רש"י על פסחים פ״ז

1 מתני' האשה. תאכל משל בעלה - דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה:

2 רגל הראשון - כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין:

3 תאכל ממקום שהיא רוצה - ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה:

4 אפוטרופסין - שהיו לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו:

5 לא יאכל משל שניהן - לא מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה ואין לו תקנה אלא א"כ רצו שניהן שימנה עם האחד:

6 לא יאכל משל רבו - דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו:

7 גמ' שמעת מינה יש ברירה - קס"ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא:

8 בשעת שחיטה - ששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה:

9 אוכלת משל אביה - מן הסתם:

10 מתניתין בשאינה רדופה - לילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך ספק:

11 כמוצאת שלום - נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו:

12 להגיד שבחה - היאך מקובלת היא בבית חמיה:

13 ושדים - להניק אחרים:

14 אין לה - שאין הנאה ממנה:

15 זו עילם - שהיה בה דניאל שנאמר דניאל ח׳:ב׳ ואני דניאל הייתי בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב עזרא ז׳:י׳ הוא הכין לבבו לדרוש בתורת את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט:

16 ושדי אלו ת"ח - המניקין אחרים כשדיים הללו:

17 כמגדלות - שמגינין על הדור:

18 כנטיעים - נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע בהן שבר:

19 שאוגדות פתחיהן לבעליהן - סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים לשון אחר שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואע"פ שתאוותן רבה:

20 וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח - מה זויות דהתם כתיב בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן:

21 כאילו נבנה היכל בימיהן - דהכי משמע מחוטבות בבנין היכל תבנית לשון בנין:

22 בימי עוזיהו כו' - משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל כדאמרן כמוצאת שלום נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה:

23 ארבעה נביאים - לקמיה מפרש להו ובכולהו כתב בהו בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו וקיפחו חיי ארבעה מלכים:

24 לא דיו שלא אמר כן - אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך אשת זנונים ולא אמר כן לנביא אחר מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו ארבעה נביאים כולהו כתיב בהו בימי עוזיהו בר ממיכה דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה בימיו נתנבא אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ לפיכך לא נקרא על שמו אבל שלשה היו קודם שנצטרע בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש וישעיה ביום הרעש דכתיב ישעיהו ו׳:ד׳ וינועו אמות הספים שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה ואותו היום נתנגע והושע קודם לכולן:

25 הכי גרסינן - אומר לו קח לך אשת זנונים ואחר כך אומר לו שלחה:

26 וילדי זנונים - שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים:

27 גומרין בה - ביאתם ותאוות לבם:

28 דבלים - שתי דיבות דומה בת דומה:

29 כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:

30 ותהר ותלד בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל - שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה:

31 ארבעה קנינין גרסינן ובית המקדש אחד מינייהו - קנינין חשובין בעניו לקרותם קנין לו כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו:

32 שלש גזירות - יזרעאל דהיינו גולה ולא עמי ולא רוחמה:

33 קיפח - קבר האריך ימים מהם על ידי שמתנשאים ברבנות הם מתים:

34 זכה לימנות - כדיליף לקמיה:

35 בימי עוזיהו יותם - סיפיה דקרא ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל:

36 כהן בית אל - כומר לעכו"ם:

37 זוכר את הרחמים - גרסינן:

38 כי לא אוסיף עוד ארחם - אע"ג דפורענותא הוא אידכורי הוא מידכר שם רחמים:

39 כי נשא אשא להם - לשון סליחה ואתמוהי מתמה ומיהו סליחה קא מידכר וסיפיה דקרא דלעיל הוא:

40 רבי יוחנן אמר מהכא ורחמתי וגו' ואמרתי ללא עמי עמי אתה - אותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם:

41 אפילו דור - רשעים שאביהן יקללו אל תלשינם:

42 מהושע - שנתפס על שהלשין את ישראל ואף על פי שחטאו:

43 צדקה עשה שפיזרן - שלא היו יכולין לכלותם יחד:

44 יטפל לך תלמיד א' - להשיבך תשובה:

45 גפא דרומאי - נשבע בע"ז:

46 בהא נחתינן ובהא סלקינן - במחשבה זו אנן עסוקים תמיד:

47 הגלה אותן לבבל - שאין כשדים אכזרים כשאר אומות:

48 שעמוקה כשאול - ויפדם משם מהר כמו שהבטיחם מיד שאול אפדם:

49 שקרוב לשונם ללשון תורה - ולא תשתכח תורה מהן מהר:

50 לבית אמן - אברהם מאור כשדים יצא:

51 כסף מצרים - שבזזו ישראל בצאתם ממצרים כדכתיב שמות י״ב:ל״ו וינצלו את מצרים ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות:

52 לעיניכם - כלומר דבר פלא ראיתם שם שהעין פונה להסתכל בו: