רש"ש על סנהדרין ט״ו

1 גמרא ר' אבהו אמר באומר ערכי עלי בא כהן לגבות ממנו מטלטלין כו'. ק"ל מאי איריא ערכין אפילו דמי נמי. בשלמא לאוקימתא קמייתא י"ל דאתי לאשמועינן אגב אורחיה כר"מ דאין אדם מ"ד לבטלה. ולהשניה נמי י"ל דאשמעינן דאע"ג דערך הוא דבר קצוב לפי השנים מ"מ כשאמר הרי אלו לערכי דעתו לאתפוסי כל דמי שויין אף אם המה הרבה יותר מדמי ערכו הקצוב. דל"ד להא דמ"ג פ"ב דשקלים ע"ש דהתם כתיב העשיר לא ירבה אבל הכא כמה דבעי מנדב לבהד"ב וכש"כ בדמי עלי דאינו קצוב. אבל לאוקימתא זו קשה. ואולי בדמי עלי כיון דצריך עשרה למשיימיה לא פסיקא ליה למתני בשלשה. אולם קשה דמ"ל נמי באומר הרי עלי מנה לבדה"ב וכדאמרי' בב"ק ס"ד ו וכן מ"ל בנהנה מן ההקדש דמשלם קרן וחומש ועמש"ש בב"ק שם. ולזה יש לומר דמועל אינו משלם בקרקע דהתשלומין הוא כמו פדיית ההקדש שנהנה ממנו עמש"כ בס"ד ברפ"ו דתרומות ואין הקדש נפדה בקרקע. או מדכתיב גבה ונתן אותו לכהן וכמו שפי' הרע"ב בפי"ח דשבת על הא דהקדש א"נ בקרקע משום דכתיב ונתן אה"ע כו' דבר הניתן מיד ליד והוא מפי' הרמב"ם אך התוי"ט קיהה בדרשה זו ועי' ג"כ מש"כ שמה בס"ד. והעיקר נ"ל דמתניתין תרתי תני הערכין ר"ל עני שהעריך שנידון בהשג יד בג' דצריך ג' לאמוד ערך השגת ידו דבו כתיבי הג' כהנים. והמטלטלין זהו דין שני אף בעשיר דאם בא לגבות ממנו מטלטלין ג"כ בג'. וה"ה בדמי ובהרי עלי מנה כו' אלא משום דאיירי בערכין נקטיה. וזה ילפינן מג' כהנים דכתיבי גבי פדיון בהמה דמה לי עיולי כו'. וכן הא דאמר קרקעות בעשרה דמשמע דזהו פי' והקרקעות תשעה וכהן דמתניתין ה"ה אם בא לפדותן מן ההקדש דעיקר כהנים כתיבי בזה. ודברי התוי"ט בכאן מגומגמין:

2 שם בשלמא לר"י היינו דכתיב כהן. לשון הרע"ב דבערכין כהן כתיב כערכך הכהן. ל"ד בתרתי חדא דזה כתיב בפדיון בהמה. שנית דה"ל למינקט כהן קמא הכתוב שם וגם התוי"ט ל"ד בזה ע"ש. גם מש"כ דל"ד בערכין אלא ה"ה בהקדשות כו' אינו מוכרח די"ל דדוקא בערכין וכמש"כ לעיל פי' הערכין דמתניתין משום דכהן קמא דאתא לגופא בהו כתיב אבל אינך אדרבה אתו לרבות אפי' ישראל כדלקמן:

3 שם אלא לרבנן כהן ל"ל. ר"ל דילמה כהן קמא דאתא לגופיה כתבי' בערכין ומאי חזית דעקרית ליה מגופיה ושדיתיה אקרקעות:

4 רש"י ד"ה ואדם כי"ב. מה שנדפס בגליון בשם רש"ל להגיה לשומן הוא שבוש וברש"ל ט"ס:

5 תד"ה אם. וי"ל כו' קרא דאיש אשר יתן כו'. כצ"ל:

6 תד"ה אימא. באפי נפשיה ואיש אשר יתן כו'. כצ"ל:

7 בא"ד וי"ל כו' אבל הכא כו' ולא שור לבעלים. ק"ל מב"ק מג דדריש ר"ל כסף כו' והשור יסקל כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין כו'. וגם ריו"ח ל"פ עליו אלא מפני ריבוי דאם עבד ע"ש. ועמש"כ בפסחים מג ב בתד"ה סד"א:

8 בא"ד וי"ל כו' אבל יומת משמע בב"ד. ק"ל מלקמן ס"פ הנשרפין דדן רי"ש יומת מן ימות דהוה בידי שמים ע"ש:

9 גמרא א"ב נחש. הרמב"ם פסק כר"ע והראב"ד השיגו. וישוב הכ"מ לכאורה תמוה דהא בכ"מ פסקינן כת"ק אפי' אם שנים חולקין עליו. ומהם ביבמות נו ב במשנה דפליגי ר"א ור"ש את"ק ופסק הרמב"ם כת"ק. אבל בב"ב פג פריך וכר"י מי לא תנן ר"מ ורש"א כו' אע"ג דת"ק פליג עלייהו. ואולי משום דר"י אמר שם מעשה לסייע לת"ק איכא למימר דכולה ר"י היא. וגם ראב"צ דמייתא הגמרא שם לקמן ס"ל כר"מ ור"ש וא"כ ה"ל תלתא. וביבמות פ ב אלא הא דעבד רבא תוספאה כו' כמאן כרבי כו' כיון דאיכא רשב"ג כו' כרבים עביד ואע"ג דת"ק פליג וע"ש בק"נ אות י"ט. והלח"מ מסייעו להרמב"ם מהא דב"ק שהביא רש"י. ואף דע"כ צריך לחלק בין נידון דהכא לדהתם כמש"כ התוס' מ"מ חזינן מהתם דהוא חלוק מהשאר. ולפ"ז יש לסייעו ג"כ מהא דשבת קכא ב חמשה נהרגין בשבת כו' ונחש שבא"י ופסקה הרמב"ם אפילו לר"י דמשאצ"ל חייבין עליה ועי' מ"א סי' שי"ו ס"ק כ"ג ואם דהכא מיירי בתרבות מ"מ סעד יש כנ"ל: