רש"ש על סנהדרין קי״ב

1 גמרא והוצאת את האיש כו' ההיא וגו' איש ואשה כו'. כצ"ל:

2 שם מ"ט בהמה כמאן דל"פ דמיא כו'. פירש"י אינו מכוון בלשון הש"ס. ועוד דלפי' לא תיאסר חלק האחר אלא באכילה ולשון אסורה משמע אפי' בהנאה כדין בהמת עה"נ לכן הנלע"ד דר"ח ודאי סובר יש ברירה ולזאת עיסה מותרת וכן הבין הש"א בתשו' פ"ט בבהמה דאסירה ה"ט משום דינקי מהדדי וכסברת רב בביצה לז ב ע"ש ויהא סיעתא לפסק הרי"ף והרמב"ם שם כרב ע"ש ברא"ש כיון דר"ח כאן ס"ל גם כן כוותיה:

3 שם בהמת עה"נ מהו כו' לטהרה מידי נבלה. נראה דשור הנסקל שנשחט לאחר שנגמר דינו אע"ג דאסור בהנאה מ"מ מהניא ביה שחיטה לטהרו מידי נבלה וראיה לזה מהא דס"ל לר"מ בב"ק עא דמתחייב בד' וה' וא"כ ע"כ שחיטה היא שוב מצאתי כן להדיא בפירש"י מנחות קא רע"ב ע"ש. ואע"פ שאין פירש"י שם מוכרח וכן דברי התוס' שם בד"ה ועגלה ערופה די"ל ע"ד שתירץ ר"ח לרב בכריתות כא כגון דאיכא פחות מכזית כו' ע"ש:

4 רש"י ד"ה קשיא. למ"ד אין חולקין כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה מענה את דינם. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה למיהוי כבני מתא. כיון ששהה ל"י נקרא מיושבי העיר כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה ה"ג אמר מר את כל שללה לרבות כו'. כצ"ל ותיבות אשר בה נ"ל למחוק עי' רש"א:

8 בא"ד ודוקא שכבר היו כו'. הוא לשון אחר עי' רש"א:

9 רש"י ד"ה שיער נשים. אי הוה בכלל ואת כל שללה כו'. לכאורה הל"ל בכלל ואת כל אשר בה:

10 גמרא ומי שנאכל בתורת בהמתה כו' שא"נ בתורת בהמתה. כצ"ל:

11 רש"י ד"ה היה בה קד"מ. כונסין אותן לכיפה ומאכילין כו'. לכאורה תמוה דזה לא נאמר אלא באדם לעיל פא ב' אבל בבהמה תניא בע"ז יג אין מקדישין כו' בזה"ז ואם הקדיש כו' תיעקר כו' ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה וע"ש פירש"י וכ"כ הרמב"ם ברפ"ד מהל' פהמ"ק בהל' חטאות המתות וכן לעיל פ' א' גבי שור שנגמר דינו שנתערב באחרים דאר"י כונסן לכיפה פירש"י בעצמו ומתים ברעב:

12 רש"י ד"ה ור"ש היא. ודינייהו לפי חרב כו' ול"א שיחרימו אותם עמהם כו'. כצ"ל:

13 רש"י ד"ה וכל שקרב. והלכך אצטריך בהמתה. כצ"ל וכן בסה"ד:

14 רש"י ד"ה תרומה ביד ישראל. ונהי דבאכילה לא שרינן לה כצ"ל דשמא היה נותנה לכהן רשע שבתוכה. ק"ק מאי איריא רשע אפי' צדיק נמי דהא גם נכסי צדיקים שבתוכה נשרפין ולמעלה כתב דשמא ה"נ לכהן צדיק שחוצה לה:

15 רש"י ד"ה אלא בעיר אחרת. והעלו אותו לירושלים כו'. כצ"ל:

16 רש"י ד"ה אלא לאו. ואם איתא כו' ממון גבוה הוא לישתרו. וכן אר"ש לעיל שללה פרט כו' וכסף מעשר ולמסקנא דמוקי לה דאסקוה לגוה ונפיל מחיצות היינו דוקא לרבנן דמעשר ממון הדיוט הוא עיין בבעל המאור אבל לר"מ דממון גבוה הוא יאכלו כשיבנה החומה דשלל שמים הוא ועמש"כ בפסחים ז. כ"ז כתבתי לאפוקי מהתוי"ט דמשמע מדבריו דמתניתין אתי ככ"ע אפי' כר"מ. ויש ג"כ עיון בפסקי הרמב"ם דבספ"ד מהל' ע"ז פסק למתניתין דמע"ש יגנזו ובספ"ג מהל' מע"ש פסק דממון גבוה הוא ועי' בכ"מ בפ"ו מהל' בכורים הל"ד:

17 רש"י ד"ה ואין שאת. וה"ק קרא כי ירבה ממך הדרך או כי כו'. כצ"ל: