רש"ש על סנהדרין מ״ד

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סנהדרין מ״ג ע״ב רש"ש על סנהדרין מ״ה ע״א »

1 סנהדרין פתח ↗

״חָטָא יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אָסָא דְּקָאֵי בֵּינֵי חִלְפֵי, אָסָא שְׁמֵיהּ, וְאָסָא קָרוּ לֵיהּ.

2 סנהדרין פתח ↗

״וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם גַּם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם גַּם גָּנְבוּ גַּם כִּחֲשׁוּ גַּם שָׂמוּ בִּכְלֵיהֶם״. אָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַסְפַּרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁעָבַר עָכָן עַל חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר חֲמִשָּׁה ״גַּם״.

3 יבמות פתח ↗

קָטָעֵי בְּסֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִמּוֹל, מִפְּנֵי שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַרְבֵּה מָלוּ בִּימֵי בֶּן כּוֹזֵיבָא וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִמּוֹל יִמּוֹל״, אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים, וְאוֹמֵר: ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַמָּשׁוּךְ.

4 סנהדרין פתח ↗

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: בְּמִצְוָה גּוּפֵיהּ לָא פְּקַר? קָא מַשְׁמַע לַן.

5 סנהדרין פתח ↗

״וַיַּצִּיקוּם לִפְנֵי ה׳״. אָמַר רַב נַחְמָן: בָּא וַחֲבָטָם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ תֵּיהָרֵג רוּבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין? דִּכְתִיב: ״וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״. וְתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ״! אֶלָּא זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד רוּבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין.

6 רש"י פתח ↗

היכי עביד - דמשתחוה לאדם בלילה דכיון דאמר לו הלנו אתה אם לצרינו יהושע ה׳:י״ג מכלל דלילה הוא דאי ביממא וכי לא היה מכיר בין שרי ישראל לשרי אומות העולם:

7 תוספות פתח ↗

חיישינן שמא שד הוא - דוקא בשדות ובהרים מקום שאין בני אדם מצויין דשכיחי שם שדים אפי' ביום כדההיא דפ' בתרא דיבמות דף קכב. ושם שעלה להר אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישינן דאי לאו הכי היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה והא דלא משני הכא דחזו לה בבואה דבבואה כדמשני ביבמות שם משום דאין בבואה ניכרת בלילה:

8 תוספות פתח ↗

9 סנהדרין פתח ↗

״הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לַצָּרָה, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא הִקְדִּים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לַצָּרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ, וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה.

10 סנהדרין פתח ↗

מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ וְכוּ׳? תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ הַיּוֹם הַזֶּה״. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וּכְתִיב: ״וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה״. מַאי ״כּוּלָּם חֲמִשָּׁה״? כּוּלָּן חֲמִשָּׁה הֵן לָעוֹלָם הַבָּא.

11 סנהדרין פתח ↗

12 סנהדרין פתח ↗

פְּשִׁיטָא, כֹּל כְּמִינֵּיהּ? לָא צְרִיכָא דְּקָא הָדְרִי בְּהוּ סָהֲדִי.

13 רש"י על סנהדרין פתח ↗

עתה באתי - על שם עכשיו באתי ליפרע מיד נזהר יהושע ולא הוסיף עוד לבא במצור בלילה לכך נאמר בעי וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקה של תורה:

14 רש"י על סנהדרין פתח ↗

אביך האמורי - תרח ואבותיו מכנען באו:

15 רש"י פתח ↗

וכי כל כמיניה - וכי נאמן הוא דחשדינן ליה לסהדי למימר יהא קולר תלוי בצואר עדים:

1 גמרא אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה כו'. חילפא היא ערבה כדאיתא בסוכה לד. ואולי הכוונה בכאן על הא דנאגדים יחד בלולב דמצוה. ומדקאמר ביני חילפי יהיה ראיה למה שכתב המגן אברהם בסי' תרנ"א סק"ד בשם האר"י ודלא כהשל"ה שם:

2 שם גם לקחו מן החרם כו'. בכולהו צ"ל וגם בוא"ו:

3 שם עכן כו' וכתיב התם את בריתי הפר. ר"ל דביבמות עב דרשינן מיניה לרבות את המשוך:

4 שם מ"ד במצוה דגופיה לא פקר קמ"ל. כצ"ל:

5 שם אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין. מש"כ הרש"א בח"א שהולכין אחר ל"ו לחובה ע"ש. ל"ד שאין הולכין לחובה ע"פ אחד:

6 רש"י ד"ה היכי עביד. דמשתחוה לאדם כו'. ולשונו במגילה שהשתחוה לו והוא יותר מכוון:

7 תד"ה חיישינן. והיאך אשה מתגרשת בלילה. מבואר דלא כדעת הא"ז מובא בנו"ב מ"ת חאה"ע סי' קי"ד שפוסל נתינת גט בלילה ע"ש:

8 בא"ד והא דלא משני הכא דחזא ליה בבואה כו'. כצ"ל:

9 גמרא לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין א"כ כו'. ועי' פירש"י. ומזה יש ללמד זכות על פזמון דמלאכי רחמים וכו' חלו נא פני אל וכו' ונוסח מכניסי רחמים הכניסו כו' וכיוצא באלו אשר רבים גמגמו עליהם. אך י"ל דהכא דוקא ביחיד וכמו דמחלק הש"ס בסוטה לג ועי' באחרונים באו"ח ס"ס ק"א:

10 שם יעכרך ה' ביום הזה כו'. כצ"ל:

11 שם וכלכל ודרדע כו'. כצ"ל:

12 שם פשיטא כל כמיניה. מפירש"י משמע דל"ג פשיטא וכן בע"י ליתא:

13 רש"י ד"ה עתה באתי. על של עכשיו כו'. כצ"ל:

14 רש"י ד"ה אביך. תרח ואבותיו מכנען באו. הן המה היו מבני שם ולא מזרע כנען וגם לא מצינו שגרו בארץ כנען ועי' רש"י בפיה"ת בר"פ לך בפסוק והכנעני אז בארץ:

15 רש"י ד"ה וכי כל כמיניה. דחשדינן להו לסהדי כו'. כצ"ל:

1 סוכה פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ הַאי חִילְפָא גִּילָא — כָּשֵׁר לְהוֹשַׁעְנָא. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי לָא נִתַּכְשַׁר, קָא מַשְׁמַע לַן.

9 סוטה פתח ↗

כׇּל הַתּוֹרָה בְּכׇל לָשׁוֹן נֶאֶמְרָה, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, ״וְהָיוּ״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״שְׁמַע״. לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בִּלְשׁוֹן קוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּכׇל לָשׁוֹן — ״שְׁמַע״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״וְהָיוּ״. תְּפִלָּה: רַחֲמֵי הִיא, כׇּל הֵיכִי דְּבָעֵי מְצַלֵּי. וּתְפִלָּה בְּכׇל לָשׁוֹן? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי — אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּיָחִיד, הָא — בְּצִבּוּר. וְאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי? וְהָתַנְיָא: יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: נְצַחוּ טָלַיָּא דַּאֲזַלוּ לַאֲגָחָא קְרָבָא לְאַנְטוֹכְיָא. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שֶׁשָּׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: בְּטֵילַת עֲבִידְתָּא דַּאֲמַר שָׂנְאָה לְאַיְיתָאָה עַל הֵיכְלָא וְנֶהֱרַג גַּסְקַלְגָּס וּבָטְלוּ גְּזֵירוֹתָיו. וְכָתְבוּ אוֹתָהּ שָׁעָה, וְכִיוְּונוּ. וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הָיָה אוֹמֵר! אִי בָּעֵית אֵימָא: בַּת קוֹל שָׁאנֵי, דִּלְאַשְׁמוֹעֵי עֲבִידָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: גַּבְרִיאֵל הֲוָה. דְּאָמַר מָר: בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בִּרְכַּת הַמָּזוֹן — דִּכְתִיב: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ. שְׁבוּעַת הָעֵדוּת — דִּכְתִיב: ״וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה״ — בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן — אָתְיָא ״תֶּחְטָא״ ״תֶּחְטָא״ מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ: מִקְרָא בִּיכּוּרִים וַחֲלִיצָה כּוּ׳, עַד מִקְרָא בִּיכּוּרִים כֵּיצַד ״וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ״וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל״, מָה ״עֲנִיָּיה״ הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ — אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וּלְוִיִּם גּוּפַיְיהוּ מְנָלַן? אָתְיָא ״קוֹל״ ״קוֹל״ מִמֹּשֶׁה. כְּתִיב הָכָא ״קוֹל רָם״, וּכְתִיב הָתָם: ״מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל״, מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. חֲלִיצָה כֵּיצַד וְכוּ׳. וְרַבָּנַן, הַאי ״כָּכָה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ, לְדָבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מְעַכֵּב. וְרַבִּי יְהוּדָה מִ״כֹּה״, ״כָּכָה״. וְרַבָּנַן, ״כֹּה״ ״כָּכָה״ לָא מַשְׁמַע לְהוּ. וְרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״וְעָנְתָה וְאָמְרָה״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאַגְמוֹרֵי לִלְוִיִּם, דְּבִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְלֵילַף ״קוֹל״ מִמֹּשֶׁה? ״עֲנִיָּיה״ ״עֲנִיָּיה״ גְּמִיר, ״קוֹל״ ״קוֹל״ לָא גְּמִיר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּה״, ״כָּכָה״, ״עֲנִיָּיה״, וַ״אֲמִירָה״ — אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. ״כֹּה״ — ״כֹּה תְבָרְכוּ״. ״כָּכָה״ דַּחֲלִיצָה. ״עֲנִיָּיה״ וַ״אֲמִירָה״ דִּלְוִיִּם. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מְקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת. ״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — אֵלּוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶם כּוּתִיִּים. ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — סָמוּךְ לַגִּלְגָּל, ״אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה״ — שְׁכֶם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה״, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן — שְׁכֶם, אַף כָּאן — שְׁכֶם. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי כוּתִיִּים. אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם, וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם, אַף אָנוּ מוֹדִים שֶׁאֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם. אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אַתֶּם בַּמֶּה לְמַדְתֶּום? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: ״הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן״ — סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן, דְּאִי מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ, הֲלֹא כְּתִיב: ״וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן״. ״אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״ — מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. ״בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי״, אֶרֶץ חִוִּי הִיא! ״הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה״ — וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הֵן יוֹשְׁבִין! ״מוּל הַגִּלְגָּל״ — וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶן בָּרִאשׁוֹנָה. ״דֶּרֶךְ״ — בַּדֶּרֶךְ לֵכוּ, וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים. ״הַיּוֹשֵׁב״ — בַּיִּשּׁוּב לֵכוּ, וְלֹא בְּמִדְבָּרוֹת. ״בָּעֲרָבָה״ — בַּעֲרָבָה לֵכוּ, וְלֹא בְּהָרִים וּגְבָעוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכׇל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים, וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם״. בְּכׇל יוֹם וָיוֹם לְוִיִּם נוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַיּוֹם נְשָׂאוּהוּ כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה׳ וְגוֹ׳״. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ כֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּכְשֶׁהֵסֵיבּוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּכְשֶׁהֶחְזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ.

« רש"ש על סנהדרין מ״ג ע״ב רש"ש על סנהדרין מ״ה ע״א »