רש"י על פסחים ס״ו

1 אמר לו רבי עקיבא או חילוף - או אני אחליף הדין דפשיטא לי דהזאה מעכבא וילפינן בקל וחומר מינה לשחיטה שתעכב:

2 במועדו - ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:

3 הבא לי מועד לאלו - שיהא זמן קבוע להן כמה שקבוע לשחיטה הילכך כיון דלא קביע להו זימנא ומצי למיעבד להו מאתמול לא דחו והזאה נמי לאו מגופיה דפסח היא ולא כתיב בה מועד:

4 גמ' הלכה זו - שפסח דוחה שבת:

5 בני בתירה - נשיאים היו:

6 אמר להן - הלל:

7 וכי פסח אחד יש לנו שדוחה את השבת והלא יותר ממאתים פסחים יש לנו שדוחין את השבת - כלומר יותר ממאתים קרבנו' יש שדוחין שבת בשנה חמשים שבתות השנה בכל שבת ושבת ארבעה כבשים שנים לתמידים ושנים למוספין הרי מאתים לבד שבת שבתוך פסח ובתוך החג שקריבין בהן מוספי היום שבעת טלאים בפסח וארבעה עשר לחג:

8 מה מועדו הנאמר בתמיד - ולקמיה פריך תמיד גופיה מנא להו:

9 והיה יושב ודורש - כדרך שהנשיא עושה:

10 מקנטרן - לשון קניטה ועצבון קונטנדי"ר קונטרריי"ר: להעליב בלע"ז:

11 מהו - הבאת סכין אינה דוחה דהא אפשר למיעבד מאתמול ומה יעשה:

12 שמעתי ושכחתי - לקמן מפרש טעמא:

13 בני נביאים הן - ותראו מה יעשו:

14 למחר - בארבעה עשר בשבת:

15 שפסחו טלה תחב לו בצמרו - את הסכין:

16 ומי שפסחו גדי - שאין לו צמר אלא שיער שאין יכול לתוחבו בצמרו תחב לו בין קרניו ואין זה משאוי לעבור עליו משום שביתת בהמתו דלאו אורחיה בכי האי מלאכה ובענין זה הביאו סכיניהן:

17 ראה - הלל זה המעשה שעשו:

18 ונזכר הלכה - כך שמעתי:

19 כך מקובלני - שכך הלכה כמו שעשו אלו:

20 פסח נמי כתיב ביה במועדו - ולא שמעת לי' מיניה ומתמיד ילפת ליה אלא על כרחיך מדבעית למילף מתמיד לא משתמע להו דחיית שבת דאמרי במועדו דקאמר בזמן התירא קאמר הכא בתמיד נמי לא משמע להו ומנא ליה:

21 אלא אמר קרא - במוספין עולת שבת בשבתו על עולת התמיד לבד מעולת התמיד אלמא תמיד נמי דחי:

22 אמר מר ועוד קל וחומר כו' ופרכוה - מהא פירכא שכן כליל שכן תדיר:

23 וכי מאחר דגמיר - מרבותיו שגזירה שוה זו לכך באה דקיימא לן אין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן נתקבלה ובאה מסיני דדילמא קרא למילתא אחריתי אתא וכיון דהוא כך קיבל הרי הוא כמו שנכתב בגופו בפירוש ולמה ליה קל וחומר שהוא דבר סברא מדעתו ומלבו:

24 הכי קאמר נהי דגזירה שוה לא גמריתו - מרבותיכם גזירה שוה צריכא רב דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן למדה מרבו אלא קל וחומר כו':

25 אמרו לו קל וחומר - דאית ביה לא דיינינן דפריכא הוא כדאמרן שכן תדיר:

26 והא עביד מלאכה בקדשים - ועובר משום לא תעבוד בבכור דברים ט״ו:י״ט:

27 דעבדי כהלל - דלא מקדשי לקרבנן עד דמייתי להו לעזרה:

28 לא מעל - שלא היה שהות בין הקדישה לשחיטה שיבאו בה לידי מעילה:

29 דתנן לא מקדישין וכו' - במסכת ביצה והיאך הקדישו פסחיהן אלו בשבת:

30 הני מילי - דאין מקדישין:

31 חובות הקבוע להן זמן - לבו ביום שפיר דמי דהואיל ונשחטין היום יכול להקדישן היום:

32 פסחו - ליכא למימר ביום טוב דאין פסח קרב ביום טוב וחגיגה ליכא למימר בשבת:

33 מחמר לא קרי אלא בבהמה הנושאת משוי והוא מנהיגה קרי לי' מחמר ומוזהר עליו בפ' מי שהחשיך:

34 כלאחר יד - שאין דרך טלה לשאת משוי:

35 שיש לו היתר מן התורה - כגון זה שאינו מחמר גמור אלא כלאחר יד ואין כאן אלא שבות ואפילו שבות דידיה לא חמיר כשאר שבות דכל כלאחר יד לא שכיחא:

36 במקום מצוה - כי האי גוונא דמעכב מפסח:

37 עד שקמתי דבורה - יוהרא שהיתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה:

38 עורי עורי דבורה - שנשתתקה מחמת סילוק נבואתה:

39 קחו לי מנגן - להעביר כעסו שכעס על יהורם:

40 ותהי עליו יד - מכלל דאסתלק:

41 לא בחר - משמע מעולם אבל מאסתיהו משמע השתא מאסתיהו מפני שהוא רגזן מאסו מכלל שמתחלה נבחר ואע"ג דהאי מעשה דמשיחה קדים לרגזנות מיהו לא מצינו בו דופי אלא זה בלבד ומפני שגלוי לפניו שהוא רגזן מאסו:

42 דדחו טומאה מנא לן - הואיל ומועדו לא משמע להו מנא לן דדחו ואנן קיימא לן דדחו טומאה בכיצד צולין דף עו::

43 פסח אקרי קרבן ציבור דאתי בכנופיא באידך פירקין דף עו::

44 זבין ומצורעין - חמורין מטמאי מתים שהרי טומאה יוצאה עליהן מגופן אלא על כרחיך כי איצטריך זב ומצורע להיכא דאין טמא מת משתלח איצטריך: