רש"ש על סנהדרין נ״ז

1 רש"י ד"ה בע"ג דברים. וזיבוח וקיטור. השמיט עוד ניסוך והשתחויה:

2 רש"י ד"ה נהרג עליו. משום גזל כו'. דהיינו שפחה חרופה כו'. הוא לר' ישמעאל דאמר בכריתות יא בשפחה כנענית הכ"מ ומאורסת לע"ע ואמרינן בגיטין מג דמאי מאורסת מיוחדת ולהמהרש"א אישתמיט ד"ז:

3 רש"י ד"ה כיוצא בו. דש"ד דאילו ש"ד בשוגג כו' אלא רחמנא חס עליה. ק"ל דלפ"ז מאי קמ"ל לרה"מ לעיל נה ב הא מה"ט אמרי' שם בקטן וקטנה דהבהמה נסקלת על ידיהם. וי"ל משום דחזינן דמזיק אפי' בשוגג חייב לשלם כדאיתא ספ"ב דב"ק אלמא דבמה שבין אדם לחבירו אין חילוק בין שוגג למזיד אלא דברוצח חס רחמנא עליה דלא למקטליה. אבל במה שבין אדם למקום בשוגג לא עניש עליה רק דקשה הלא מ"מ חייב בקרבן אלמא דחוטא הוא ועי' בנזיר כג דאפילו בספק איסור בשוגג א"ק ונשא עונו. ואולי מפני קושיא זה השכיל רש"י לפרש שם כסבור מותר דקרוב לאנוס הוא לר"ח ולאביי במכות ט. אך עכ"ז קשה דהא בכה"ת אומר מותר ג"כ חייב בקרבן כמש"כ התוס' שם ז ב ד"ה אלא. וצ"ל בשוגג וכיון דמייתי קרבן מתכפר לו לגמרי ותו ליכא תקלה. ואע"ג דגם במזיד מתכפר לו כדאיתא לעיל מז מ"מ מה שנסקל ע"י אין לך תקלה גדולה מזו:

4 גמרא אלא אריו"ח ל"נ אלא לנעה"מ דלדידהו ל"ל כו'. לכאורה ה"נ דקאי נמי אעדה כו' דלהכי מקלינן עלייהו דליבעו עדה כו' משום דלדידהו ל"ל. וכמו בנכנסה לחופה ול"נ דמקלינן עלייהו לדונן בחנק מה"ט. אבל פירש"י מוכרח מהא דמשני לקמן תנא דב"מ הוא כו' ואם איתא מ"מ נ"מ לעדה כו' וכ"נ מלשון אלא דקאמר. ודע דמשמע דבא"א גמורה דידן נידון בסייף אפילו לר"ש דחנק חמור כיון דלדידהו אית להו בדינייהו דיינינן להו וכן מבואר להדיא לקמן עא ב ול"י מנ"ל לריו"ח הא הלא הברייתא היתה מתפרשת יפה לדידיה ואפי' בא"א גמורה וכן הברייתא השניה דעל א"א נידון בחנק וכן לא היינו נצטרך לקמן שם לומר דס"ל כתנא דב"מ דמיתה שלהם היא חנק. ועוד ק"ו הוא מה נעה"מ דלדידהו ליתא כלל דילן בדינא דידן. א"א דא"ל לדידהו לא כש"כ דדילן בדינא דידן:

5 שם ארנב"י כו' שנכנסה לחופה ול"נ כו'. לרבא לקמן נח ב דבשל"כ פטור באשת חברו המ"ל אפי' בא"א גמורה ובשלא כדרכה:

6 תד"ה וחכמים. דמתוך כך מסיק לעיל על ד' מצות כו'. כ"נ דצ"ל ור"ל מחמת קושיית אי משום דאיתרבאי מאיש איש אפי' נכרי עבודת כוכבים נמי כו'. אח"ז ראיתי הגי' כן בד"י:

7 תד"ה הורתו. דלא פסיקא כו' שאין לו שאר האב כו'. כצ"ל: