1ושואלים: ומי והאם אמר רב כי עבדא כמקרקעי דמי עבד נחשב כקרקעות? והאמר והרי אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: התוקף תופס בעבדו של חבירו ועשה בו, בעבד, מלאכה — פטור מלשלם לחבירו את שכר עבודתו של עבדו. ואי סלקא דעתך עבדא כמקרקעי דמי ואם עולה על דעתך לומר בשיטת רב שעבד נחשב כקרקעות, אמאי מדוע פטור מלשלם? הלא העבד, בדומה לקרקע, ברשותא דמריה קאי ברשות בעליו הוא עומד תמיד, בכל מקום שהוא נמצא, ונמצא שעשה מלאכה בדבר שאינו שלו וצריך לשלם!2ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים שהכריח התוקף את העבד לעבוד למענו שלא בשעת מלאכה רגילה, ולא ביטל אותו ממלאכתו. וכיון שלא חיסר מאומה מן הבעלים, אינו צריך לשלם עבור מה שנהנה. כי הא כמו ענין זה ששלח ליה לו ר' אבא למרי בר מר, בעי מיניה שאל ממנו מרב הונא שאלה זו: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו מידיעתו ורצונו של חבירו, שלא נתן לו את החצר מרצונו, האם צריך להעלות לו שכר על כך או אין צריך להעלות לו שכר? ושלחו ליה לו בתשובה: אינו צריך להעלות לו שכר. והסבר הדבר משום שלא הפסידו.3את ההשוואה הזו דוחים: הכי השתא כך אתה משווה שני עניינים אלו זה לזה? בשלמא התם נניח שם בענין הדר בחצר חבירו, בין למאן דאמר לדעת מי שאומר בהסבר הפטור שהוא משום ביתא מיתבא יתיב שהבית הנושב בבני אדם הוא מיושב ולכן ניחא ליה נוח לו לבעלים שיש מישהו שיושב בבית, בין למאן דאמר למי שאומר שטעם הדבר משום "ושאיה יכת שער" ישעיה כד, יג, שבית שומם נחרב, ולכן הדר בחצירו שומר לו על ביתו, גם כן ניחא ליה נוח לו לבעלים הדבר, ולכן פטור הדייר מלשלם לו שכר,4אלא הכא מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה כאן האם נוח לו שיכחיש, יפסיד, זה שהשתמש בעבד את עבדו על ידי מלאכה? אמרי אומרים בתשובה לכך: הכי נמי ניחא ליה כאן גם כן נוח לו הדבר כדי שלא ליסתרי עבדיה יתרגל עבדו להתבטל.5ובענין זה מסופר: בי אנשי ביתו של רב יוסף בר חמא על פי הוראתו הוו תקיף היו תופסים עבדי דאינשי אנשים דמסיק בהו זוזי ועבדי בהו שהוא היה נושה בהם כסף, ועושים בהם מלאכה בעל כרחם. אמר ליה לו לרב יוסף בר חמא רבה בריה בנו: מאי טעמא עביד מר הכי מה טעם עושה אדוני כך ומשתמש בעבדים אלה? אמר ליה לו, שאמר רב נחמן: עבדא העבד — אפילו את נהום כריסיה לא שוי הלחם של כריסו אינו שווה, ואינו מחסר את הבעלים דבר כשהעבד עובד ואוכל אצלו. אמר ליה לו בנו: אימא אמור שאמר רב נחמן דבר זה על עבד מסויים, כגון דארו עבדיה דמרקיד בי כובי עבדו שהיה מרקד בין החנויות ולא היה עושה דבר, אבל כולהו עבדי מעבד עבדי כל העבדים עובדים הם!6אמר ליה לו: אנא אני כשיטת רב דניאל סבירא לי סבור אני, שאמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב: התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה — פטור, אלמא מכאן שניחא ליה שנוח לו לאדם שלא ליסתרי עבדיה יתרגל עבדו להתבטל, ואם כן אין הבעלים מפסיד בכך כשאינו משתמש בעבדיו.7אמר ליה לו בנו: הני מילי היכא דלא מסיק בהו זוזי דברים אלה אמורים דווקא במקום שאינו נושה התופס ומשתמש בהם בבעלים של העבד כסף, מר אדוני כיון דמסיק בהו זוזי מחזי שנושה בהם כסף נראה הדבר כרבית. שאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר, אבל אם הלוהו לחבירו ודר בחצר חבירו הלווה — צריך להעלות לו שכר, כדי שלא ייראה הדבר כריבית! אמר ליה לו רב יוסף בר חמא לבנו: הדרי חוזר אני בי ממעשים אלה ולא אעשה כך יותר.8איתמר נאמר: התוקף תופס ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה, מה יכול בעל הספינה לתבוע? אמר רב: הברירה בידו, אם רצה — שכרה נוטל, אם רצה — פחתה הפחת שפחתה מחמת מלאכה זו נוטל, שיכול לתבוע את הסכום הגדול יותר. ושמואל אמר: אינו נוטל אלא פחתה.9אמר רב פפא: לא פליגי אין הם חלוקים אלא כל אחד מהם דיבר במקרה אחר. הא זה, רב דיבר בספינה דעבידא לאגרא שעשויה, שעומדת, להשכרה לעבודה, הא זה, שמואל דיבר בספינה שלא עבידא לאגרא עשויה להשכרה. ואיבעית אימא ואם תרצה אמור: הא והא זה וזה מדובר בספינה דעבידא לאגרא שעשויה להשכרה, הא דנחית ליה אדעתא דאגרא זה, רב, מדבר במקרה שירד התופס לספינה על דעת לשלם שכר ולכן נותן שכר, והא דנחית ליה אדעתא דגזלנותא וזה, שמואל, מדבר במקרה שירד על דעת גזלנות, שמשתמש בה כבגזילה, שלא על מנת לשלם, ומשום כך אינו נותן אלא פחתה ולא יותר, כדין הגזלנים.10א שנינו במשנתנו: גזל מטבע ונסדק — משלם כשעת הגזילה ששינוי הוא וקנאו בכך, אבל אם נפסל — אומר לו "הרי שלך לפניך" שאין זה שינוי ולא קנאו בכך, ונחלקו חכמים בהסבר הלכה זו. אמר רב הונא: מה ששנינו "נסדק" — הכוונה לנסדק ממש, מה ששנינו "נפסל" — הכוונה שפסלתו המלכות, שאסרה להשתמש בו.11ורב יהודה אמר: אם פסלתו המלכות נמי גם כן היינו זהו כנסדק שהוא נפסד לגמרי, והרי זה שינוי של ממש. אלא היכי דמי כיצד בדיוק הוא ענין זה של "נפסל"? — שפסלתו מדינה זו, שאין בני המדינה רוצים עוד להשתמש בו, ויוצאה המטבע ומשתמשים בה במדינה אחרת.12אמר ליה לו רב חסדא לרב הונא: לדידך דאמרת לשיטה שלך שאתה אומר כי "נפסל" הכוונה היא שפסלתו המלכות, הרי המקרים האחרים הנזכרים במשנתנו "פירות והרקיבו, יין והחמיץ", דכי שכמו פסלתו המלכות דמי נחשב הדבר שאינם ראויים לשימוש, וקתני ושנה על כך: משלם כשעת הגזילה, שיש בכך שינוי, ומדוע כאן לא יהא הדין כן?13אמר ליה לו: התם שם במקרים אלה בזמן שמרקיב הפרי או מחמיץ היין הרי נשתנה טעמו וריחו, הכא כאן במטבע שנפסל על ידי המלכות לא נשתנה במטבע עצמה דבר.14ומן הצד השני אמר ליה לו רבא לרב יהודה: לדידך דאמרת לשיטה שלך שאתה אומר כי כאשר פסלתו המלכות נמי גם כן היינו זהו "נסדק", ששינוי של ממש הוא, הרי המקרה הנוסף הנזכר במשנתנו "תרומה ונטמאת", דכי שכמו פסלתו המלכות דמי נחשב, וקתני ושנה על כך: אומר לו "הרי שלך לפניך"!15אמר ליה לו: התם שם לא מינכר היזיקה ניכר ההיזק ואי אפשר להבחין בין דבר טמא לטהור, הכא מינכר היזיקה כאן ניכר ההיזק, שהרי רואים שמטבע בצורה זו אי אפשר לקנות בה.16ב ובענין זה של מטבע שנפסלה איתמר נאמר שנחלקו בבעיה הבאה: המלוה את חבירו על המטבע, ונפסלה אותה המטבע, רב אמר:
