ביאור שטיינזלץ על בבא קמא ל״ח

1 שאם כן לפטור את המזיק שור של ההקדש נכתוב קרא להאי "רעהו" שיאמר הכתוב את "רעהו" זה גבי אצל מועד, וממילא היינו למדים שכך הוא הדין בשור תם לפוטרו. וכיוון שהוא כתוב אצל תם, לא בא אלא להקל בנוגח שור של רעהו ולפוטרו מחצי נזק.

2 א שנינו במשנה: שור של ישראל שנגח שור של גוי — פטור ושור של גוי שנגח שור של ישראל — חייב נזק שלם. אמרי אומרים: ממה נפשך, כלומר, בכל דרך שתרצה קשה הלכה זו, שכן אי אם האמור בתורה "רעהו" הוא דוקא מדוייק ודין זה אינו אלא ב"רעהו" מישראל, אם כן שור של גוי כי נגח כאשר נוגח שור של ישראל נמי ליפטר גם כן שייפטר, ואי ואם "רעהו" לאו דוקא אינו מדוייק, אם כן אפילו של ישראל כי נגח כאשר נוגח של גוי נחייב יתחייב!

3 אמר ר' אבהו: יש בדבר זה טעם מיוחד, שכן אמר קרא הכתוב: "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים" חבקוק ג, ו, ופירושו: ראה הבורא שבע מצו‍ת שקיבלו עליהם בני נח לקיימם, כיון שלא קיימו אותן — עמד והתיר ממונן לישראל, ולכן במקרים מסויימים אין ישראל חייב בנזקי הגוי.

4 ר' יוחנן אמר ראייה לענין זה מהכא מכאן: נאמר בקשר למתן תורה "ה' מסיני בא... הופיע מהר פארן" דברים לג, ב, ופירושו: מהר פארן בשעת נתינת התורה הופיע, כלומר, נתגלה וניתן ממונם של גויים לישראל.

5 ומעירים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: שור של ישראל שנגח שור של גוי — פטור, שור של גוי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד — משלם נזק שלם, שנאמר: "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים", ואומר: "הופיע מהר פארן".

6 ושואלים: מאי מה טעם מוסיף "ואומר" ואינו מסתפק בראיה מן הפסוק הראשון?

7 ומסבירים: כך יש להבין, וכי תימא ואם תאמר: האי פסוק זה "עמד וימדד ארץ" מבעיא ליה צריך לו ללמוד ממנו ענין אחר, כדרך שלמד ממנו רב מתנה וכדרך שלמד ממנו רב יוסף כל אחד לשיטתו, על כן תא שמע בוא ושמע ראיה אחרת: "הופיע מהר פארן", לומר: מפארן הופיע ממונן לישראל. כיון שהזכרנו את הדבר מביאים: מאי מה היא אותה דרשה של רב מתנה? שאמר רב מתנה "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים "כוונתו: מה ראה — ראה שבע מצו‍ת שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם, שגולים גויים ממקומם מפני חטאיהם.

8 ומאי ומה, כיצד משמע שהאי ביטוי זה "ויתר" לישנא דאגלויי לשון הגלייה הוא? — כתיב הכא נאמר כאן "ויתר גוים", וכתיב התם ונאמר שם "לנתר בהן על הארץ" ויקרא יא, כא, ומתרגם תרגום של פסוק זה: לקפצא בהון על ארעא לקפץ בהן על הארץ, משמע ש"נתר" הוא לשון עקירה ממקום למקום.

9 מאי מה היא אותה דרשה של רב יוסף? שאמר רב יוסף: "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים "מה ראה — ראה שבע מצו‍ת שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם.

10 ותוהים: וכי איתגורי אתגר הרוויחו בדבר, שמפני שחטאו הותר להם? אם כן, מצינו מצאנו חוטא נשכר! אמר מר בריה בנו של רבנא: אין הכוונה שהתיר להם במובן זה שאין עבירה בדבר, אלא לומר שאפילו הם מקיימין אותן — אין הם מקבלין עליהן שכר.

11 ושואלים: ולא? והתניא והרי שנינו בברייתא, ר' מאיר אומר: מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול — תלמוד לומר: "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם" ויקרא יח, ה, והוא מדייק מן הלשון: "אשר יעשו אותם כהנים ולוים וישראלים" — לא נאמר בכתוב, אלא "האדם" לאמור המין האנושי בכלל, הא הרי למדת מכאן שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול!

12 אמרי אומרים בתשובה לדבר זה: כוונת רב יוסף היתה שאין מקבלים עליהן שכר כמי שמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. שהרי אמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ובכל זאת עושה, וזהו מעמדם של הגויים.

13 כהמשך לדין זה מביאים ברייתא: תנו רבנן שנו חכמים: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אנשי צבא אצל חכמי ישראל ואמרו להם לפי הוראת המלכות: למדונו תורתכם. קראו אותם סרדיוטות בתורה ושנו ושלשו. בשעת פטירתן פרידתם אמרו להם לחכמים: דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של גוי — פטור, של גוי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד — משלם נזק שלם.

14 וטעמם: ממה נפשך, אי אם "רעהו" שנאמר בכתוב הוא דוקא — אפילו של גוי כי נגח כאשר הוא נוגח את של ישראל ליפטר שיהא פטור, ואי ואם "רעהו" שנאמר הוא לאו לא דוקא — אפילו של ישראל כי נגח כאשר הוא נוגח את של גוי לחייב שיהא חייב! והוסיפו: ואולם דבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות, שכיון שראינו שהתורה כולה צודקת היא, אין אנו מגלים למלכות הלכה זו שתהא תואנה עליכם.

15 ואגב כך מסופר סיפור אחר: רב שמואל בר בן יהודה שכיבא ליה ברתא מתה לו בת, אמרו ליה רבנן לו חכמים לעולא: קום ניזל נינחמיה עמוד, נלך וננחמנו, אמר להו להם: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא מה יש לי לעשות אצל נחמה של הבבליים שהיא בעצם גידוף כלפי מעלה, ומדוע? — דאמרי שהם אומרים בשעת ניחום "מאי מה אפשר למיעבד" לעשות, ומכאן מובן לכאורה כי הא הרי אם אפשר למיעבד לעשות — עבדי היו עושים ונלחמים נגד דין שמים, ודבר זה נראה גידוף.

16 אזל הלך הוא, עולא, לחודאי גביה לבדו אליו לנחמו. אמר ליה לו עולא דרשה זו: נאמר "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" דברים ב, ט, ויש להבין: וכי מה עלה על דעתו של משה, לעשות מלחמה על מואב שלא ברשות, שהיה צורך בדברי ה' להזהירו מכך? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, וכך אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה עליהם "צרור את המדינים והכיתם אותם" במדבר כה, יז,

17 מואבים עצמן שהם שגרמו לדבר, לא כל שכן שיש להילחם בהם?

18 על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי. וטעמו של דבר: שתי פרידות =גוזלות, כלומר, ילדות טובות יש לי להוציא מהן, את רות המואביה שהיא תהיה אם שושלת בית דוד, ואת נעמה העמונית אשת שלמה שממנה נמשכה שושלת בית דוד, ולכן אין להרוג אותם כדי שלא יאבדו אלה.

19 והוסיף עולא, והלא דברים קל וחומר: ומה בשביל שתי פרידות טובות בלבד חס הקדוש ברוך הוא על שתי אומות גדולות ולא החריבן, בתו של רבי רב שמואל בר יהודה, אם כשרה היא וראויה היא לצאת ממנה דבר טוב — על אחת כמה וכמה דהוה שהיתה חיה, ואם מתה — כך ראוי היה, ואין להצטער על כך.

20 ואגב שהוזכרו מואב ועמון, מביאים את מה שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ומשלם לכל אדם על מעשה טוב, אפילו שכר שיחה נאה, כלומר, אפילו על כך שאומרים דבר בלשון נקייה.

21 שאילו בכירה שבבנות לוט דקאמרה שאמרה וקראה לבנה שילדה מאביה "מואב", שיש בכך רמז שהוא בן האב, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" דברים ב, ט, ויש לדייק מכאן: מלחמה הוא שלא יעשו איתם, הא אנגריא עביד בהו הרי עבודת כפיה ושאר דברים עשה בהם.

22 ואילו הצעירה דקאמרה שאמרה וקראה לו "בן עמי" שיש בכך רק רמז שהוא ממשפחתה, בשכר שהשתמשה בלשון נקיה אמר ליה לו הקדוש ברוך הוא למשה "וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם" דברים ב, יט, כלומר, אל תתגר בם בעמונים כלל, אף שלא למלחמה, שאפילו אנגריא לא תעביד בהו עבודת כפיה אל תעשה בהם.

23 ועוד בענין זה אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה הבכירה לצעירה שהרי התכוונה למצווה, כדי להביא ילדים לעולם — קדמתה ארבע דורות להיכנס מזרעה לישראל, והם: עובד בנה של רות המואביה, ישי, דוד ושלמה, ואילו צעירה לא נכנס לישראל מזרעה עד רחבעם בן שלמה, דכתיב שכן נאמר "ושם אמו נעמה העמנית" מלכים א יד, לא.

24 א תנו רבנן שנו חכמים: שור של ישראל שנגח שור של כותי שומרוני — הרי הוא פטור עליו, ואולם שור של כותי שנגח שור של ישראל, תם — משלם חצי נזק, ומועד — משלם נזק שלם. ואין דינו של כותי לגמרי כגוי שאף על התם משלם נזק שלם.

25 ואילו ר' מאיר אומר: שור של ישראל שנגח שור של כותי — פטור לגמרי, ושל כותי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד — משלם נזק שלם שדינם כגויים.

26 ושואלים: למימרא דסבר האם לומר, ללמוד מכאן שסבור ר' מאיר: כי הכותים גרי אריות הן, שעצם התגיירותם של הכותים מתחילתה מחמת אונס היתה, ואין ממש בגרותם, ולכן גם לענין תשלומי נזק דינם כדין גויים?

27 ורמינהי ומשליכים, מראים סתירה לכך ממה ששנינו: כל הכתמים כתמי דם על בגדים, שיש לשער שהם כתמי דם נידה הבאים מהעיר רקם — טהורים, מפני שהתושבים הם גוים, ובגדים מוכתמים אלה שלהם הם, ואינם מטמאים. ר' יהודה מטמא אותם, מפני שלדעתו תושבי רקם הן גרים, וטועים ששכחו את יהדותם, אבל כיון שהם יהודים — דמם מטמא.

28 והלכה נוספת בענין זה: כתמים שבאו מבין הגוים טהורים. באו בגדים עם כתמים מבין ישראל ומבין הכותים — ר' מאיר מטמא, שר' מאיר סבור שהכותים חשודים על הפקרת כתמיהם. וחכמים מטהרין, שלא נחשדו ישראל על כתמיהן, שאינם מפקירים ומשליכים אותם, כדי שלא יטמאו בהם אחרים, ואף כותים בכלל זה.

29 אלמא מכאן כי סבר ר' מאיר כותים גרי אמת הם, שלולא כן דינם כגויים, שאינם מטמאים כלל. ואם כן כיצד להסביר את דעתו של ר' מאיר בעניין נזיקין?

30 אמר ר' אבהו: לדעתו של ר' מאיר גרי אמת הם, ומעיקר הדין היו צריכים להיות כישראל, ששור שהזיק אותם — חייב, ואם שור תם שלהם נגח — משלמים חצי נזק בלבד. אלא קנס הוא שקנס ר' מאיר בממונם לתת להם מעמד של גויים, כדי שלא יטמעו יתערבו בהם ישראל על ידי נישואים.

31 מתיב מקשה על כך ר' זירא ממה ששנינו: ואלו נערות שיש להם קנס, שהאונס אותן חייב לשלם קנס ככתוב בתורה, לא רק אם אנס נערה כשירה מישראל אלא גם הבא על הממזרת ועל הנתינה מצאצאי גבעונים ועל הכותית. ואי סלקא דעתך ואם עולה על דעתך כי קנס ר' מאיר בממונם לעשותם כגויים, הכי נמי נקנוס כך גם כן שיקנוס את הכותית האנוסה שלא תקבל את הקנס האמור בתורה, כדי שלא יטמעו בהן שידעו שאינם כישראל!

32 אמר אביי: מה שלא ביטלו לדעת ר' מאיר תשלום קנס זה, הוא כדי