רש"י על פסחים קט״ו

1 ולבסוף אכיל - בלא ברכה משום דבעינן תרי טבולין:

2 ומבטל ליה - לטעם מצה דאורייתא:

3 שהיה כורכן בבת אחת - פסח מצה ומרור:

4 זכר למקדש כהלל - זכר למה שהיה עושה הלל בזמן שבהמ"ק קיים שהיו אוכלים פסחיהם:

5 צריך נטילת ידים - משום המשקין שהידים שניות וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין וכו':

6 צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא - ארס שבחזרת שהשרף שבחזרת יש בו ארס כדרך הבצלים:

7 הא לא נגע - ידו במשקה:

8 הא בעלמא איתמר - בשאר טיבולין שאינן קבע צריך שיטול ידיו לטיבול דכשנטל ידיו לראשון לא היה יודע שסוף שני לבוא:

9 דאי ס"ד הכא - גבי מרור איתמר אמאי הא משי ליה חדא זמנא בטיבול ראשון:

10 אסחיה לדעתיה ונגע - בבשרו:

11 בלע מצה - ולא לעסה יצא:

12 בלע מרור לא יצא - אפשר שלא טעם בו טעם מרור:

13 בלע מצה ומרור - יחד ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה יצא ידי מצה שאינה צריכה טעם אבל ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו ואוכל מצה עמו אין לו שום טעם:

14 כרכן - שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה:

15 ואין עוקרין את השלחן - א"צ להגביה קערה כשמתחיל הגדה אלא מלפני הגדול שבהן שעושה הסדר ואומר ההגדה: