רש"ש על סנהדרין ס״א

1 גמרא התם בזובח להכעיס. לכאורה להכעיס דומה למאהבה ומיראה דפליגי בהו אביי ורבא לקמן וע"ש בתוס' ולקמן סד ד"ה אע"ג:

2 שם היכא דפלחו כו' דכתיב ל"ת לך פסל. ר"ל ל"ת את עצמך פסל וכמו דדרשינן לקמן עג אבידת גופו מן והשבותו לו ע"ש בתוס' ולכן חייב הנעבד אם קבל העבודה דהרי עשה א"ע לפסל. כי פליגי בדבורא כו'. ור"ל וכמו דפליגי בחיובא דנעבד בדבורא כמו כן פליגי בחיובא דעובד:

3 רש"י בסה"ע אין נסתין לעבוד אדם. משמע דאפי' הסית לעבוד איש אחר. אבל הרמב"ם בפ"ה הל' ה' השווה איש אחר לשאר עו"ג וכ"מ לשון הגמרא וטעם החילוק פשוט:

4 תד"ה ומר. כשמכמינין לו עדים ואומר היאך כו'. כצ"ל:

5 בא"ד ע"כ יש לחייב כו' כמסית לע"ג כו'. כצ"ל:

6 גמרא יחיד לא ממלך וטעי בתריה. כצ"ל:

7 שם רבא אמר כו' הא דא"ל כך אוכלת כו'. וכן מיתניא בהדיא במתניתין ברישא דהאומר אעבוד כו' ע"ש וקצת תימה דלא הביאה רבא לסיוע:

8 שם רבינא אמר לזא"ז קתני. כה"ג משני ג"כ לקמן סז:

9 שם אמר אביי מנא אמינא דתנן כו'. כצ"ל בל"ו והב' צ"ל בו':

10 שם האי שגגת מעשה דעו"ג ה"ד אי קסבר בה"כ הוא כו'. לכאורה המ"ל כגון שהתריז לפעור וקסבר ע"ג אחרת היא וכה"ג איתא בתוס' לקמן סב ב בסד"ה העלם ועמש"כ שם:

11 רש"י ד"ה ודלא כהמן. הא דקתני יכול כו'. כצ"ל:

12 רש"י ד"ה ושוין שאינו כו'. מי שמביא חטאת על הודע דשגגת מעשה כו'. כצ"ל:

13 בא"ד מדכתיב בא"ת שגגתו שגג תרי זימני כו'. כצ"ל:

14 רש"י ד"ה הרי לבו. ולא שוגג אלא לשמים. כצ"ל ומלת הוא למחוק: