רש"י על פסחים צ״ו א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים צ״ה ע״ב:י״ח רש"י על פסחים צ״ו ע״א:ב׳ »

1 פסחים פתח ↗

מַהוּ? מִדְּאִישְׁתְּרַי טוּמְאַת בָּשָׂר — אִישְׁתְּרַי נָמֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין, אוֹ דִילְמָא: מַאי דְּאִישְׁתְּרַי — אִישְׁתְּרַי, מַאי דְּלָא אִישְׁתְּרַי — לָא אִישְׁתְּרַי.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

יראה לי כו'. עיין בהשגות, אך באמת שם קאי על לאסור את הקדירה דעל זה צריך שיהיה טעמן שוה או מיני מתיקה אבל ללקות לוקה כיון שהוא שם אחד. וע"ש בתוס' ע"ז דף ס"ו ושבת דף פ"ט. ואף דרבינו ז"ל לקמן בפי"ו ה' ט"ו לא הביא הך דמיני מתיקה התם שאני משום דפסק כרבא לכך מפרש להמשנה אליבא דידן דמיירי שהם מין אחד ושם אחד רק דמשתנות בשם המקום לא מחמת הדבר. וגם ס"ל דהך דר"מ שם דאמר שכל איסורים מצטרפין זה רק לענין לאסור הקדירה ופסק כוותיה מחמת הנך סתם משנות דערלה ושוב לא בעי לאוקי במיני מתיקה ובאמת ר"ל שם כך בגמ' דהנה רבינו פסק לקמן פי"ו ה' ב' דתבלין אף באלף לא בטיל וכן הוא בחולין דף צ"ז ע"ב רק דצריך שיהא בו שיעור שראוי לתבל ושוב אף נפל לקדירה גדולה לא בטל ועל זה הקשה דהיאך מצטרף מתחלה שיהא עליהם שם תבלין וחשיבות דשוב אח"כ לא יתבטל ותירץ כגון מיני מתיקה ונעשה עליהם שם תבלין ושוב לא נתבטל אף אם לא נתנו טעם וכן ר"ל הגמ' בשבת גבי הוצאה אך לדידן דפסקינן דלאסור הקדירה מצטרפין אף שני איסורים ובזה ס"ל כר"מ ואף דר"מ ר"ל גם לענין מלקות כמבואר בירושלמי פ"ב דערלה ה"א אך בזה לא ס"ל כן רק דבעי איסור אחד ועיין בהך דמעילה דף ט"ו ע"ב דמבואר שם דמצטרפי בשר עם יין ושמן אף דאין טעמן שוה והוא להיפך מדברי הראב"ד ועיין תוס' זבחים ד' ק"ט ע"א ד"ה עולה דמפרשי שם לענין פיגול ורבינו בהל' מעשה הקרבנות פ' י"א מפרש לה לענין אוכל בשר קודש שלפני זריקה ע"ש וצ"ל לשיטת הראב"ד ז"ל דגבי קדשים שאני דלא אזלינן בתר טעמיה וכעין מש"כ רש"י ז"ל בחולין דף צ"ח ע"ב וכן ס"ל להראב"ד ז"ל בפי' לתו"כ. ועיין מש"כ רבינו בהל' מעשה הקרבנות פ"י ה' י"ב ור"ל שם כך דקדשים לא בטלו בנתינת טעם רק בעי ק"א כמו גבי תרומה כמבואר בתוספתא דתרומות פ"ה ופ"ט גבי לחם הפנים וגבי חלת תודה ואף דגבי חלת תודה הוא בגמ' דמנחות ד' ע"ח ע"ב בעיא דלא איפשטא ורבינו פסק לקולא בפ"ח מהל' מעשה הקרבנות ה' י"ג צ"ל דס"ל דתרומת לחמי תודה יש עליהם שם תרומה לא גדר הקדש בלבד וזהו מה דר"ל בגמ' דנדרים ד' י"ב ע"ב הא קמ"ל דתרומת לחמי תודה תרומתו היא ובזה א"ש הך בעיא בירושלמי פסחים פ"ב גבי חלת תודה שנעשה נותר בע"פ אם ישרפו כדין קדשים או יקברו כדין חמץ ע"ש, ומשמע שם דצריך לשרוף אותה שלא יעבור על ב"י וע"ש דף י"ג ע"ב גבי שתי חלות ואמאי הא הוה של גבוה אך יש לחלק בין חלק הבעלים לחלק הכהנים עיין תוס' ב"ק ד' י"ב ע"ב וד' י"ג ע"ב גבי תודה שהזיקה וביצה ד' כ"א ע"א ע"ש בתוס' ועיין בירושלמי פסחים פ"ב אית תניי תני כו' ובתוספתא פסחים דהוה מחלוקת דתנאי שם בסוף פ"א גם יש לחלק דכיון דהני חלת תודה דפסחים ד' י"ג ע"ב מיירי בפסולים כמבואר שם בגמ' י"ל דשאני ופקע מהם שם גבוה עיין ירושלמי ב"ק פ"א ר"ה אמר אחד קדשים כשרים ואחד קדשים פסולים ובהך דתמורה ד' ח' ע"א ובסנהדרין ד' קי"ב ע"ב גבי בעל מום, אך לפי מש"כ לחלק בין חלת תודה לשאר קדשים א"ש. גם י"ל דגמ' דילן ר"ל לענין איסור זרות בין הני ד' חלות לשאר חלות תודה ובתוספתא ר"ל לענין טומאה וכמו בהך דערלה פ"ב. ועיין מש"כ רבינו בהל' פסולי המוקדשים פ"ו מה דמחלק שם בין לחם הפנים טמא וטהור ולגבי כהנים ובין טהור בחולין לגבי ישראלים ובגמ' דיבמות ד' פ"א ע"ב ומש"כ בזה לקמן פ' ט"ו. אך מ"מ מוכח דאף לגבי כהנים בעי ק"א לביטול וצריך לחלק בין טעם לעצם גם י"ל דהך דהל' מה"ק מיירי שיש ק"א ומ"מ לזרים אסור. אך בפיהמ"ש לרבינו בפ"ב דערלה מ' י"ו לא פי' כן רק דמחלק בין טעם לעצם וס"ל שם דמיירי שהיה חתיכה של ק"ק או של פיגול ור"ל כך דשל ק"ק מיירי כגון אימורים דאסורים אף לכהנים אך רבינו ז"ל לשיטתיה ס"ל בהך דמנחות דף ע"ד דאמר שם זרות לא מיבעי לי' ר"ל דלא כרש"י רק דאימורים לכהנים ליכא זרות ועיין רש"י פסחים ד' כ"ד ע"ב ד"ה לרבות אך רש"י ז"ל לשיטתיה אזיל וע"ש ד' צ"ו ע"א ברש"י ד"ה אישתרי ובהך דכריתות דף ד' ע"ב דנקט שם ג"כ זרות אך לשיטת רבינו ר"ל הך לאו דכליל תהיה ובאמת בירושלמי פסחים פ"ט ה"ד הוה זה בעיא שם. ועיין בסוף פ"ב דערלה וס"ל לרבינו כך דהך לאו דכליל תהיה הוא רק גדר איסור ושפיר שייך בביטול וזה רק לכהנים אבל לישראלים הוה גדר הקדש ואין בו ביטול. וכן גבי פיגול ונותר לכהנים הוה רק איסור ובטל ולישראלים הוה הקדש ור"ש ס"ל כמו דאמרינן בירושלמי דנזיר פ"ו ותרומות פ"ה דכשם שבטל טומאתו כך בטל איסורו ה"נ כאן או י"ל דר"ש לשיטתיה אזיל בכריתות ד' כ"ג דאין איסור חל על איסור בזה ועיין בהך דמעילה ד' ה' ע"א והך דשם בערלה במשנה י"ז גבי בשר קדשים שנתבשלו עם בשר תאוה דאמר שם אסור לטמאים ומותר לטהורים ע"ש בפיהמ"ש דמיירי שיש ס' וס"ל דאיסור טומאה הוה משום שם קדושה ואיסור זרות שלאחר זריקת דמים הוא רק גדר איסור עיין בר"ן נדרים ד' י"ב ועיין בתוספתא פ"ד דשקלים גבי אוכל בשר קודש לאחר זריקת דמים מה משלם ע"ש אך לפי' רבינו שם בפיהמ"ש נראה דקמ"ל דאף דהא מבואר בתוספתא סוף נדה והובא בדברי רבינו בהל' אבות הטומאות פי"א ה"ה דבשר תאוה מטמא את הקודש ע"ש ובתוספתא שם הוה מחלוקת אם גם בשר חיה ועוף כן ועיין בתוספתא מעש"ש פ"א גבי אם מותר ליקח חיה ועוף לבשר תאוה ממעות מעש"ש תליא ג"כ בזה הגזירה ורבינו לשיטתיה אזיל דס"ל דמותר ליקח חיה ועוף כמבואר בפ"ז מהל' מעש"ש ה' י"ב ועיין בירושלמי ביכורים פ"ב ה' ח' ומעש"ש פ"א ה' ג' ע"ש לכך לא הביא רבינו זה הדין דתוספתא דנדה גבי חיה ועוף. וקמ"ל הך משנה דערלה דאף דמטמאין זה את זה. זה רק כשהם בפ"ע אבל כשהם בב"א אז הוה כמו בחיבורים המבואר בחולין ד' ל"ה ע"ב דמיגו דמהני לקודש מהני נמי לתרומה וה"נ לבשר תאוה. עכ"פ הרי חזינן דגבי קדשים לא אזלינן בתר טעמא ועיין בירושלמי פ"ב דערלה דיליף מקרא דגבי קדשים בעיא מאה ואף דבחולין ד' צ"ח ע"ב גבי זרוע בשלה דהוה מחלוקת אם בס' שם רק הטעם ובאמת מה דאמרינן שם זה היתר הבא מכלל איסור ר"ל דהנה בקדשים בעיא ק' לבד מן איסור כמו גבי תרומה ע"ש ד' צ"ט ע"ב ואמר דגבי זרוע בשלה חידשה לנו התורה דהאיסור ג"כ נחשב בה מאה וכן מבואר בהירושלמי דערלה פ"א ה"ד שבכל ק' איסור ומאה ועוד מותר וכאן די בק' ע"ש וזהו מה דמתרץ רבא שם לא נצרכה אלא לטעם כעיקר ר"ל כך דאף דגבי תרומה לשיטת רש"י שם ותוס' ע"ז ד' ס"ט ע"א רק לעצם התרומה בעי ק"א ולא לטעם וגבי קדשים בעי גם לטעם ק"א. ולכך שם מצטרפים אף שאין טעמם שוה. וגם קדשי קדשים עם קדשי קלים אף למלקות וקדשי בדה"ב עם קדשי מזבח כמבואר במעילה ד' ט"ו וע"ש בירושלמי כל שם קודש אחת היא. ועיין בירושלמי שבת פ"ז ה"א ובהך דכריתות ד' ט"ז ע"א. ועיין מש"כ תוס' סנהדרין ד' פ' ע"א גבי מוקדשין שלא כדרך הנאתן אך שם ר"ל דמעל בשעה שנטלה. והנה באמת נראה דכמו שכ' התוס' יומא ד' מ"ז ע"ב גבי טבל דמנחה קודם שנקמץ דלא בטל ע"ש דבאמת דהא דטבל לא בטל לא משום דהוה דבר שיש לו מתירין כמו בהך דנדרים ד' נ"ח וע"ז ד' ע"ג רק הטעם כך עיין בירושלמי ספ"ג דחלה דהוה מחלוקת ר"י ור"ל אם טבל בטל ברוב מה"ת ופ"ה דמעשרות ור"ל כך דכיון דיש בו חיוב הפרשה זה א"א שיפקע הדבר ע"י תערובות עיין בהך דמנחות ד' ל"א ע"א ע"ש ברש"י ועיין בירושלמי פ"ג דחלה ה"ז גבי טבל של מנחה ור"ל כך אם זה הוא דין מה שהתערובות נאסר וא"כ י"ל דעל זה לא שייך לומר דיקמוץ ויתיר דהא התערובות הוה חולין רק דנאסר מחמת דין וע"ז לא מהני קומץ וכעין דאמרינן בפ"ב דמעש"ש גבי תבשיל שבשלו בתבלין של מעש"ש דלא מהני ליה פדיון ר"ל דעל התערובות חל שם איסור אחר לא מעש"ש ועל זה לא מהני פדיון וס"ל דה"ה גבי מנחה אבל גבי טבל ס"ל דלא דהתרומה הוא מתיר הדבר רק אדרבא עיקר האיסור הוא התרומה ולכך שפיר מהני הרמה אם נתערב. אך רק ממנו עליו דס"ל דכל התערובות יש עליו שם טבל וע"ש בפיהמ"ש בסוף פ"ג דחלה ובפ"ז דדמאי ובירושלמי תרומות פ"ד ה"א ע"ש. אך בזה פליגי ר"י ור"ל אם מתקן התערובות זה הוה רק גדר איסור או גדר תרומה וזהו מה דפליגי בירושלמי שם אם הוא מדמע וכן גבי טבל שנתערב בתרומה אם יתבטל ויהיה גם עליו שם תרומה, ועיין בירושלמי ביכורים פ"ב ה"ב דאמר שם גבי מעש"ש וביכורים שנתערבו אם טעונים מחיצה וגבי ביכורים אם טעונים הנחה ור"ל אם שם האוסר עליהם או רק איסור חדש ע"ש. ובזה יתבאר דברי התוס' זבחים ד' ע"ג ע"ב מש"כ שם ולא מצי למפרך מטבל דהוא תמוה לכאורה דהא חשיב שם טבל משום דבר שיש לו מתירין אך לפי מש"כ א"ש דהנה גבי לחמי תודה מוכח בזבחים ד' ל"ו ע"ב דהוה ג"כ בגדר היתר ההרמה שלהם ועיין במנחות ד' ע"ז ע"ב דבעי דהמוקף ע"ש בתוס' ובהך דנדרים ד' י"ב ע"ב ברש"י דהוה גדר טבל וא"כ י"ל דהני ג"כ קודם הרמתן לא בטלו וגם דמצטרפי לשם טבל וא"כ לחמי תודה קודם ההרמה עם מנחה קודם קמיצה מצטרף משם טבל ועיין מש"כ התוס' זבחים דף ק"י ע"א ד"ה קומץ ע"ש:

1 מהו - מי מחייבי משום אוכלי קדשים בטומאה אי לא:

2 אישתרי נמי טומאת אימורין - דלא מיחייב בהו משום טומאה ואע"ג דאסירי משום זרות וכל זר לא יאכל קדש ויקרא כב:

« רש"י על פסחים צ״ה ע״ב:י״ח רש"י על פסחים צ״ו ע״א:ב׳ »