מאירי על חולין ק״ל ב

« מאירי על חולין ק״ל ע״א מאירי על חולין קל״א ע״א »

1 חולין פתח ↗

אֶלָּא ״זֶה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.

5 חולין פתח ↗

גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. מַאי טַעְמָא? אִיבָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב ״זֶה״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים.

6 חולין פתח ↗

תָּא שְׁמַע: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעְשַׂר עָנִי – נוֹטֵל, וְלִכְשֶׁיַּחְזוֹר יְשַׁלֵּם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

8 חולין פתח ↗

תָּא שְׁמַע: מִנַּיִן לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁאָכַל פֵּירוֹתָיו טְבָלִין, וְכֵן לֵוִי שֶׁאָכַל מַעְשְׂרוֹתָיו טְבָלִים, מִנַּיִן שֶׁפָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קׇדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ״ – אֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ.

1 המזיק מתנות כהונה כגון שהשליכן לאור או שאכלן פטור מלשלם משתי סבות אחת שהרי כתוב זה כלומר כשהם בעין ועוד שהרי ממון שאין לו תובעין הוא וכשכהן זה תובעם יכול לומר לכהן אחר אני רוצה ליתנם וכן הדין אם מכרם לאחר והקונה אותם אע"פ שאינו רשאי לקנות הואיל וקנאן מ"מ רשאי הוא למכרן:

2 מתנות אלו אין נותנין אותם לכהן עם הארץ שנאמר משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין ר"ל שראוי לעיין בהם מי ראוי ליטלם וכן כתוב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים הלויים למען יחזקו בתורת י"י המחזיקים בתורת י"י יש להם מנת שאין מחזיקין בתורת י"י אין להם מנת:

3 יש שואלין והלא במסכת חלה פרק אחרון אמרו אלו ניתנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופטר חמור וזרוע ולחיים וקיבה ראשית הגז וכו' ופירשו חכמי האחרונים על האמור כאן שהוא בשיש שם חבר ועם הארץ ומאחר שיש שם חבר ראוי לכבדו על האחרים אבל כשאין שם חבר נותנין לאותו שהוא לשם ואפי' עם הארץ ובכיוצא בזו נשנית אותה שבמסכת חלה וכן הדברים נראין ומ"מ חזה ושוק אין ניתנין אלא לכהן חבר וכן תרומה טהורה כמו שכתבנו באחרון של סנהדרין:

4 ויש מתרצים שזו של חלה פירושה שאינו צריך ליתנה לכהן שבאותו משמר וכבר הכרענו שם מצד המשנה הסמוכה לה ומצד סוגיית תלמוד המערב שאי אפשר לפרשה כן אלא על הדרך שכתבנו או שמא זו של מסכת חלה באה ללמד שנותנה אף לכל כהן שאינו אוכל חולין בטהרה ומ"מ דוקא חבר:

5 זה שאמרנו שהמתנות ממון שאין לו תובעין הם הדברים אמורים אפי' באה הבהמה שלימה לידו של כהן אחר שנשחטה בתורת פקדון ואין אומרין משבאה לידו זכה במתנותיה ואם החזירה והזיקו הבעלים את המתנות שיהא יכול לתבעם אלא לא זכה בהן כלל הואיל ולא הורמו המתנות והוא ענין דאתו לידיה בטבליהו ולמדת מדברינו שאין הלכה כדברי האומר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ומ"מ הורמו המתנות ובאו לידו זכה בהן:

6 בעל הבית שהיה הולך מעיר לעיר וכלתה הוצאתו ואין לו צורך הוצאה אע"פ שהוא עשיר במקומו מותר לו עכשיו ליקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני והוא הדין לצדקה ואף לכשיגיע לביתו אינו חייב לשלם שהרי עני היה באותה שעה וכדין נטל:

7 אפי' נטל דברים אלו והוא אינו צריך להם אינו חייב לשלם מן הדין ומ"מ אם רצה לצאת ידי שמים ולקיים בעצמו מדת חסידות משלם:

8 בעל הבית שאכל פירותיו טבלים או בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלן חייבין מיתה בידי שמים ומ"מ פטורין הם מן התשלומין שאין לכהן בהם כלום אלא משעת הרמה ואילך אכלה משעת הרמה ואילך יתבאר במקום אחר שאם בשוגג משלם קרן וחומש ואם במזיד אם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו משלם את הקרן לכל אפי' הופקדו הטבלים אצל הכהן לא זכה בהם הואיל ולא הורמו וכשהחזירן ואכלן בעל הבית בטבלן פטור:

« מאירי על חולין ק״ל ע״א מאירי על חולין קל״א ע״א »