מאירי על חולין ס״ד ב

1 אפרוח שלא יצא לאויר העולם ועדין הוא בתוך הביצה אסור משום שרץ הארץ ומ"מ אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים אבל אם יצא לאויר העולם מותר אע"פ שלא נתפתחו עיניו ויש אוסרין ומפני שמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומ"מ גדולי הפוסקים התירוה שלא נאמר לדעתם שהלכה כר' אליעזר בן יעקב אלא במשנה אבל בבריתא לא וכן כתבוה בתוספת וראיה להם בהיתר זה שהרי במסכת ביצה פליגי באפרוח שנולד ביום טוב הא בחול מותר לדברי הכל ואף ביום טוב הלכה כר' יוחנן דשארי לדעת קצת אע"פ שאין אנו פוסקים כן כמו שביארנו שם הא מ"מ כל שלא יצא יראה מכאן שאיסורו משום שרץ הארץ וגדולי המחברים כתבו בכיוצא בה בביצת עוף טמא שריקמה שלוקה עליה משום שרץ העוף והדברים מתמיהים דהא אפי' אפרוח שהוא דומה לעוף יותר מן הביצה מקרא דשרץ הארץ אפקוה בסוגיא זו אלמא כל שלא יצא לאויר העולם אין בו דין שרץ העוף אע"פ שסופו לפרוח וכן זיזין שבעדשין וחבריהם משרץ הארץ אפקינהו ולא עוד אלא שגדולי הדור סוברים שאינו לוקה בה אף משרץ הארץ שאם כן כשאמרו בסוגיא זו בחלבון וחלמון מעורבין שהיא ביצת השרץ וללמד שאם ריקמה לוקה משום שרץ הארץ אם אכלה לימא ליה אפי' דעוף נמי אלא דוקא אמרוה בשל שרץ שהולכין בה גם כן אחר רקום לטומאה כדאיתא בפרק רוטב אבל ביצת עוף טמא שריקמה אינו לוקה בה כלל ובריקום של טהורה מיהא אסורה מדין שרץ הארץ ומדברי סופרים ובתוספות כתבו שאיסור שרץ הוא בו מדברי סופרים אבל איסור נבלה מיהא יש בו מן התורה ודברים זרים הם שאם כן למה נשמט בעל התלמוד מלהזכירה:

2 עוף שהוא ספק לנו אם טמא אם טהור אין סומכין על סימני ביצים שלו להתירו שהרי יש ביצי טמאים שהם על תכונת הטהורים כמו שביארנו:

3 קרבי דגים סימניהם כסימני ביצים ראשן אחד כד וראשן אחד חד אבל הטמאים יש מחלקת בין המפרשים יש מי שאומר שכולן שני ראשיהן כדין או חדין ואין בהם דומה לטהור כלל ואם כן ניקחין מן הגויים בסתם ולא עוד אלא שאם נסתפק לנו בדג זה אם טמא אם טהור כגון שאין לו עכשיו קשקשת אלא שאנו מסופקים אם היתה לו ונפלה הימנו או אם היה עתיד לגדלה אחר זמן נבדוק בביציו ואם ביציו על תכונה זו טהור וכן דעת גדולי המפרשים וסוגיא שבמסכת ע"ז מוכחת כן שהעמידה רבינא כשנימוחו כמו שכתבנו ובתוספות חולקין בה לדמותן לסימני ביצים מכל וכל כלומר שיש בטמאים דומים לטהורים ואין סומכין על הסימנין ואין ניקחין מן הסתם אלא מן המומחה ר"ל ישראל הבקי ואם לקחן מגוי צריך שיאמר לו של דג פלוני טהור הוא הכל כמו שביארנו בביצים והם מפרשים שהסוגיות חולקות זו עם זו ורבינא דאוקמה בנימוחו הא לא נימוחו סמכינן אסימנין חולק הוא עם ר' זירא שתירץ כאן סימנין לאו דאוריתא ואין סומכין עליהם ופוסקין כר' זירא ואע"ג דרבינא בתרא משום דהכא הוה ליה דוכתא ועוד דר' זירא טעמא דמסתבר קאמר כלומר דאי לא תימא הכי שמנה ספקות ליבדוק בביצה דידהו ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שהביאו שם במסכת ע"ז השמועה בסתם ר"ל קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא הזכירו קושיא דליבדוק בביצים דידהו ולא תירוצא דבנימוחו ובפרק זה הביאו זו של סימנין לאו דאוריתא ויש מפרשים שהסוגיאות חולקות ופוסקים כרבינא מפני שהוא בתרא וסומכין על הסימנין ודברים רחוקים הם:

4 מה שביארנו במומחה שהוא ישראל הבקי יש חולקים ומפרשים מומחה מוחזק בכשרות על הדרך האמור שם בתכלת ואף בתלמוד המערב הוזכרו כאחד אין לוקחין קרבי דגים ותכלת אלא מן המומחה ור"ל מומחה בכשרות ונאמן ואין נראה כן שהרי שם שאלו אין שם מומחה מאי וודאי פירושו אין שם בקי:

5 ולענין השאלה תירצו בה עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן והענין בשלא נימוחו שאם נימוחו הקרבים אין נאמן עליהם לא גוי ולא ישראל חשוד שהרי לבו בטוח בשקר ואינו מתירא שמא יתבדה אבל כשלא נימוחו וסימנין מוכיחין עליהן אם אמר של דג פלוני טהור נאמן כמו שביארנו וכל שכן אם אמר אלו דגים ואלו קרביהם ויש מפרשים שלא הותר בדג פלוני טהור שאין הדבר בא לידי בירור כביצת העוף עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ואיני מודה בכך שלא נאמר אלו דגים ואלו קרביהם אלא מפני שהענין מצוי כן שהן נמכרין במקולין עם הדגים עצמם הא כל שאמר של דג פלוני וטהור נאמן:

6 אמר קרבים אלו של דג טהור ואני הוצאתים מן הדגים ומלחתים וידעתי שטהורים הם ולא הזכיר שם הדג נאמן אפי' בגוי שאינו משקר כל כך וישראל חשוד כגוי בכל ענינים אלו ומגדולי המפרשים חולקים לומר שהגוי והחשוד אין נאמנין באני מלחתים אלא מי שאינו מומחה ואינו חשוד הוא שהקלו לסמוך עליו בכך אבל גוי וחשוד עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהם או של דג פלוני וטהור כמו שביארנו ועקרי דברים במסכת ע"ז:

7 כל מה שכתבנו הוא בקרבי דגים אבל עוברי דגים והם הביצים יש מי שאומר שאף הם דיניהם כדין הקרבים והם סוברים שאף קצת הטמאים מטילין ביצים ולא כדעת האומר דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים ורוב מפרשים הסכימו להתירן שלא בשום סימן אף מן הגוי שאין דג טמא מטיל ביצים לעולם לדעתם אלא משריץ ר"ל שהדג עצמו נוצר במעיו ונמצא שאין ביצת דג אלא בטהורה:

8 דברים הללו ראוי לתלמיד חכם שלא לסמוך בבדיקה אלא אם כן יודע בעצמו שהוא בקי בדבר שהדבר קרוב לטעות בו הרי ביארנו שכל הטהורים ראשן אחד חד וראשן אחד כד ואין בהם אחד דומה לטמאים אע"פ כן הביאו בתלמוד המערב במסכת ע"ז על אחד מחכמיהם שהיה משבח עצמו בבחינה זו בביצי הדגים ולדעת האומרים שאף הטמא מטיל ביצים ואחד מחבריו הראה לו ביצי דג טהור אחד ושאלו עליהן וטעה בדבר ונסח הדברים ר' נתן אומר קומי שמואל ידענא לאפרושי בין עוברי דגים טמאים לשל טהורים טמאים עגולים טהורים ארוכים אחוי ליה חדא צליפתא אמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא מפני שסופך לומר על טמא טהור:

9 דג טמא הנמצא במעי דג טהור ודג טהור הנמצא במעי דג טמא טהור שלא גדל זה בגוף הטמא אלא שבלעו וכך היא כתובה בספרי פרשת שמיני:

10 גיעולי ביצים ר"ל ביצה שפלטתה התרנגולת קודם זמנה מכח הכאה ולשון גיעול בזה נגזר מלשון שורו עבר ולא יגעיל מותרות הן ופירשוה בתשובות הגאונים דוקא בשנגמרו במקצת אע"פ שלא נגמרה קליפתם הא אם היו עדין מעורות בגידין הרי הן כבשר הפורש מן החי ואסורין וגדולי הרבנים פירשו גיעולי ביצים ביצה האסורה שנשלקה עם הביצים הטהורות או עם התבשיל ומותר שאין פליטתה פליטה אלא זיעא בעלמא ובתוספתא של תרומות פרק דג טמא נראה כפי' ראשון שאמרו שם ביצים טהורות ששלקן עם הטמאות בנותן טעם אסורות גיעולי ביצים מותרים באכילה אלמא גיעולי ביצים אינו ביצים טהורות שנשלקו עם הטמאות ואף בתלמוד המערב שבמסכת תרומות פרק בצל מצאתי שהביאו עליו מקרא זה ר"ל שורו עבר ולא יגעיל אלא שאינו מתישב בה עד שנראה נמוגה שם על פי תשובת הגאונים ולענין הדין מיהא מה שפירשו בה גדולי הרבנים אע"פ שלא מקומה כאן אלא בפרק גיד הנשה וכן שלענין ביאור נראה כפירוש ראשון להיתר ביצה עצמה מאיסור עצמה כדין ביצים מוזרות הסמוך לה פירוש שלהם מ"מ הלכה הוא וכמו שאמרו עליהם כדאמרי אינשי מיא דביעי ומה שאמרו בבריתא של תרומות ביצים טהורות ששלקן עם הטמאות בנותן טעם אסורות כבר הקשו ממנה בפרק גיד הנשה והעמידוה בביצת אפרוח שפליטתה פליטת בשר אבל ביצה טמאה לא ומ"מ בקצת חבורי רבני צרפת כתבו שאין הולכין באיסורין אחר לשון בני אדם ר"ל מה שבני אדם אומרים מיא דביעי ומה שתירצו בה בביצת אפרוח שנויא הוא ולא סמכינן עליה והלכה כבריתא דבנותן טעם אסורות אלא שלדעתנו ולשטתנו תלמוד שלנו עקר שענינו לבאר המשניות והבריתות והרי רב אידי ואביי שניהם נסכמו לפרשה בביצת אפרוח ואין להם חולק הא ביצה מותרת ומ"מ יש מי שאומר דוקא בשהטמאה עם קלפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורין אף אם נתערבה בביצים שאין קלופות וכן פירשו בתלמוד המערב בסדר זרעים במסכת תרומות והוא שאמרו שם בפרק בצל הדא דתימא בששלקן בקלפיהן אבל קלופות עם שאינן קלופות צריכות שיעור אמר כלומר שהולכין בהם לנתינת טעם וחכמי האחרונים מקילין אף בקלופות ונותנין טעם לדבריהם שאם לא כן למה טרחו להעמיד הבריתא בביצת אפרוח יעמידוה בקלופה עד שכתבו בחבוריהם שבלוניל אירע מעשה בביצה שנולדה ביום טוב שהניחוה בטפילה של בשר והורו חכמי העיר לאכל הבשר ולהניח הביצה עד הערב ומפני שדעתם שאינה פולטת אף בקלופה ומ"מ אין לדחות סוגית תלמוד המערב בסברות שאין בהם הכרח ובקלופה ודאי ראוי לאסור וביצה שיש בה אפרוח מיהא אוסרת תערובתה כשאר האיסורין אע"פ שאינה קלופה אין זה פליטת ביצה אלא פליטת בשר כמו שביארנו וכן הדין בביצה שנמצא עליה קורט דם במקום שנאסרה בו ויש מפקפקים בזו:

11 ביצים שישבה עליהם תרנגולת ימים ולא ריקמו עדין והם הנקראים ביצים מוזרות הן שיהו ביצי תרנגולת שנתחממה בקרקע שאינה מרקמת לעולם הן שיהו ביצי היולדת מן הזכר ולא ריקמו עדין מותרין באכילה אלא שהדבר מאוס:

12 ביצי ספנא מארעא כבר ביארנו שאינה מתרקמת לעולם הילכך אפי' נמצא עליה קורט דם מותרת באיזה מקום שימצא בה שאין בה ספק רקום וזורק את הדם ואוכל את השאר שהרי מן התורה דם ביצים הואיל ואינו ממין בשר כגון שאין בו חשש ריקום מותר אלא שמדברי סופרים נאסר ומתוך כך זורקו ואוכל את השאר וחכמי האחרונים כתבו שאם נתערב דם זה בהיתר אינו אוסר את תערובתו:

13 ביצה שקלטתה התרנגולת מן הזכר היא הראויה להתרקם ומתוך כך אם נמצא עליה קורט דם יש מקומות בביצה שיש לחוש בה שהוא תחלת רקום ואסורה כדם גמור ויש שאין לחוש בה בכך וזורק את הדם ואוכל את השאר וכיצד הוא דין זה יש בראש החד של ביצה על החלבון רושם אחד הנקרא קשר בלשון תלמוד ששם זרע הזכר ניכר ומשם מתחיל האפרוח להתרקם ונקרא קשר מפני שכח הזרע נקשר לשם וכחו דבוק בו נמצא שם דם ולא נתפשט חוץ לקשר כלל אין כאן רקום אלא טבע הקשר להיות שם דם אף בלא רקום וזורקו ואוכל את השאר:

14 נמצא דם על החלבון ושלא במקום הקשר אין כאן רקום אלא קורט הדם שבטבעו להיות על הקשר מתגלגל והולך על החלבון אלא שאף זה לדעתנו זורקו ואוכל את השאר שהרי על הקשר היה ואף כשתאמר ששם נוצר מ"מ דם ביצים אסור מדברי סופרים אע"פ שאין בו טבע רקום ומ"מ גדולי המפרשים מתירין בזו אף הדם עצמו ולא נאמר לדעתם בדם ביצים שאסור מדברי סופרים אלא כשהוא על הקשר אבל נמצא דם על הקשר ונתפשט חוצה לו אפי' משהו כל הביצה אסורה:

15 נמצא קורט דם בחלמון אפי' שלא כנגד הקשר אע"פ שיצירת הולד מן החלבון אין זה אלא טבע הרקום שהוא מתחיל ומתוך חמום ילדה ירדה לה לעמק החלמון ואסורה כלה זו היא שטתנו ואנו גורסין אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה כלומר שלא נתפשט לחוץ וכל שכן אם נמצאת בחלבון שלה בקשר הא נמצאת בקשר ונתפשטה לחוץ כלה אסורה:

16 תני דרוסאי והוא שנמצא על החלבון כלומר חלוק זה שנתן ר' ירמיה ומזקיק לאיסור זה שתמצא במקום הקשר ושתתפשט ממנו ולחוץ דוקא כשהיא בחלבון אבל כשהיא בחלמון אסורה בלא שום חילוק אף כשאינה כנגד הקשר וכל שכן אם היא כנגד הקשר אע"פ שלא נתפשטה מחוץ לכנגד הקשר ור' ירמיה ודרוסאי לא נחלקו ודברי שניהם מתקיימין ומ"מ יש מפרשים לשטה זו שאף דרוסאי בשנמצאת החלמון כנגד הקשר אמרה אע"פ שלא נתפשטה חוץ מכנגד הקשר הא כל שלא כנגד הקשר אף בחלמון מותרת ואף בתלמוד המערב שבמסכת תרומות פרק בצל אמרו בחלמון אסור כשנמצא במקום זכרותו ומ"מ לפי סוגיא זו אין נראה כן שאלו כן למה אמרה בסתם ומ"מ יש פוסקים בדרך אחרת שלא נחלק בקשר כלל אלא כל שבחלבון אף בנתפשט חוץ לקשר מותרת וכל שבחלמון אסורה ומפרשים דדרוסאי פליג אדר' ירמיה והלכה כדרוסאי וכן כתבוה גאוני הראשונים בפירוש ואף גדולי הפוסקים נסכמו עמהם ומ"מ אף לפי' זה ראוי לחוש לדברי שניהם ולפסוק כמו שכתבנו שאף כשתאמר שנחלקו מה ראיה לפסוק בזה יותר מחברו וכל שכן שהלשון מוכיח שאינו מחלוקת אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא וכן עקר ומ"מ קצת חכמי אשכנז שאלו לי כמתמיהים היאך אפשר להחמיר בחלמון יותר מבחלבון והרי האפרוח מן החלבון הוא מתיצר ולא מן החלמון עד שאף לאחר שנולד נמצא בבטנו החלמון כלו במלואו כמה ימים ואע"פ שהשבתי להם מה שכתבתי שמתוך החמום ירדה לה לעמק החלמון באמת דחק הוא עד שמתוך כך התעוררתי לומר שזהו שאמרו אמר ליה רב גביהא מבי כתיל תנא איפכא תנא קמיה דאביי ואביי הוא דתירצה הכי כלומר אבל הבריתא בהפך היא ר"ל לא שנו שנמצאת בחלמון אבל בחלבון אסורה אם בקשר לדעת קצת אם אף שלא בקשר לדעת האחרים ומתוך כך יש להחמיר אף בחלבון ושמא כל שכן הוא לדעת זה או שמא הואיל ותירצה אביי לא לחנם תירצה ומתוך בקיאותו תירצה אלא שמתוך שהדבר מוכיח כן לעין ראוי לחוש אע"פ שלא ראיתיה לשום אדם:

17 וקשר זה לפעמים נמצא בראשה הכד ולא עוד אלא שיש מפרשים שרוב פעמים הוא כן ואותו עגול שיש בראשם החד כעין פרוטה שהנשים מעיינות בו כשרוצות להושיב התרנגולת עליהם אינו אצלם מקום הקשר ואומרים שתחלת היצירה מראשו הכד ולקצת מפרשים ראיתי שהעידו שלפעמים נמצא קורט דם אף בביצה בת יומא ואף בזו הם אומרים אותה כשנמצאת על החלמון ויש חולקים להתיר והעד לדבריהם במסכת בכורות אלא שאין בה הכרח:

18 ביצת עוף טמא וביצים התלויים באשכול וקרבי דגים טמאים ועובריהם למי שסובר שיש להם ביצים כלן איסורן מן התורה ויש חולקים בביצתם לומר דוקא מדברי סופרים אבל ביצת עוף טהור שהתחיל להתרקם איסורו מדברי תורה כשם שביצת הטרפה והנבלה אסורה כמו שהתבאר כך חלבה אסור ומקום ביאורה בפרק כל הבשר:

19 כלל גדול בדין כל היוצא מן הטמא טמא ולא הותר הדבש מן הדבורים אלא מפני שהדבר ידוע שאינו תמצית גופן אלא מיץ הפרחים שהן מוצצות ומקבצות לתוך פיהן ושם הוא מתמתק ומקיאות אותו דרך הפה לצורך עצמן להכין להם מזון לימות הגשמים: