רש"ש על סנהדרין מ״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על סנהדרין מ״ב ע״א רש"ש על סנהדרין מ״ד ע״א »

1 סנהדרין פתח ↗

אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאָבֶן״ – ״אֹתוֹ״ וְלֹא בִּכְסוּתוֹ, ״אָבֶן״ שֶׁאִם מֵת בְּאֶבֶן אַחַת יָצָא.

3 סנהדרין פתח ↗

מַתְנִי׳ הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: ״הִתְוַדֵּה״, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כׇּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין. שֶׁכׇּל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: ״בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה״. ״וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אׇמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי וְכָזֹאת וְכָזֹאת וְגוֹ׳״. וּמִנַּיִן שֶׁכִּיפֵּר לוֹ וִידּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה׳ בַּיּוֹם הַזֶּה״. בְּיוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא.

4 סנהדרין פתח ↗

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי דֵּילָטוֹר אֲנִי? לֵךְ הַפֵּל גּוֹרָלוֹת. הָלַךְ וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת, וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם. אִם אֲנִי מַפִּיל עֲלֵיכֶם גּוֹרָל, עַל אֶחָד מִכֶּם הוּא נוֹפֵל. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק בְּגוֹרָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ״.

1 גמרא לכדתניא וירגמו אותו אבן אותו כו'. כצ"ל:

2 שם ת"ש כו' א' מה"ת שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי כו'. לכאורה התם הוא לענין שיצטרפוהו למנין כדפירש"י לעיל וז"א אלא אם כבר זיכה אבל הכא לא מיבעי ליה אלא לענין להביא דיינים אחרים וא"ל אפי' אמר כו' נמי. וי"ל דהכי דייק דדוקא זיכה ושמע כבר דברי הסותרין את דבריו והוא נשאר בדעתו הוא דאמרי' דתו לא הוה הדר ביה וחשבינן ליה למנין. אבל אמר כו' כיון דלא שמע עדיין סתירת דבריו אמרינן דאלו שמע היה מודה לדבריהם. הואיל דאלו שלפנינו כבר הפכו בזכותו למדי ולא מצאו ודאי סברא דחויה היא מה שאמר ללמד. כיון דרבותיו לא הגיעו לה:

3 במשנה אומרים לו התודה ר"ל על כל עבירות שעבר מימיו כו' שכן מצינו בעכן כו' וכזאת כו' ר"ל שכן גם עכן התודה גם על מעילתו בחרמים אחרים וזהו אולי כוונת רש"י במ"ש בגמרא כו' ואם א"י להתודות ר"ל שאינו זוכר כל העבירות א"ל אמור בסתם תהא כו':

4 גמרא א"ל יהושע בגורל אתה בא עלי כו'. משמע דע"י הגורל לבד אפי' אם לא היה מודה רצה להרגו וכמו שא"ל ה' והיה הנלכד כו' ישרף רק שבקשהו שיתודה בכדי שידעו הכל שמשפט הגורל הוא מה' ושמו יהיה מכובד וגם כדי שיהיה לו כפרה. ודלא כמש"כ הרע"ב שנהרג על ידי הודאתו. והוא לקחו מפי הרמב"ם אבל לא השלים דבריו ע"ש:

« רש"ש על סנהדרין מ״ב ע״א רש"ש על סנהדרין מ״ד ע״א »