רש"ש על סנהדרין מ׳

1 במשנה בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה. וכ' הרמב"ם בחבורו בפ"ב מהל' עדות ה"ג דאפילו אחד הכחיש את שנים. ולכאורה יפלא דהא אפי' אם היה מכחישן לגמרי אין דבריו ש"א במקום שנים. ואולי דהכא גרע דכיון דגם הוא מודה בגוף הענין א"כ הוה עד כמוהם והואיל דהוא מוכחש משנים הוה כנמצא א' מהם פסול דעדות כולן בטלה ועי' לשון רש"י לקמן ס' סע"א ול"ד למש"כ התוס' לעיל ל"א בסד"ה שב"ש. דהתם מכחשי אהדדי בגוף הענין ועי' לקמן בגמ' מ"א:

2 שם אמר א' מן התלמידים כו' מעלין אותו ומושיבין כו' ואפי' הוא אומר כו' שומעין לו. משינוי הלשון נראה דתלמיד מתחשב ג"כ למנין כאשר יצטרך לילך אחר הרוב. וכדמוכח נמי מהא דריב"ח לעיל לד אחד מה"ת שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי כו' ופירש"י לענין המנין. אבל הנידון פשוט דאינו מן המנין רק דשומעין דבריו אולי יישרו בעיני הדיינים או מקצתם וכן מתבאר בירושלמי הל' ה' וכ"כ בשם הרמב"ן. ובדברי הרמב"ם בחבורו פ"י ה"ח נראה דיש ט"ס ועולה למנין הכתוב אצל הנידון צריך להציגו לעיל בא' מן התלמידים. והא דפריך לעיל יז לרעה ע"פ שנים ל"מ לה הוה מצי לשנויי בכה"ג בא' מה"ת. או דזה נכלל ג"כ במוסיפין דמשני התם:

3 שם וכמה מוסיפין ב' ב' כו'. הן למאי דאמרי' לעיל יז דהאי דקאמר א"י כמאן דליתיה דמי עמש"כ שם ע"כ באחרונה אין מוסיפין אלא אחד דאל"כ המ"ל ע"א ועמש"כ בספ"ק:

4 רש"י ד"ה מכירים. וזו כו' אלא כל שאר בדיקות אינו כו'. ולשון הרע"ב אלא כשאר בדיקות שאינן כו'. זה פשוט דמ"מ אינו בכלל בהא דתנן בדיקות אמר א"י כו' עדותן קיימת. דודאי אם א"י אם ישראל או נכרי עדותן בטלה ובשבועות לד אמרינן מי לא בעי מידע אם נכרי הרג כו' וכן אם לא התרו בו אינו כלום. ולשון הרמב"ם בפי' אין זה מכלל החקירות כו' אבל הוא דבר שאין שם עדות כו' אלא שידע אמיתתו. ובר"פ דלעיל כ' כי החקירה והדרישה כו' כגון כמה הלוה כו' ועל איזה דרך הלוהו. וע"ע בחבורו פ"א מהל' עדות ה"ד וברפ"ב שם ובמל"מ. ודע דמדבריו ברפי"ב מה"ס נראה שמפרש דאותו קאי על העובר עבירה וזה נ"ל יותר דכיון דלא נזכר מקודם דמיירי בעדות רציחה משמע דזה איירי בכל העבירות. ומה שאמר בברייתא ע"ז נכרי הרג כו' איננו ביאור להקודם רק הוא שאלה בפ"ע. אולם גם לדידי יקשה מה דלא הזכיר בברייתא קודם שאלת נכרי הרג. ההורג אה"נ כמו דהקדים העובד ע"ז לשאלת את מי עבד. אך מצאתי כה"ג בספ"ק דמכות היכי הוו עבדי כו' טרפה הרג כו' ולא הקדים לומר בהורג אה"נ כדמקדים שם בבועל את הערוה. אך שם י"ל משום דבמתניתין שם ארשב"ג אף הן מרבים שופכי דמים הרי דאיירי ברוצח:

5 רש"י ד"ה חקירות אמר א' א"י. בטלה כה"ע ואפי' הן מאה כו'. הן לא פי' כמסקנא דרבא לקמן מא ב ויותר קשה על הרע"ב שנמשך אחריו כי רש"י אורחיה לפעמים לפרש במשנה כהס"ד ובפרט לדעת הרמב"ם שפסק כמסקנתו דרבא בפ"ב מהל' עדות הל"ג וע"ש בלח"מ ובמש"כ בס"ד במכות. והפלא על התוי"ט שהעתיק בסמוך אוקימתא דרבא ולא העיר מדברי הרע"ב מאומה:

6 גמרא כיון דכולהו ר"ל כל הז' בהדי הדדי בכללות הג' חייבי מיתה כתיבן כהעתקת רש"י מהדדי ילפא ר"ל דהרי גם אתה מודה דילפינן כל אחד מחבירו כדקאמרת ליכתבינהו בחדא וכדפירש"י וכיון דילפי כו'. כנ"ל ופירש"י אינו מכוון כ"כ בלשון הש"ס:

7 שם ע"ג להנך תרתי ל"ד שכן בסייף. רש"י ותוס' נדחקו. ולעד"נ לפירש"י בריש מכות בהא דקאמר שם ומה הסוקל אינו נסקל כו' נוכל לומר דהאמת כן הוא דאף אם באו לחייבו סקילה או שריפה אינן נידונין רק בסייף מק"ו שפי' התוס' שם. וע"ש במהרש"א דמשמע מדבריו דלא נמצא סתירה לזה וא"כ אתיא הכא כעין חומר. אלא דלכאורה יש סתירה לזה ממשנה דס"פ הנחנקין "כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי ב"כ ובועלה" משמע דמקדימין אפי' לשריפה דומיא דב"כ וי"ל בדוחק. אבל סתירה מפורשת מכתובות מה מו היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה. וכן לקמן נ ב אר"ש זוממי נשואה ב"כ כו' וזוממי ארוסה ב"כ כו' ואם איתא להא דאמרן א"כ לדידיה דסייף קיל מכולהו אין לזוממין מיתה אחרת זולתה ומאי קמ"ל ועוד שם בברייתא הסמוכה דמוקמיה לה כר"ש אמר היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה. ול"ל מיעוטא ממ"נ אין להם מיתה אחרת זולת סייף. וע"ש נא ב זוממיה בכלל מיתת בועלה כו'. ואם איתא מאי נפקא מניה הלא הן אינן נידונין לא במיתתה שהיא שריפה ולא במיתתו שהיא סקילה אלא בסייף. ואולי לר"ש דסייף קיל מכולן ע"כ אתא קרא דלאחיו ולא לאחותו ואפקיה מק"ו אבל לרבנן א"ל דאיתא להאי ק"ו וכ"ז נעלמו מהמהרש"א הנ"ל. ופי' ראשון דרש"י הכא נ"ל שכוונתו מדכתיב גביה עין בעין וגו' וזהו ע"כ שהעידו עליו שסימא עין חבירו וכן כולם. כן נפש בנפש ר"ל שהעידו עליו שהרג אה"נ ודלא כמו שהבינוהו התוס' והשמיטו מלות עין בעין וגו' שבדבריו:

8 שם א"ל ר' יוסי כו' אמש הרגו א"ל באיזו שבוע כו'. לכאורה אמש פירושו לילה שעברה עתה וא"כ גם שאלת איזה יום לא תפול בה. אבל עי' לקמן מד רע"ב בפירש"י שכתב בה"ע קרי ליה נמי אמש כו' ואע"ג דלפ"ז יהיה שייך נמי שאלת כמה בחדש ואם בא בר"ח עצמו יפול נמי שאלת איזה חדש. ר' יוסי ס"ל דתשובת איזה יום יספיק לכולהו:

9 רש"י ד"ה שכן צריך התראה. דכתיב כאשר זמם וזה חשב כו'. כ"ה בכתובות לג:

10 תד"ה מנין. בחבר כו'. ולפ"ז לא א"ש מה דאמר אא"ע לכרת ופירש"י דקמי שמיא גליא כו' דהא בחבר גם לדידן גליא דמזיד הוא. וצל"פ לדידהו דלמאי נצרך הכתוב לפרש לן באיזה אופן יענש ביד"ש. והתוי"ט ל"ד בהרכבתו פירש"י ותוס' יחד: