רש"ש על סנהדרין מ״ט

1 גמרא א"ל ה"ל להצילו בא' מאבריו. מבואר דאף הנרדף עצמו אינו רשאי להרגו אם יכול להציל א"ע בא' מאבריו וכן פירש"י לקמן נז סע"א ובר"ד עד ותימה על המגיה במל"מ סוף הל' חובל שמביא בשם כ"י של המל"מ דהנרדף עצמו א"צ לדקדק בזה:

2 שם היה לך להצילו בא' מאבריו. מבואר דכינוי להצילו שב על הרודף וכפי' התוס' לקמן עג ד"ה להצילו ודלא כפירש"י לעיל ברה"ע:

3 רש"י ד"ה ומגדלי בלורית. והתירן הכתוב כו'. כצ"ל:

4 גמרא ואידך ההוא למצוה בעלמא. נראה דלר"ה ברדר"י הוה לעיכובא דאל"כ יאמר גם מצות חליצה ולפמש"כ המהרש"א בכוונת רש"י י"ל דגם ר"ס ורפ"ס ס"ל דתמיד ה"ל לעיכובא וצ"ע להלכה. ומה שתמהו התוס' מסדר ברכות התם הוה ג"כ לעיכובא וכדאיתא ר"פ הקורא למפרע וכן סדר התקיעות וכמש"כ התוס' בר"ה לד ב ד"ה מתשעה והר"ן שם על הא דתקיעות וברכות של ר"ה ויוה"כ מעכבות ולא עמדתי ע"ד התוס' שהציגו תמיהתם על הא דר"ה ברדר"י דאמר אף סדר תמיד:

5 רש"י במשנה ונ"מ למתחייב שתי מיתות כו'. התוי"ט תמה מדוע לא נקיט הנ"מ דב' חייבי מיתות שנתערבו כו' דקדים ע"ש ופשוט דרש"י נקיט לישנא דגמרא לקמן נ ב נ"מ למי שנתחייב ב' מב"ד נידן בחמורה וע"ש במהרש"א:

6 רש"י ד"ה ולאפוקי וד"ה היא אומרת צ"ל בד"א: