רש"י על פסחים נ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 כאיסורו - של חמץ ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה:
2 יקרות וקפאון - איידי דאיירי בירושלים ביציאות שעריה דקתני וכן מי שיצא מירושלים כו' פתח בהא פרשתא דבעינן למימר קמן שעתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים:
3 אור שיקר בעולם הזה - כשחמה מאירה בגבורתה ואורה גדול אותו אור חשוב ויקר שלה יהא קפוי וקל לעולם הבא כל דבר קל קרי קפוי צף על המים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא מלכים ב ו׳:ו׳ :
4 בני אדם שיקרים - עשירים וחשובים ואינן טובים למקום:
5 איתנגיד - גוע ופרחה רוחו:
6 עליונים למטה - אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים:
7 ואנן - תלמידי חכמים היכי איתינן התם:
8 הרוגי מלכות ותו לא - לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד:
9 הרוגי לוד - שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל:
10 עד שעה שהסוס רץ ומציל - כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום ולשון מציל שצילו תחתיו שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו כשחמה במזרח צל האדם למערב אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו בפי' ר' מכיר זצ"ל מצאתי:
11 כל מצילות - כלומר שתולין לסוס לנוי ולקשקש לשון מצלתים ד"ה א יג:
12 יהיה קודש לה' - שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש:
13 כל ביזה שיבוזו ישראל - מן הנכרים ביום אחד עד חצות יהיו קודש לה' שיביאום נדבה למקדש:
14 הסירות כמזרקים - אף הסירות יהיו של כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה להקדש:
15 מאי והיה הסירות כמזרקים - הא במצילות הסוס ליכא הקדש כולי האי:
16 דמיתעתרי ישראל - יתעשרו ישראל ובשורה אחרת היא:
17 כנעני - לא יהיו צריכין גזברין לעשות סחורה בנכסי הקדש לפי שיהא שם עושר גדול מן הביזה:
18 בא אברהם והזהיר את יצחק - שהשביע לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני בראשית כ״ד:ג׳ :
19 ויצחק את יעקב - לא תקח אשה מבנות כנען שם כח :
20 כולו הטוב והמטיב - שאין שם בשורה רעה:
21 למידרשיה בפירקא - קרייה דיו"ד ה"י דארבע אותיות דרשיה וטעמיה התלויים בו:
22 לעלם כתיב - זה שמי לעלם חסר וי"ו לשון העלמה:
23 כתיב זה שמי לעלם - בהעלמה וכתיב זה זכרי דמשמע קרייה ולא העלמה לשון אחר כיון דכתב זה שמי פשיטא דזה זכרי היאך יקרא אלא בשמו:
24 לא כשאני נכתב - שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה:
25 עד חצות - חצי היום:
26 שלא לעשות - כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר כדאמר בפרק בתרא דף קט: חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו:
27 ואל ישנה אדם - בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין ואיהו נמי אל ישנה וליעבד והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם:
28 המוליך פירות שביעית ממקום שכלו - לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית:
29 חייב לבער - משום חומרי מקום שיצא משם:
30 צא והבא לך אף אתה - מפרש בגמרא:
31 גמ' מאי איריא ערבי פסחים - דקתני עד חצות במנהגא מכלל דמחצות ולהלן אסור ולמה ליה למיתני חצות לאשמעינן הך דיוקא הא כל ערבי ימים טובים אסירי:
32 מן המנחה - תשע שעות ומחצה:
33 סמוך למנחה - קודם לכן:
34 נידנוד עבירה - רמז עבירה:
35 תענית צבור - אסור במלאכה במסכת תענית דף יב: כשהיו מתענין על הגשמים אבל שאר תענית ציבור לא כדאמר שמואל אין חומר תענית ציבור בבבל לקמן פסחים דף נד::
36 במוצאי שבתות - משום כבוד שבת שמוסיפין מחול על הקדש:
37 זריז - בעל מלאכה:
38 שפל ונשכר דלא עביד כולה שבתא ולא במעלי שבתא - ואע"ג דלאו לשום מצוה מיכוין מצוה שלא לשמה מיהא הויא דאמרינן לקמן יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה:
39 ה"ג ואע"ג דהאי דלא קעבדן כו':
40 עושין לשמה - מעל שמים ושלא לשמה עד לשמים דמצוה מיהא קא עביד כדרב יהודה:
41 מתקולתא - נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט:
42 אגרתא - שכר ריחיים שמשכירין טורח גדול ושכר מועט אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא:
43 בקנים - כל מקלות דקים קרי קנים שעושין מהן גדרות ומחיצות:
44 אפחזייהו - נפח שלהן:
45 תגרי סימטא - יושבין ומוכרין בשוק ועין שולטת בהן:
46 ומגדלי בהמה דקה - הכל צווחין עליהן:
47 וקוצצי אילנות טובות - למוכרן לעצים הכל תמיהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם:
48 ונותנין עיניהם בחלק יפה - כשחולקים עם אחרים תמיד מקפידין ליטול חלק יפה:
49 מתורגמנין - שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים:
50 ומעות יתומין - למחצית שכר:
51 ממדינת הים - משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה:
52 תכלת - לציצית:
53 אינן רואין - כדאמרן שאם יתעשרו לא יהו עסוקין:
54 ואם עוסקין לשמה - להיות המצוה מצויה לצריכין לה:
55 רואין - דהואיל ולשמה עושין לא יניחו בשביל עשרן:
56 מצור לצידון - יום השוק של צידון בע"ש והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת:
57 הוה אפשר להו - להמנע מן השוק שעשירים היו:
58 מארוזא - אורז: