רש"י על פסחים פ״ה

1 לא הכי קאמר כו' - לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא:

2 והתניא - בניחותא דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח ולא אמרינן ליתו עשה דואכלו את הבשר וידחה את לא תעשה דשבירה:

3 ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל העצם - אבל מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא פקע:

4 שאין תלמוד לומר - שלא הוצרך ללמד איסור שבירה:

5 אבר שיצא מקצתו - וצריך לחתוך את היוצא:

6 חותך - את הבשר סביב אינקרני"ר אינקריני"ר: לחרוץ חריץ :

7 עד שמגיע לעצם וקולף - הבשר שלא יצא:

8 עד שמגיע לפרק - שמתחברין שם שני עצמות:

9 וחותך - את הפרק ומשליך את העצם שיצא מקצתו ויאכל בשר הנקלף:

10 נקלף בה פורתא - במקום שבירה סביב:

11 משום פקע - שמא יפקע וישבר תחת הבשר כשיכה על מקום הקלוף:

12 בקולית - רדונדי"ל של היד דיש בו מוח מתוכו לא מהניא ליה קליפה:

13 מטמאין את הידים - מדרבנן:

14 חד אמר משום חשדי כהונה - שחשודין לפגל קרבן משום איבה גזרו על הפיגול שיטמא את הידים כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו:

15 וחד אמר משום עצלי כהונה - המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם:

16 מר מתני - טעמא דידי' חשדי אפיגול ומר מתני טעמא דידיה עצלי אנותר:

17 מר מתני - בין פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן דליטמאו:

18 כאיסורו - כשיעור איסור אכילתו שהוא חייב עליו בכזית:

19 כטומאתו - כשיעור טומאת אוכלים דאורייתא בכביצה:

20 הא קא מיטמי - פנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר לו:

21 ומשני טומאת בית הסתרים היא - כל מגע חיבור בית הסתרים שאין מקום מגעו נראה וטומאה בית הסתרים נפקא לן במסכת נדה דלא מיטמיא מוידיו לא שטף במים בפ' יוצא דופן נדה דף מג. דבעינן נגיעה בידים שהן בגלוי:

22 ולרבינא דאמר - בפרק בהמה המקשה חולין דף עג. לגבי מגע חיבור דאוכלים כמאן דמפרתי דמו ולא הוי חיבור ולא מגע בית הסתרים מיקרי:

23 דלית ביה כזית - באותו קצת:

24 שיצא מחבורה לחבורה - לקמיה מפרש לא תעשה דיליה:

25 מאי לאו טהור - מלטמא:

26 ואסור - לאכול כשאר יוצא חוץ למחיצה דמחיצת פסח מקום אכילתו היא ואפילו הכי קתני טהור:

27 לא טהור ומותר - דלא פסול יוצא אית ביה אבל יוצא חוץ למחיצה לעולם אימא לך דמטמא:

28 הרי זה בלא תעשה - כדאמר בפרק כל שעה לעיל פסחים כד. לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו אלמא יוצא חשיב ליה ואפי' הכי קתני טהור:

29 בשלמא למאן - דמתני אפיגול ונותר כביצה מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא והאי דקתני טהור בדליכא כביצה:

30 מאי איכא למימר - מדקתני האוכלו בלא תעשה מכלל דאיכא כזית:

31 זריזין הן - שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה:

32 מחבורה לחבורה מנא לן - חבורה של שני פסחים בבית אחד:

33 חוצה - קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו:

34 תן חוצה - לא גרסינן תן:

35 עד שיניח - במקום חבורה האחרת:

36 דעבד ליה עקירה והנחה - כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה שבת דף צב: והאי נמי אע"ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן:

37 היו סובלין אותם במוטות - פרים הנשרפי' כגון פר ושעיר יוה"כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג' מחנות וילפינן בסדר יומא בפ' שני שעירי יומא דף סח. להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג' מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו' אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע"ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו':

38 בנגררין - על גבי קרקע דאיכא הנחה:

39 מתני' חותך עד שמגיע לעצם - כדפרישית לעיל:

40 ובמוקדשים - בשאר קדשים שיצא מהן מקצת אבר:

41 קוצץ - את היוצא בקופיץ:

42 מן האגף ולפנים כלפנים - אגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה שקורין רב"ץ שפת הפתח השטח, במזוזת הפתח, שעליו מגיפים את הדלת :

43 מן האגף ולפנים - דהיינו תוך העיר ממש כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים:

44 מן האגף ולחוץ כלחוץ - דהיינו מקום הנקישה ואגף עצמו לא ידעי' השתא אי כלפנים אי כלחוץ ובגמרא מפרש ליה:

45 החלונות - שבחומת ירושלים ועובי ראש החומה בגובה כלפנים ואע"ג דבעובי השערים לא אמרן הכי התם כדמפרש טעמא בגמרא מפני המצורעים:

46 גמ' וכן לתפלה - העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף:

47 אינה מפסקת - שאין הפסק לפני המקום שהכל גלוי וידוע לפניו ואין סתימה לפניו:

48 אגף עצמו - עובי השער מן הנקישה ולפנים:

49 שערי עזרה - נתקדש עוביין בקדושת עזרה חוץ משער ניקנור מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדאמרינן באלו דברים לעיל פסחים סז.:

50 שערי ירושלים - אגף עצמו כלחוץ שלא נתקדש עוביין:

51 מפני מה לא נתקדשה שער ניקנור - בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה:

52 עומדין שם - ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא וגלח וטבל והעריב שמשו בשביעי ועודנו מחוסר כפורים ותניא בהקומץ מנחות כז. מחוסר כפורים שנכנס לעזרה עונשו כרת ונפקא לן מעוד טומאתו בו ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם שאילו מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו על כך אי נמי שמה ביאה וגזירת הכתוב היא והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה' וגו' ויקרא י״ד:י״א:

53 גגין ועליות לא נתקדשו - בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים:

54 כזיתא פסחא - חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח:

55 והלילא פקע איגרא - לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח כדתנן לקמן פסחים דף צה. הראשון טעון הלל על אכילתו: