רש"י על פסחים ע״א

1 בשעת שמחה - ביום טוב שהוא זמן שמחה:

2 והיית אך שמח - קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וסמיך ליה ושמחת בחגך והדר כתיב שבעת ימים תחוג וגו' והיית אך שמח:

3 לרבות לילי יום טוב האחרון - ואין שמחה אלא באכילת שלמים ויום טוב האחרון גופיה לא דהא תרי זימני שבעת ימים כתיב גבי שמחה כדפרישי' וממילא אימעיט שמיני:

4 או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון - ואף על פי שאין קרבן בלילה נלמד שהטעינו הכתוב לשחוט שלמים מערב יום טוב לשמחת לילי יום טוב:

5 אך שמח חלק - כל אכין ורקין מיעוטין:

6 מאי טעמא - משוינן מיעוטא ללילי ראשון וריבויא ללילי אחרון ולא אמרינן איפכא לאו משום דאמרינן אין לו במה ישמח דשלמים הנשחטין מבערב לאו שמחה היא דבעינן זביחה בשעת שמחה:

7 שיש שמחה לפניו - כל ימות ולילות החג:

8 חגיגת י"ד כו' - קס"ד דרב יוסף בששחטה בארבעה עשר קאמר:

9 הא מתניתא - בן תימא אמרה לעיל ולבן תימא איפסילא לה דהא אמר אין נאכלת אלא ליום ולילה:

10 והשמחה - בשלמים:

11 שחל יום טוב בשבת - ומבערב אין יכול לשחוט דהא בשעת שמחה בעית:

12 אמר רב הונא - ודאי מקרבן שמחה ליכא אלא שבעה אלא הא דקתני השמחה שמונה משמחו בשעירי הרגלים שעיר החטאת האמור בראשון שבכל יום היה שעיר בא משל ציבור וכל חטאות החיצונות נאכלות וכל קרבן ציבור הקבוע דוחה שבת:

13 חי נאכלין - אם בא לאוכלו בשבת לא יאכלנו כי אם חי דאין צלייתו ובישולו דוחה שבת ובשר חי אין כאן שמחה:

14 ועוד - נהי נמי דיש שמחה בבשר חי הרי חטאות אין נאכלות אלא לכהנים והן אוכלין וישראל במה ישמחו:

15 לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה - כשאר לילי החג:

16 או אינו אלא כו' - כדפרישית:

17 לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה - ואע"פ שזמן אכילת בשרה כל יום המחרת:

18 וסמיך ליה ראשית ביכורי וגו' - ודרוש ביה בקר ראשון:

19 דבשר איפסיל ליה מאורתא - משחשכה ועבר יום ששה עשר ואימורין יכשרו עד בקר שבעה עשר דאי בקר בקר שני בקר של שבעה עשר:

20 ר' אליעזר בן עזריה - בפרק בתרא דף קכ: דאמר מדאורייתא אכילת פסח עד חצות ותו לא:

21 הכי קשיא ליה - אע"ג דאותיב מלתא אחריתי:

22 ומי איכא מידי - כלומר אפשר להיות משמעות המקרא בקר שני אנן חזינן תנא דמתנית' דלקמן דאפי' לבשר שהוא קל מאימורין לא בעי ראשית ובקר דכתיב ביה משמע ליה לתנא בקר ראשון ורב כהנא באימורין דחמירא קדושתיהו לא משמע ליה בקר דכתיב גבייהו בקר ראשון בלא ראשית:

23 אשר תזבח בערב - בחגיגת ארבעה עשר מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של יום טוב הראשון עצמו קאמר קרא דאם כן מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו:

24 או אינו אלא ליום ולילה - דהאי בקר בוקרו של ט"ו קאמר:

25 כשהוא אומר ביום הראשון לבקר - מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יום טוב וקאמר לבקר דלא תלין עד בקר שני:

26 או אינו אלא בקר ראשון - לקמיה פריך היכי תיסק אדעתין למימר תו הא אמרת ביום הראשון חד ולבקר תרי:

27 ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים - דנפקא לן מקרא אחרינא דיש חגיגה נאכלת לשני ימים ולקמן מפרש היכא אשכחן ובאיזו חגיגה אני מקיימה בשאר חגיגות חוץ מזו:

28 לימד על חגיגת י"ד כו' - ולקמן מפרש במאי מישתמע ליה והשתא מפרש לה למתניתא והדר אסיק אתקפתי' דתנא לבשר לא בעי ראשית:

29 כשהוא אומר אם נדר - באכילת שלמים שני ימים אם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת וגו' הרי שני ימים ולילה שבינתיים והוה ליה למיכתב נדר ונדבה אם נדר למה לי ריבה אף שלמי חובה לאכילת שני ימים:

30 הכי קאמר או אינו - אלא ליום ולילה והאי דכתב ביום הראשון לבוקר מילתא אחריתי היא ובשתי חגיגות דיבר הכתוב חגיגת ארבעה עשר וחמשה עשר זו לבוקרה וזו לבוקרה והכי משמע קרא לא ילין מבשר חגיגת י"ד אשר תזבח בערב וסתם לינה לבוקרה משמע ומאותה שתזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת חמשה עשר לא ילין לבוקר של ששה עשר:

31 הדר אמר - תנא ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים חוץ מזו כלומר באיזו חגיגה חוץ מזו אני מקיים את אשר אני מוצא שנאכלת לשני ימים הרי השווית את כולן והיכן אני מוצא כשהוא אומר אם נדר הרי מצאתי שיש חגיגה נאכלת לשני ימים ואיזו היא על כרחיך לימד על חגיגת י"ד כו' והאיך לימד דעל כרחיך אי נמי אם נדר בחגיגת ט"ו משוית ליה דקילא דאינה באה עם הפסח שמעת בה מיהא דנאכלת לשני ימים וביום הראשון לבקר על כרחיך לאו אחגיגת ט"ו קאי אלא אאשר תזבח בערב ולימד שתאכלנה כל יום הראשון עד בקר שני:

32 האי לחגיגת חמשה עשר - אם נדר:

33 והאיך כולי' - וביום הראשון כדפרישי':

34 וטעמא דכתיב כו' - השתא מפרש אתקפתיה דאילו תנא לבשר לא בעי ראשית אי לא כתיב ביום הראשון לבקר דמשמע תרי הוה אמינא בקר בקר ראשון ואע"ג דבבשר קאי דקיל וכל שכן בקר דכתיב גבי חלב חגי דלא בעי ראשית והאי דסמכינהו קרא מילתא אחריתי דרוש בה:

35 מתני' הפסח ששחטו בשבת שלא לשמו - וכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו:

36 חייב חטאת - שחילל שבת בשוגג:

37 אם אינן ראויין - לפסח כגון עגל או איל בן שתי שנים או נקבה חייב עליו חטאת אם נעלמה ממנו שבת או כסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת דהאי לאו טועה בדבר מצוה הוא דהכל יודעין שאין זה כשר לפסח:

38 ואם ראויין הן - כגון שהוא שה בן שנה של שלמים ששחטו לשם פסח דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בזה ולא נזכר שהקדישו לדבר אחר:

39 ר' אליעזר מחייב חטאת - אע"פ שטעה בדבר מצוה:

40 ור' יהושע פוטר - דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין ואף הנשחטין לשם הפסח ר' יהושע מכשיר להו בפרק תמיד נשחט פסחים ד' סב::

41 מה אם פסח שמותר - לשוחטו בשבת לשמו שינה את שמו מודית לי דחייב חטאת כדקתני לעיל:

42 ששינה בדבר האסור - ששחטו לשם קרבנות אחרים שאסורין לשוחטן בשבת:

43 ששינן בדבר המותר - ששחטן לשם פסח שמותר לשוחטו בשבת:

44 אימורי ציבור - קרבנות האמורין בציבור בשבת כגון תמידין ומוספין יוכיחו שמותרין לשוחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:

45 שיש להן קצבה - שאינו רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטתן וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג דלא היה לו לטעות בדבר:

46 תאמר בפסח שאין לו קצבה - שהכל צריכין לכך והרי הוא רואה את אחרים הרבה עוסקין בכך וטרוד להתעסק במצוה ואפילו שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך הלכך טועה בדבר מצוה הוא:

47 ר' מאיר אומר - השוחט אחרים כל שבתות שנה לשם אימורי ציבור פטור:

48 שחטו בשבת שלא לאוכליו - דפסח פסול הוא ונעלמה ממנו שבת או כסבור שכשר:

49 שלא לאוכליו - לחולה ולזקן חייב חטאת דלא ניתנה לידחות שבת אצל שחיטה זו:

50 לאוכליו ושלא לאוכליו וכו' פטור - דהא פסח כשר הוא כדתנן בתמיד נשחט ד' סא. דמקצת אוכלין לא פסלי:

51 שחטו ונמצא בעל מום חייב - דשוגג הוא ולא אנוס דהוה ליה לבקוריה:

52 שמשכו הבעלים את ידם - ממנו קודם שחיטה ונמנו על אחר:

53 או שמתו או שנטמאו דעכשיו לא ניתנה לידחות שבת אצלו:

54 פטור - שאנוס הוא דלא היה יודע שכן ולא היה לו לבדוק על כך: