רש"ש על סנהדרין ע״ז

1 דף עז ע"א

2 גמרא א"ק מות יומת המכה רוצח הוא ברוצח הוא דמחייב מצמצם כו'. עפירש"י וקשה דהא אפיקתיה לעיל טו ב למעוטי דאי אתה הורגו על רציחת שורו. וברא"ש הגי' כאן קרא דמות יומת הרוצח א"כ א"ש אבל מפירש"י משמע להדיא כגי' שלפנינו :

3 גמרא מצא איתמר. פירש"י דחוק. ומדברי הרמב"ם בחבורו פי"ב מהל' פרה הל' ב' וג' נראה דגרס נמצה איתמר ונכון מאד כי מיצה שהוא מבנין פעל הדגוש משמעו דע"י כח המזה נתמצה אבל נמצה שהוא מנפעל יל"פ דמאליו נתמצה עי' זבחים סד ב מי כתיב ימצה ימצה כתיב ובפירש"י ובתוי"ט. ותמיהני על מפרשי המשנה שלא פי' כפי' הגמרא דכאן. ומדלא פריך מרישא דמתני' דשם הזה "על ב' כלים כו' ספק מחבירו מיצה עליו הזייתו פסולה". ע"כ צ"ל משום דשם א"ל דהפסול הוא מטעם דכבר נעשית מצותו כמש"כ שם בס"ד. ומאן לימא לן דלא כן הוא באמת ונ"מ דפסול אף במיצה ממש. ונתחזקה קושייתי דשם על הרע"ב ע"ש:

4 רש"י ד"ה ואח"כ נפלה לשוקת. דרך נקב שפופרת. נראה כוונתו נקב שרחבו כשפופרת הנוד. ותמיהני דשיעור זה לא נאמר אלא לענין עירוב מקואות פ"ו דמקואות מ"ז אבל לענין קדוש כשהיא שלמה עדיפא ע"ש ספ"ד בתוי"ט: