רש"י על פסחים נ״ד

1 ואיש תבונה ידלנה - הבין מה היה בלבו של עולא שהיה מסתכל בו:

2 זה עולא - שהבין מדבריו של רבה בר בר חנה טעות וחזא ביה בישות וסתם דבריו שלא אמר לו כלום והיינו עצה בלב איש דנקיט ליה בלביה ולא אמר לו למה אמרת כך:

3 ואינהו כמאן סברוה - עולא ורבה שלא רצו להודות לדברי רבי אבא:

4 עמא דבר - נוהג:

5 באור ששבת - שהיה בשבת שדלק היום ומכל מקום ממלאכת עבירה שבת שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולה או נר הדולק מערב יום הכפורים מברכין אף במוצאי יום הכפורים דההיא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום:

6 באור היוצא מהעצים - דנברא עכשיו אין מברכין עליו במוצאי יוה"כ אלא במוצאי שבת שאף הוא תחילת בריית אור:

7 רבי מפזרן - רבי כשראה אור מברך עליו מיד וכשמביאין לו בשמים לסוף שעה מברך עליהן:

8 מכנסן - על הכוס כמו שאנו עושין:

9 באר - בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין:

10 כתב - קריאת שם האותיות:

11 המכתב - חקיקתן וצורתן כך שמעתי ולי נראה כתב זו היא חקיקת צורתן והמכתב הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות כי ההיא דקדושין דף כא: מניין לרבות הסול והסירא והמכתב ונראין דברי דקרייה לא קרי ליה כתב:

12 ומערה שעמד בו משה - ושמתיך בנקרת הצור עד עברי שמות ל״ג:כ״ב וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם מלכים א י״ט:ח׳-ט׳:

13 לבלוע את הרשעים - עדת קרח:

14 והפרד - אין כל חדש תחת השמש ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים:

15 האיל - של אברהם:

16 השמיר - כמין תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה את הבית במסכת גיטין דף סח.:

17 הצבת - טנליי"ש של ברזל:

18 צבתא - שעושין עכשיו הנפחים:

19 בצבתא מתעביד - על ידי צבת אחרת היא עשויה שאוחזה בצבת ומכה בקורנס עד שנעשית וצבתא קמייתא מאן עבדא:

20 הא לאי - באמת על כרחך בריה בידי שמים היא:

21 יעשנה בדפוס - על ידי יציקה כמו שיוצקין כלי כסף וכלי נחשת:

22 ויקבענה כיון - כולה כאחד מהר:

23 ראשית דרכו - קודם לשאר דרכים והא דאמרן לעיל הכתב בערב שבת בכתבן של לוחות וזו היתה כתובה מתחילה באש שחורה על גבי לבנה:

24 בטרם הרים יולדו - בראת מדת תשובה:

25 תשב אנוש עד דכא - עד ידכא לבבו לפניך:

26 מקדם - מוקדם לעולם:

27 מאתמול - קודם לעולם:

28 תפתה - שכל המתפתה ביצרו נופל שם:

29 מרום מראשון - מרום הוא בערבות מראשון מקודם העולם וכן מקום מקדשנו נברא מראשון:

30 חללה - חלל של גיהנם קודם בריית העולם ותירוצא הוא:

31 אין לו כבייה עולמית - שהוא אור של גיהנם:

32 חזר וכללו - לקרותו טוב לפי שהרשעים נידונין בו:

33 אלא - ודאי אור דגיהנם נברא בשני בשבת והא דתניא לעיל אור בערב שבת באור דידן ודתניא ברישא במו"ש לא תיקשי כאן במחשבה כאן ביצירה בערב שבת עלה במחשבה ליבראות ולא נברא עד מוצאי שבת:

34 וטחן - טח והכה ושפשף זו בזו:

35 דורשי חמורות - מקראות סתומים:

36 פסול היה - שאחיו מאמו היה אביו כדמפרש שבא צבעון על אמו והוליד:

37 אלה בני שעיר וגו' - וצבעון וענה אלמא אחי הוו וכתיב אלה בני צבעון ואיה וענה אלמא בנו היה:

38 שמואל קרי ליה רבא שבור מלכא משום דבקי היה בדינין והלכתא כוותיה בדיני כדין היוצא מפי המלך שמתקיים ושבור ממלך פרסיים היה בימי רבא:

39 בגדו של אדם הראשון - שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה והוא נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גבור ציד בראשית י׳:ט׳ ועשו הרגו ונטלו לפיכך היה איש ציד והן שכתוב בהן החמודות אשר אתה בבית שם כז ואני שמעתי בגדיו של אדם הראשון היינו כתנות עור שהיו לו:

40 ויום הנחמה - של כל אדם מתי יתנחם מדאגתו:

41 ועומק הדין - הרוב טועים בו אי נמי עומק הדין העתיד:

42 מלכות חייבת - רומי שכתוב בה גבול רשעה ורשעה היינו חייבת:

43 עלו במחשבה - ונתקיימו:

44 ואם לא עלו דין הוא שיעלו - דאל"כ לא היה אדם מתקיים:

45 שיסריח - שאל"כ הקרובים היו מצניעין אותו ורואין את צערן תמיד לפניהם:

46 ועל התבואה שתרקב - שאל"כ היו בעלי בתים מאצרין אותה ומביאין רעבון לעולם:

47 מתני' ובכל מקום - בין נהגו בין לא נהגו:

48 תלמידי חכמים בטלין - ממלאכה אותו היום:

49 רבן שמעון כו' - ולא אמרינן מיחזי כיוהרא ואם רצה ליבטל רשאי:

50 גמ' אין תענית ציבור בבבל - הואיל ואין צריכין לגשמים אם גוזרין על דבר אחר אין חומר תענית ציבור נוהג בו לאכול מבעוד יום וליאסר במלאכה ושאר חומרי האמורים שם:

51 בין השמשות שלו אסור - באכילה ובמלאכה דמחמירין על ספיקו כדאמרינן בתענית ציבור ושמואל קא משוי ט' באב כתענית ציבור:

52 מבעוד יום למעוטי מאי לאו למעוטי בין השמשות - ספק:

53 לא למעוטי משחשכה - ודאי אבל על ספיקו לא מחמרינן:

54 אין בין ט' באב ליוה"כ - לכתחילה קאמר אבל דאי עבד טובא איכא זה כרת וזה איסור בעלמא:

55 דרב שישא - לקמן:

56 לקביעא דירחא - לעשות שני ימים כי מספקא לן אם עברו ב"ד חדש שעבר אי לא:

57 מאי לאו - לאכילת בין השמשות:

58 לא למלאכה - של יום עצמו משתחשך ואשמעי' דבתענית ציבור אסור ובט' באב שרי:

59 ואפילו לר' שמעון - לאו למיסר אתא אלא אם ירצה מי שאינו תלמיד חכם לעשות עצמו כתלמיד חכם וליבטל במקום העושין רשאי ולא חיישינן דילמא מיחזי כיוהרא:

60 לתפלת נעילה - שבתענית ציבור היו מתפללין תפלת נעילה כדתנן בפ' בתרא דתענית דף כו. בג' פרקים בשנה כהנים נושאים כפיהן ד' פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילה ואלו הן ג' פרקים תענית ומעמדות ויוה"כ:

61 והאמר ר' יוחנן - במסכת ברכות דאין בתפלה יתירה משום ברכה לבטלה:

62 התם דחובה - בתענית צבור חובה מדרבנן ובתשעה באב אשמועינן דלאו חובה הוא ומ"מ אם בא להתפלל כל ימות השנה מותר ולואי:

63 לעשרים וארבעה - דתנן במסכת תענית דף טו. שמוסיפין בתענית ציבור שש ברכות על שמונה עשרה:

64 רב פפא אמר - לעולם כדסלקא דעתין מעיקרא דאינו כתענית ציבור דאמר לבין השמשות קאמר ולא תקשי לרבי יוחנן קמייתא דהאי דקאמר אינו כתענית ציבור לחומרא קאמר והכי קאמר אינו כשלש ראשונות שמותר בין השמשות שלהן כדתנן בהו בתענית אוכלין ושותין משחשיכה אלא כאחרונות דתנן בהו אוכלין ושותין מבעוד יום:

65 לאו בין השמשות - וקשיא לרבא ולרבי יוחנן דאמרי בין השמשות שלו אסור:

66 הא לכל דבריהן זה וזה שוין - מילתא באנפי נפשה היא ודייק לה ממתניתין דלעיל דקתני אין בין תשעה באב ליום הכפורים שיהא מותר לכתחלה בזה מה שאסור בזה אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר:

67 אין בין תענית ציבור לתשעה באב - קס"ד בין להקל בין להחמיר אלמא לא חמיר תשעה באב מתענית ציבור ובתענית ציבור תניא דפניו ידיו ורגליו מותר: