רש"ש על סנהדרין נ״ד

1 רש"י ד"ה ת"ל. דהאי לאו ערות אביו היא. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה בשוגג. דנ"ל כו' לחלק כרת למפטם וסך כו'. לכאורה לא היה צריך לזה דהם בכלל כל העריות ע"ש יד בפי' ד"ה לחלק ובע"ב שם ד"ה למפטם וסך ואולי דמשמע ליה דלא ילפינן מדבר שהיה בכלל כו' אלא דומיא דאחותו דהיינו עריות דנקבות דנפישי הנאתייהו ועי' לקמן ע"ב בתד"ה הבא וברש"א שם ובמש"כ במכות יד ב ותדע דאר"א לקמן הבא עה"ז והביא זכר עליו לר"ע א"ח אלא אחת משום דחד לאו הוא אטו מי גרע מבא על ב' זכרים דנילף מואל אשה לחייב על כל אשה ואשה ועי' לקמן ע"ב בתד"ה הנרבע ובמש"כ שם:

3 משנה הבא עה"ז. התוי"ט תמה למאי נקיט ליה הכא ולנ"פ דהתנא לא רצה לדלג ותנא להו כסדרן ברישא וכה"ג כתב בעצמו בפ"ד דטהרות מי"א ומיושב בזה קושית התוס' רפ"ב דב"ק בד"ה הבהמה וכמו שהעירותי שמה:

4 תד"ה הבא על הזכור כצ"ל. והא דלא קתני והביא זכר עליו כו'. ולעדנ"פ דכיון דתני הבא עה"ז ממילא מישתמע גם הנשכב וכמו דבכל העריות לא תני להנשכבות באפי נפשייהו ובזה א"ש מה שאמר אם כו' בהמה מה חטאה דגמגם התוי"ט דהלא לא נשנית מקודם דהבהמה נהרגת ע"ש שנדחק וכן נ"ל דהא דל"ת והביא בהמה עליו הוא דמיסרך סריך בלישנא דריש כריתות דלא מיתניא ליה התם משום דליכא חילוק חטאות בהם כדאיתא שם ג. ולפ"ז אתיא כמין חומר הא דהשמיט התם הביא זכר עליו דהוא למנינא לשינויי דריו"ח שם דמיסרך סריך בלישנא דהכא אולם מלקמן סה א קצת סתירה לזה ודעת התוס' בקושייתם מהביא זכר עליו. י"ל ע"פ מש"כ רש"י שם בכריתות ד"ה דאר"א ואי קשיא כו' אבל מ"ז דלא מיתהני כו' ע"ש. וע"ע בתוס' יבמות נד ב בד"ה בזכור:

5 רש"י ד"ה אשר ישכב א"ז בסופו. מחייב נשכב. כצ"ל בל"ו:

6 גמרא אזהרה לנשכב ר"ל לזכר מנין. עי' פירש"י בכריתות ג ד"ה דא"ר אבהו:

7 שם קרי ביה לא תשכב. לכאורה נראה דר"ל בנקודות נפעל תשכב ושי"ן דגושה וכ"ה בהגה' הב"ח אבל מהמהרש"א לקמן בד"ה אם א"ע נראה שהיתה גירסתו תושכב מבנין הפעל. ובכריתות הגי' תשכיב מהפעיל:

8 שם אזהרה לנשכב לבהמה מנין ת"ל לא יהיה קדש כו'. עפירש"י ותוס' וק"ל דמ"מ מנלן דנשכב לבהמה מיקרי תועבה דהא בפ' עריות דעלה כתיב כי את כל התועבות האל או לפי' התוס' לא הוזכר נשכב לבהמה ואולי זהו כוונת אביי במה שאמר דכי כתיב כו' בגברי כתיב ודלא כפירש"י:

9 שם ת"כ דרב זכר בן ט' כו'. צ"ל זכור וכדמשמע מפירוש רש"י:

10 רש"י ד"ה וגם קדש. האמור מה תועבה האמור שם קאי אף אנשכב אף תועבה האמור אצל לא יהיה קדש אף נשכב במשמע. כצ"ל:

11 רש"י ד"ה ונאמר להלן. במסית. הס"ד ואח"כ צ"ל ד"ח מה להלן בסקילה. דכתיב וסקלתו באבנים. ויש לקיים בדוחק קצת גם הגי' שלפנינו:

12 רש"י ד"ה כתועבת הגוים. כי את כל התועבות האל עשו כו'. כצ"ל:

13 רש"י ד"ה בהמה. עשה בה קטנה כגדולה. כצ"ל כבגמרא:

14 תד"ה עשו. דבתר זכור כתיב ובכל בהמה כו'. כצ"ל:

15 תד"ה הבא עה"ז והביא זכר כצ"ל. כיון שהם ב' ביאות. והמערה בעצמו דאר"א לקמן דמחייב תרתי צ"ל דהוי ג"כ כב' ביאות שוכב ונשכב ועמש"א בסמוך: מש"כ הרש"א דאחותו שהיא אחות אביו כו' לא מיקרי שמות מחולקין בכריתות שם ובמכות יד אמרי' להדיא דאין דהן שמות מחולקין:

16 תד"ה הנרבע. עכה"ד. לפ"ד נראה דה"ה הבא על זכור והביא עליו זכר דלר"ע א"ח אלא אחת הוא אפי' בשני זכרים. וכן הבא עה"ב והביא בהמה עליו דא"ח אלא אחת לר' אבהו אליבא דר"ע ולאביי לכ"ע הוי אפי' בב' בהמות וזה דלא כהרמב"ם בפ"ה מהל' שגגות ה"ג ולכאורה דעת התוס' מוכרחת ולפלא שלא העירו בזה מנו"כ. שוב בא לידי ס' שעה"מ וראיתי שהאריך בזה בפי"ז מהל' איסורי ביאה הי"א ודע דק"ל על מה שפסק שם הרמב"ם וברפ"ד כר"ע בבא עה"ז והביא זכר עליו דא"ח אלא אחת דלכאורה ה"ל לפסוק כר"י דהרי ר"א אמר לקמן גבי המערה בעצמו דמחייב תרתי ואולי דלאו תרתי חטאות קאמר אלא שני איסורים: