1 קַפְּדָן הֲוָה. רְגִיל לְמֵיתֵי גַּבֵּיהּ. אִיכַּסִּי מִינֵּיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא אֲתָא מָר? אֲמַר לֵיהּ: קַפְּדָן קָרֵית לִי! אֲמַר לֵיהּ: הָא דְּקַמַּן, דְּקָא קָפֵיד מָר!
2 ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם״ – כׇּל זְמַן שֶׁרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם וְכוּ׳. מַאן רְשָׁעִים? אָמַר רַב יוֹסֵף: גַּנָּבֵי.
3 תָּנוּ רַבָּנַן: רָשָׁע בָּא לָעוֹלָם – חָרוֹן בָּא לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה״. רָשָׁע אָבֵד מִן הָעוֹלָם – טוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה״. צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם – רָעָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״. צַדִּיק בָּא לָעוֹלָם – טוֹבָה בָּאָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ״.
1 גמרא שנאמר בבוא רשע כו' ועם קלון חרפה. נראה דדריש קלון מלשון קלוי באש ונרדף עם לשון חרון שהוא ג"כ מלשון חרה מני חורב עי' רש"י בפיה"ת פ' בשלח בפסוק וברוח אפיך. ועמש"כ בב"ר פס"ה במ"ק:
