רש"י על פסחים ס״ד

1 קשיא מליקה אמליקה - דס"ד בארבעה עשר קאמר וקתני דעבר אמליקה דומיא דשאר קרבנות ועוד דקא חשיב ליה כשחיטה:

2 ה"ג ולטעמיך תיקשי לך היא גופא דקתני רישא לא אמרו אלא פסח בלבד - אבל אשאר קרבנות לא מחייב והדר תני אחד המולק ואחד המזה:

3 אלא הא והא - תרוייהו הנך מתניתא רבי שמעון דמתני' דפטר אשאר קרבנות בארבעה עשר ומחייב עלייהו במועד:

4 מליקה אמליקה לא קשיא - קמייתא דפטר בארבעה עשר קאי כדתני בה בהדיא ותנא עוף והוא הדין לשאר זבחים אלא משום דאורחיה לעכוביה בו ביום אחר התמיד נקט ליה ורישא דמתניתא בתרייתא דקתני נמי לא אמרו אלא פסח בלבד רבי שמעון אמרה ואארבעה עשר קאי ואחד השוחט כו' דסיפא בחולו של מועד קאמר ואשמעינן חיובא לזורק ולמולק כשוחט דלא תימא שחיטה דווקא:

5 תנאי היא - הני תרתי סתמי תנאי היא ואליבא דרבי שמעון מר מקיש הקטרה לעבודת הדם הואיל וישנו בהלנת אימורין ומר לית ליה האי היקישא דשחיטה קאמר רחמנא וזריקה דמתרביא בהדיא מדם זבחי אבל הקטרה לא:

6 זבחי זבחי תרי זימני - תרי קראי כתיבי שקיל י' דחד מינייהו ושדי אאידך וקרי ביה זבח דהיינו פסח וקרי ביה זבחיי לשאר זבחים:

7 ואמאי פלגינהו רחמנא - ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין בפסח בין בשאר זבחים:

8 לומר לך בזמן דאיכא זבח - דהיינו פסח בארבעה עשר לא מחייב אשאר זבחים:

9 הא סתמא פטור - מלא תשחט דאמרינן כל כמה דלא עקר שם פסח מיניה הוא פסח ושחטו בשאר ימות השנה ופסול ושחיטה שאינה ראויה היא:

10 בעי עקירה - ולא אמרינן סתמיה שלמים הוא ולשון בעיא הוא כלומר פשטינן לה מהכא או לא:

11 מפי חבורה - כולם הודו בדבר זה לאוקומי מתני' דמשמע דבעי למעקר שם פסח מיניה כגון שהיו בעליו טמאין בארבעה עשר דסתמיה לשם פסח שני קאי מש"ה בעי עקירה:

12 מתני' הפסח נשחט בשלש כיתות - פסחי צבור בין שהצבור מועטין ויכולין לישחט כולן בבת אחת מצוה ליחלק לשלש כיתות זו אחר זו:

13 בזיכי זהב ובזיכי כסף - כפות גדולות לקבל בהן הדם:

14 שכולה כסף כו' - בגמ' מפרש טעמא:

15 ולא היו לבזיכין שוליים - רחבין מלמטה אלא חדין תחתיהם כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע:

16 שמא יניחום - כהנים על גבי קרקע עד שיקבלו דם אחר מחמת שהן מרובין וישכחום ויקרוש הדם ולא יהא ראוי לזרוק:

17 שחט ישראל - אם ירצה שהשחיטה כשירה בזרים בכל הקרבנות:

18 וקיבל כהן - הדם בבזך מצואר הטלה:

19 נותנו לחבירו - שהרי בשורה הן עומדים עד המזבח:

20 מקבל את המלא - מיד הנותנו לו ומחזיר את הריקן שחזר אליו מיד כהן הזורק:

21 זריקה אחת - בבזך עצמו זורק ולא מתנה באצבע שאין לך קרבן טעון אצבע אלא חטאת לבדה כדכתיב באצבעו:

22 כנגד היסוד - ברוחות שבמזבח שהיה יסוד תחתיהן וזורק לזקיפתו של מזבח והוא נופל ליסוד ולפי שאין היסוד מקיף את המזבח אלא את הצפון ואת המערב כדתנן במסכת מדות פ"ג משנה א לכך הוצרך לומר כנגד היסוד:

23 כך מעשה השניה ושלישית - הכל כאשר אמרנו:

24 קראו את ההלל - אכל כיתות קאי:

25 אם גמרו שנו - כשהיו מתחילין לשחוט מתחילין לקרות ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים שוחטין חוזרין וקורין שניה:

26 ואם שנו - ועדיין לא גמרה שחיטת פסחי אותה כת שילשו וכן השניה וכן השלישית ואע"פ שלא אירע מעולם ששילשו לפי שהיו שם כהנים מרובין ומהירין במלאכתן:

27 לא הגיעו לאהבתי - אפילו פעם ראשון:

28 אלא שהכהנים מדיחין העזרה - שאמת המים מהלכת בעזרה וכשהן רוצין להדיח העזרה פוקקין את נקב יציאתה והמים פושטין והולכין על גדותיה ומדיחין את כל העזרה שרצפה של שיש היתה כולה ואחר כך פותחין הנקב והמים יוצאים ובערב הפסח מתוך שהדמים מרובים היו מדיחין אותה והכהנים היו מדיחין אותה בשבת שלא ברצון חכמים:

29 מדם התערובות - המוטל על הרצפה וטעמא מפרש בגמרא:

30 אונקליות - מסמרים שראשיהן כפופין למעלה קרוק"ש ווים, אנקולים בלע"ז:

31 בעמודין - אלו עמודין קטנים הרבה וקרויין ננסין כדאמרינן במס' תמיד פ"ג משנה ה' דתנן בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודין וקרויין ננסין וקורות של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים שבהן תולין ומפשיטין:

32 קבועים - בעזרה במקום בית המטבחיים:

33 חלקין - מחולקין מפוצלות קליפתן:

34 שחל להיות בשבת - ואינו יכול לתקן המקלות:

35 ידו על כתף חבירו - ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו:

36 במגיס - קערה:

37 וישבה לה בהר הבית - בשבת קאמר שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן:

38 בחיל - לפני הסורג הוא בין הסורג לחומת עזרת נשים בתחלת עליית ההר:

39 גמ' שלשים בכל כת וכת - קהל עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה:

40 מספקא ליה - דילמא בבת אחת צוה לשוחטו ויהיו בה שלשים:

41 או בזה אחר זה - שלש כתות של עשרה עשרה הלכך שלש כתות בעינן דילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים:

42 בנ' סגי עיילי שלשים - ברישא ושוחטים פסחיהן ונפקי עשרה מינייהו ועיילי י' חדשים דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי שלש כתות קאמר הא איכא:

43 ננעלין תנן - מאליהן ומעשה נסים:

44 סמכינן אניסא - וכל זמן שאין ננעלין מאליהן מניחין אותם ליכנס ולא חיישינן דלמא עיילי כולהו ואין כאן שלש כיתות:

45 חס ושלום כו' - במסכת עדיות תנן ארבעה דברים העיד עקביא בן מהללאל כו' וקתני התם הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה דומין לה היו אותן שהשקוה ונידוהו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת כו' כשהיתה ננעלת על כל אדם בערבי פסחים שהקהל גדול ורב אין בהם אחד בחכמה וביראת חטא כעקביא:

46 פסח מעוכין - על שם שנתמעך:

47 פסח מעובין - עב על שם שהעם רב:

48 והקטירו - משמע לבדן שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן אחר:

49 שיהא כולו כאחד - כל האימורין של קרבן:

50 תפיסה בעלמא - תופס כוליא ומראה לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדה:

51 מאי טעמא - שורה שכולה כסף כסף:

52 אי נימא דילמא - כשהוא מחזיר הריקן ומקבל המלא זימנין דמחזיר ריקן של זהב ומקבל מלא של כסף והוה ליה מורידין בקודש:

53 חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים - שהיו מניחין אותן אצל הלחם על השולחן והתקינו להם מושב שוליים רחב כדי שלא יסמכו על הלחם שאצלם ויפרסו דופנותיו שהיה עשוי דפנות כמין תיבה פרוצה שני רוחותיה:

54 מקבלה ואילך כו' - דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן וגו' ואמר מר במסכת חגיגה דף יא. והקריבו זו קבלת הדם לימד על הקבלה שטעונה כהונה:

55 שמעת מינה הולכה שלא ברגל - כי הא הויא הולכה ופלוגתא היא בשילהי פרק קמא דזבחים דף יד: ארבע עבודות נאמרו בדם שחיטה וקבלה והולכה וזריקה קבלה והולכה מוהקריבו נפקי בשילהי פרק קמא דחגיגה ומאי אשמעינן מתניתין דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך אי לאו הא אתא לאשמעינן:

56 ברב עם הדרת מלך - שהיו כולן עסוקין בעבודה:

57 אבל איפכא - מחזיר את הריקן ברישא לא דמכי מושיט ליה האי מיד בעי לקבולי דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו:

58 מאן תנא פסח בזריקה - למרחוק ולא בשפיכה בנחת מקריב הכלי לכותל המזבח דאיכא למאן דאמר בפרק בתרא דף קכא. פסח בשפיכה ורבי ישמעאל היא דמפיק ליה מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפרק בית שמאי אין לך קרבן שצריך מתנה באצבע אלא חטאת בלבד אבל כל שאר קרבנות מתן דם על ידי זריקת כל הכלי:

59 דמו לא נאמר - בבכור כתיב אך בכור שור וגו':

60 אלא דמם - אלמא אחריני נמי מישתמעי לימד על הפסח ומעשר בהמה שלא מצינו להם מתן דמים בתורה אלא כאן וכתיב תזרק ולא כתיב תשפך: