רש"י על פסחים פ״ט

1 משום דאיכא חזה ושוק - דשלמים שצריך לינתן לכהן וא"א לתת דהא כל חד וחד שמא האי הוי פסח ונמצא מאכילו לכהן שלא נמנה עליו:

2 וניתי כל חד וחד - מינייהו חד כהן ונמנה אפסחו:

3 ה"ג וניתי כולהו חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונמניה בהדי כל חד וחד - דממה נפשך איכא חד דקא נפיק ביה ויאכל חזה ושוק של כולם:

4 דקא ממעט באכילה דשלמים - בזמן אכילתו שאוכל את כולם ליום ולילה ושורף את הנותר ואם שלמים הוא עדיין אינו נותר ונמצא שורף קדשים כשרים:

5 וניתי במותר הפסח - מתחלתו יתנה עליו אם שלי תם היה זה יהיה מותר הפסח שהוא קרב שלמים והוא כפסח שנאכל ליום ולילה והכי תניא בתוספתא דזבחים בפ' הפסח שנתערב ומשני אין מפרישין קרבן מתחלה לשם נותר שהיאך יכול להיות מותר הפסח והרי שם פסח לא חל עליו מעולם שהרי זה כבר יצא:

6 ונטרחו ונייתי במותר הפסח - יבקשו אנשים שנתותרו להם פסח חי או מעות פסח ויקחו מהן בהמות ויתנה כל אחד על שלו אם שלי בעל מום היה הרי זה פסח ואם לאו הרי הוא כמות שהוא מותר הפסח לשלמים ונאכל ליום ולילה:

7 בעי סמיכה - וא"א לסמוך על זה שמא פסח הוא וקא עביד עבודה בקדשים:

8 קרבן נשים - לא בעי סמיכה:

9 פסח בשפיכה - בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד דנפקא לן מתן דם דפסח מודם זבחיך ישפך במסכת זבחים בפ' ב"ש זבחים דף לז: ובשלמים כתיבא זריקה שזורק למרחוק מן המזרק למזבח ואין מתן אצבע אלא בחטאת דכתיב בה באצבעו אבל בכל שאר קרבנות וזרקו כתיב וזורק כנגד הקרן עד שהדם ניתן לקיר מערבי וקיר דרומי:

10 לכתחלה נמי - בתמיה:

11 מתני' על מי שיעלה - משמע שאינו ממנה עליו אלא הראשון:

12 ומזכה את אחיו עמו - בגמרא מפרש היכי מתמני ומתרץ דאמנינהו אבוהון מעיקרא וכדי לזרזן קאמר שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו וכך הודיעם:

13 גמ' ש"מ יש ברירה - קס"ד דלא אימנו אלא חד:

14 כדי לזרזן - וכולן אימנו עליו בין ראשון בין אחרון:

15 תניא נמי הכי - דמשום זריזות נקט:

16 מתני' נמנין - הרוצה לימנות:

17 ונמשכין - הרוצה לימשך:

18 עד שישחט - אבל משנשחט אין נמנין עליו ואין מושכין הימנו אפי' לר"ש דפליג ואמר עד שיזרק הא מוקים דלימשך הוא דפליג אבל בלימנות מודה:

19 גמ' דאף על גב דנמנין עליו חבורה זו חוזרין ונמנין עליו חבורה אחרת - כל חבורה שלימה שנימנו על פסח אחד ימשכו כולן ידיהן הימנו ודלא כר' יהודה דאמר לקמן בפ' מי שהיה טמא פסחים דף צט. ובלבד שיהיה א' מבני חבורה ראשונה קיים עליו:

20 מחלוקת לימשך - בההיא קאמר ר"ש עד שיזרק:

21 אם ימעט הבית - אם באו לימעט ולימשך מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו:

22 מחיותיה - בעודו בחיים:

23 מהווייתיה - קודם גמר עבודותיו:

24 מתני' הממנה אחרים על פסחו - א' מבני חבורה שהמנה אחרים עמו על חלקו בלא דעת חבורה:

25 רשאין - לומר לו טול חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא פסח נאכל בב' חבורות:

26 גמ' ידיו יפות - לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה:

27 קבילתון - קבלתוני עליכם לאכול בכל כחי בדמים הללו:

28 לתקוני זביחה - שלא יהא נותר ושיערנוך למאכל שאר בני אדם:

29 לאו משום דהוה ליה כו' - שיהו עמו אוכלין:

30 דעות שאני - אין בני חבורה מרוצין להיות כל אלו הדעות בחבורתם שמא יעכבו עליהם הסעודה ולא משום אכילה יתירתא אלא אפילו לא אכלי כולהו אלא כחד גברא מצו מעכבי עליה:

31 ממלא כריסו ממנו - כדאמרי' בכיצד צולין לעיל פסחים דף פו. שאין האוכל אוכל בשתי מקומות:

32 לא רצו לא - אלמא משום טירחא הדרי ביה הכא נמי משום פסידא הדרי ביה לאטרחינן לדידך לא קבלינך. אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:

33 לאטרחינן לדידך לא קבלינך - אבל ידיו יפות מדלא בדקו אחריו ש"מ בכל מאכלו קיבלו עליהן:

34 סיבולת - תערובת סעודה של כל ימות השנה:

35 מאי ולא עוד - מאי אולמיה הא מהא:

36 לתקוני זביחה - כמדת איש אחד:

37 דלצוותא - ואיכא למימר משום צוותא קבליה עליה בכל מאכלו:

38 רשאין ליחלק - לחלק פסח ביניהן לכל א' חלק המגיעו:

39 או אין רשאין לחלק - אלא אוכלין כאחד ונותנין המנות לפניהם כשאר סעודות:

40 ש"מ - אין רשאין ליחלק:

41 כל הני תיובתא - הממנה אחרים והשמש:

42 איתיביה בני חבורה - מרישיה דקתני טול חלקך ושני ליה בההיא משום דלתקוני זביחה קבליה וכמדת איש אחד אבל אנא צוותא קבילת עלך וניחא עלך צוותי לקבולי עלך בכל סעודתי:

43 ועל חגיגתו - חגיגת י"ד שאף היא באה לכל המנויין:

44 מעות שבידו - שלקח מן הנמנין הללו:

45 חולין - כדמפרש טעמא לקמיה שאף על פי שהנמנה כבר הקדיש מעותיו לכך והממנה כבר הקדיש פסחו מתחללין המעות על הפסח וטעמא מפרש:

46 המוכר עולתו - להתכפר בה אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים:

47 ומעות כל שהן - כל מה שקיבל מן העולה והשלמים ואפילו יותר על כדי דמיהן יפלו המעות לנדבת ציבור לשופרות שהיו במקדש שהיו מקריבין מהן עולות לקיץ המזבח ולקמיה פריך מאחר דלא עשה ולא כלום אמאי יפלו דמיהן לנדבה:

48 אמר רבא קנסא - קנסו רבנן לקונה דלא ליקני זימנא אחריתי עולה ושלמים דאחר ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה דלא הוה ליה למיקני כפרת אחרים וכי האי גוונא נמי אמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב כלומר המוכר לא פשע אלא הקונה הלכך מעותיו נדבה:

49 אף על גב דשויא ארבעה ויהבו ליה ה' - לא אמר אישתכח דמתנה בעלמא הוא דיהב ליה ולא ליקנסיה:

50 אפשר ידעין כו' - והלואי שיהו יודעין טעם זה ויודיענו:

51 היאך - מעות הקדש חל על טלה הקדש אחר לצאת הקדש של מעות לחולין מי הוציאן למעות של חולין אילו היה נותנן בבהמת חולין היתה נתפסת בקדושת המעות והן יצאו לחולין אבל עכשיו מה נתפס תחתיהם שיצאו הם לחולין והא ליכא למימר במעות שלא הוקדשו עסקינן דאם כן מאי למימרא: