רש"י על פסחים צ״א א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים צ״א ע״א:ו׳ רש"י על פסחים צ״א ע״א:ט׳ »

1 פסחים פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וַאֲפִילּוּ חֲבוּרָה שֶׁל מֵאָה שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל כְּזַיִת — אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

מקונטרס ההשלמה: השמטה לדף ז' ע"ב.במ"ש בגדר שלא כדרך אכילתו. דיש ג' גדרים אחד דע"י שינוי בהדבר נסתלק האיסור. והב' דבטל שם אוכל ממנו. והג' דהוה שינוי בהאכילה. ובזה א"ש הך דמנחות דף כ"א גבי דם שבישלו ועי' בתוס' שבועות דף כ"ג מ"ש בשם הירוש' גבי דם שקרש דאינו לא אוכל ולא משקה לטומאה וכמבואר בתוספ' הובא בדברי רבינו פ"א מהל' טוא"ו הי"ט. אך שם רק מחמת האוכל ולזה מהני היכא דאחשבי' בידים. וזה ר"ל הגמ' בחולין דף ק"כ כיון דאקפי' בידים אחשובי' אחשבי' ובתוס' מנחות דף ס"ט ע"א גבי אכילה דאין לך מחשבה גדולה מזו ועי' בכורות דף י' גבי הך דאיסורו חישובו. אך זה שייך רק היכא דהדיחוי הוא רק מחמת דלא הוה אוכל ועי' תוס' נזיר דף נ' ע"א ד"ה בחמה אבל היכא דהדיחוי הוא מחמת שפקע ממנו האיסור לזה לא מהני אחשבי' דלעשות איסור אינו מועיל. וכן ג"כ הך מחלוקת דמנחות דף נ"ד ע"א אם יש דיחוי באיסורים ג"כ תלי בזה אם ע"י שנתמעט מכשיעור פקע ממנו שם האיסור או שאינו בגדר אוכל לזה ואז לא שייך דיחוי ועי' במנחות דף ע' ע"א דמבואר שם דגם גבי נבלת עוף טהור לטומאה היכא דלא הוה שינוי מצד הדבר רק מצד האכילה ג"כ לא הוה מטמא ואמרינין בטלה דעתו אצל כל אדם אי לאו משום דאיכא אינשי דאכלי הכי ועי' תוס' נזיר דף ל"ו ע"ב גבי כותח דלא כתבו כן וצ"ל משום דכ"כ דהטומאה נעשה ע"י הבליעה בגרון וכיון דאינו כדרך לא מיקרי זה ועי' רש"י שבת דף ע"ג גבי רוק ע"ש. ובהך דמנחות דף ט"ז ע"ב גבי לאכול כדי שומשים אם עי"ז נאבד ממנו שם אכילה והקטרה ועי' רש"י פסחים דף מ"ד ע"א ד"ה ומשנה ובהך דכריתות דף י"ב ע"ב ומ"ש התוס' מנחות דף כ"ו ע"ב ד"ה יש הקטרה ובירוש' פ"ב דיומא מבואר להיפך ובזבחים דף ל"א ע"ב מבואר דגבי הקטרה לא חיישינן לאכילת פרס וכ"כ במ"א דמה דבעי גבי פסח שיהי' בר מינוי דוקא אם יכול לאכול כזית עי' פסחים דף ס"א ודף צ"א וסוכה דף מ"ב א"צ שיהא בכדי א"פ דאף דמצות אכילת פסח צריך ג"כ כזית זה רק למצוה מ"מ יש עליו שם מינוי אם יכול לאכול כזית כ"ז אכילת הפסח:ובזה א"ש גירסת רש"י פסחים דף צ"א מאה שאינם יכולים לאכול כזית. ור"ל בכדי א"פ. ועי' בדברי רבינו פ"ב מהל' ק"פ דמבואר שם דיחיד כל שאינו יכול לאכול כולו אף בדיעבד אין מינויו מינוי. והטעם דכ"כ בהשמטה לח"ג דמוכח מדברי רבינו בפ"ג ה"ח דאף דקי"ל דשוחטין הפסח על היחיד מ"מ אין עליו שם חבורה ונ"מ דאינו יכול למנות עליו אחר אח"כ. וכן מבואר בירוש' פ"ח ה"ד וזהו כוונת הגמ' פסחים דף צ' אם ימעט הבית מכדי אכילה ע"ש ברש"י. אך באמת ר"ל דאינו יכול לאוכלו ומיירי שם ביחיד ובני ביתו הוה רק בגדר שה לבית אבות וא"כ לא הוה הפרשה כלל ולכך יכול להמנות עליו עוד. וזה ר"ל ג"כ הך דשם דף פ"ט ע"ב לתקוני זיבחא ע"ש. ונ"מ ג"כ דאם מחשב לשם מי שאינו ראוי לאכול כזית כ"ז אכילה אז לא פסל ולא הוה כמו לערלים דשם מוטל עליהם חיוב שימולו משא"כ כאן. וזה ר"ל רבינו בפ"ב ה"ו גבי שחטו ע"ש רק מ"מ ס"ל דהפסח לא יצא משום דס"ל בהל' פסוהמ"ק פט"ו ה"ח דאף דגבי חטאת ששחטו לשם מי שחייב עולה לא נפסל אך מ"מ אינו יוצא בו וה"נ כן דהוה כמו שינוי בעלים בלאו בר מינו משא"כ בערלים שפיר הוה מינו ולכך בזריקה הוה שינוי בעלים כיון דהמינוי שלהם אינו טוב ועי' רש"י פסחים דף ס"ב ע"ב. אך יהי' נ"מ אם חלה לאחר שחיטה אם אז פסול אם זרק לשמו ולמ"ד דס"ל דיכול למשוך אחר שחיטה זה גופה הוה כמו גדר משיכה. ועי' בהך דפסחים דף ע"ח ע"ב גבי חולה בשעת זריקה ובתוס' שם ד"ה שאני כ' שם דר"נ ס"ל כר"ש דיכול למשוך לאחר שחיטה. וא"כ אם זרק עליהם יהי' כמו שינוי בעלים שאינו מחוייב כמותו משא"כ לדידן. אך זה יהי' נ"מ אם נולדו לו ערלים לאחר שחיטה קודם זריקה וכהך דיבמות דף ע"א או אם קנה אז עבדים אז שפיר י"ל דאם זרק לשמן לא נפסל אף דיש מחשבת ערלים בזריקה ובמ"א אבאר זה. וגבי טמאים הנה לפי שיטת רבינו דס"ל בהל' ק"פ פ"ו דאף לאחר הזאה רחמנא דחי' משום דאינו ראוי בשעת אכילה ורק בהני שהנזיר מגלח משום דאז חייב כרת אם נכנס קודם הערב שמש וכמ"ש רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ג הי"ד והוה אינו ראוי לפתח אוה"מ והוה דיחוי בעצם אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח אז ס"ל לרבינו דאינו חייב כרת לאחר שטבל לא מיקרי דיחוי בעצם ושפיר שוחטין וזורקין עליו ואף אם לא הזה ולא טבל מ"מ מיקרי בר אכילה עי' פסחים דף ס"ט ע"ב. ואפשר לומר דבזמן גלגל שלא הי' אז דין מחנות כמ"ש התוס' שבועות דף ט"ז ע"ב ועי' פסחים דף צ"ה ע"ב אם שייך מקצת מחנה. וא"כ י"ל דאז הי' יכולים לשחוט על טמא מת בשביעי שלו וא"ש מ"ש מהך דיבמות דף ע"א ע"ב ובירוש' פסחים פ"ח דאז עשו פסחיהם בטהרה. ועי' בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ד ה"ו. ובאמת הך דיומא דף נ"א במה דאמר שם גבי פסח שני דאין דוחה את הטומאה אינו מובן דזה רק לטומאת גברא אבל לטומאת כהנים אמאי לא ידחה כיון דקבוע לו זמן. ובאמת גם הך דפסחים דף ע"ו ע"ב גבי הפסח שבא בטומאה שם ג"כ קאי אטומאת כהנים וע"ש דף ס"א. ועי' מה שדייק רבינו שם שהוא כחול משא"כ בציבור או בטומאת התהום שם הוה קודש ואז שייך גדר ציץ. ונ"מ דלמ"ד שם דף פ"ד דגבי פסח הבא בטומאה אין חייבים עליו משום שבירת עצם זה רק היכא דליכא ציץ אבל היכא דהציץ מרצה אז יש עליו שם כשר וחייב משום שבירת עצם ואף דאין הציץ מרצה על אכילות י"ל דלגבי פסח דהאכילה שלו הוא עיכוב בהקרבן שייך שפיר גדר שהציץ מרצה:ובזה א"ש דברי רבינו בהל' ק"פ פ"ד ה"ב דהציץ מרצה גם על אכילות גבי ק"פ וע"ש בתוס' ד' פ"א ע"ב ורש"י שם דף ע"ט ע"א ועי' תוס' זבחים דף צ"ב ע"א גבי דם חטאת היכא דהציץ מרצה אם טעון כיבוס ע"ש. עכ"פ גבי טמאים בדבר שהנזיר מגלח עליהם הוה פסול עצם ולא פסלי אם שחט עליהם אם הוה שלא למנויים. וכ"כ בזה בח"ג בהשמטה גבי שבת אם חל להיות בע"פ וטמא מת ביום ז' שלו בטומאה שאין הנזיר מגלח אם אז דוחה ההזאה דלא שייך טעם רבינו אם זה מיקרי בר אכילה. עכ"פ בפסח האכילה הוה כמו הקטרה לענין שא"צ בכדי א"פ: ע"כ מקונטרס ההשלמה

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

בעה"ב כו' רוב הקציר כו'. זה כונת רבינו שכ' רוב הקציר הוא משום הירוש' שהבאתי לעיל דגם מפיאת קציר פטורה השבולת הראשונה א"כ אינו יכול ליתן להם כל הקציר שיפטר מן המעשר ועיין תוס' נדרים דף ו' דס"ל דדי שהשבולת הראשונה לא יהי' בה ש"פ ועיין בדברי רבינו לקמן בפ"ד הכ"ב דגבי עוללות בעי הבציר שיעור ג' אשכלות ובאמת כ"כ דנראה דאין הפי' בירוש' שם כן רק דזה קאי לר"א דס"ל דאם אין בציר אין עוללות ועיין ב"מ דף ק' ע"ב גבי רביעית דהוה חשיבות ובעירובין דף כ"ט ע"א במחלוקת דר"ע ורבנן וכאן פ"ח דפיאה ה"ה וברשב"ם ב"ב דף ס"ג ע"א ע"ש אך מלשון רבינו כאן דכ' רוב הקציר משמע קצת דבעינן שיעור בהנשאר לו גם בפיאה ועיין תוס' שבועות דף כ"ז ע"ב גבי אכלה כולה דאם נשתייר פירורין הוה כמו שאכלה כולה כיון דדרך הוא כן ובירוש' שם רפ"ג מבואר להיפך ונ"מ ג"כ גבי נותר בקדשים דפירורין אין עליהם שם נותר כלל והך דמעילה דף י"ז ע"ב גבי חצי זית נותר שם י"ל דמיירי שנשתייר כזית ואכל ממנו חצי זית ועיין רש"י חולין דף קכ"ה ע"א ד"ה א"ה דכ' שם דאין נותר פחות מכזית רק לגבי פסח גם בפחות מכזית יש עליו שם אכילה כיון דשם יש מצות אכילת פסח לבד מצות אכילת קדשים ועיין רש"י פסחים דף צ"א ע"א דגרס שם דדי שכל החבורה של מאה יהיו יכולים לאכול כזית ור"ל אף דאין נימנים על מי שאינו יכול לאכול כזית זה רק בתחילת המנין משא"כ בנימנין אח"כ עמו אז די אם בין כולם יכולים לאכול כזית וכן נ"מ לנשים דרק בגדר טפילה לר"ש כמבואר שם דף צ"א ע"ב וכן נ"מ למה דמבואר שם דף פ"ט ע"ב גבי הממנה אחרים עמו בחלקו דהני אחרים א"צ שיהיו יכולים לאכול כל אחד כזית וזהו כונת רש"י שם דף ס' ע"א ד"ה שלא לאוכליו דמיירי שאין בו מנויין אחרים ע"ש בתוס' ור"ל לאפוקי כה"ג ועיין בירוש' פסחים פ"ח ה"ד בהך מחלוקת דר"ה ור"ז אם נימנה עליו מאה ואין בו כזית לכל אחד אם נתבטל כל המינוי או הני שיש בו להם שיעור אכילה כזית יוצאין בו ועיין בגמ' דילן דף ע"ח ע"ב נימנו עליו כו' ובתוספ' פסחים פ"ו דאף לאחר שחיטה אם נטמא מקצת הבשר צריך שישתייר כזית לכל אחד והנה התוס' שם דף פ' ע"ב ד"ה נזרק וכן רש"י שם דף ע"ט ע"א ד"ה כר"י כתבו דאף למ"ד דהציץ מרצה על אכילת לגבי פסח לא מהני זה אם נימא דאכילה מעכב דמ"מ הא אינו ראוי לאכול וכמו הך דשם דף פ"ח ע"ב בהני תרי לישני ע"ש בתוס' ד"ה קמי ושם דף צ"ח ע"ב ד"ה ופטורין ובירוש' שם דאמר דאתיא כר"נ דאמר דאכילה לא מעכבא אך רבינו לא ס"ל כן כמבואר בפ"ד בהל' ק"פ ה"ב ושם ספ"ג דנקט נשחט שלא למנויו ולא נקט נאכל כמו לשון הגמ' ור"ל אם כאן כיון דאין אנו יודעים מי הוא הראוי לאכילה הוה כמו שכולם אינם ראוים וגם יהי' נ"מ לשיטת רבינו דס"ל דגבי פסח וחטאת סתמא לא מהני כמבואר בסוף פ"ד מהל' מעה"ק וזהו שיטת רש"י עירובין דף ל"ז ע"א ע"ש בתוס' ד"ה לאיזה ועיין רש"י זבחים דף קט"ו ע"א דלא ס"ל כן. אך מ"מ יש נ"מ לפי מה דס"ל לרבינו בהלכות ק"פ פ"י ה"י דגידין אף דיש בהן מצות אכילה מ"מ לענין מינוי אין נימנין עליהם ומפרש כן הך דפסחים דף פ"ג ע"ב גבי כל הגידין בשר ר"ל לענין אכילה א"כ לפי"ז אם לאחר שחיטה נטמא הבשר ונשתיירו הגידין אם נימא דהציץ מרצה על אכילות שפיר יצא אם זרק הדם דלענין דין הרי הציץ מרצה ולענין שיהי' ראוי לאכילה הרי הגידין ראויין לאכילה ובהל' ק"פ אבאר בזה. וא"כ חזינן גבי פסח דאכילת כ"ש שמה אכילה ולכך ס"ל לרש"י פסחים דף פ"ה ע"א ד"ה מאי איכא כו' דאם הוציא בשר פסח אף פחות מכזית עובר בלאו ודלא כשיטת הירוש' שם דדוקא כזית ורבינו בפ"ט מהל' ק"פ ה"א וכה"ג ס"ל לרש"י גבי הקטרה בחוץ גבי לבונה דחייב אף בפחות מכזית עיין רש"י זבחים דף ק"ט ע"ב במשנה שם ד"ה וכולם ומנחות דף י"א ע"ב ד"ה פסול ועיין בתוס' זבחים דף ק"ז ע"ב ד"ה ר"י דבשחוטי חוץ משום מיעוטא דצריך להיות שלם כמבואר שם דף ק"ט ע"ב ותוס' שם דף ק"ח ע"ב ד"ה לא נחלקו ובהך דכריתות דף י"ד ע"א ע"ש ברש"י דאין עליו שם הקטרה ולכך רבינו ז"ל בפי"ט מהל' מעה"ק ה"ט כ' שם המיעוט משום קרא דאותו וזה נ"מ לגבי לבונה ואימורים אך שם מיירי אף אם יש בו כזית ולכך שם בהל' י' גבי אם עצם משלים נקט אבר כמו הך גירסא דמנחות דף כ"ג ולא כמבואר בזבחים דף ק"ז ע"ב משום דאבר יש עליו שם אף דאין עליו כזית בשר וכמו גבי אבר מן החי עיין חולין דף ק"ב ע"ב וגבי אבר מן המת לגבי טומאה עיין בדברי רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ה"ד ונראה דזהו ג"כ כונת רבינו במש"כ בהל' מעה"ק פי"ט הי"א דהעלה אבר חסר פטור ע"ש בהשגות ונראה דר"ל דמיירי באבר שאין עליו כזית בשר דאם הוא שלם אז יש עליו שם אבר שלם ואם לאו צריך דוקא כזית בשר ועיין בדברי רבינו בהל' מאא"ס פ"ה ה"ג ובהל' טומאת מת פ"ב ופ"ג ופליגי שם הר"א ורבינו אם אבר מן המת שחסר ונשאר עליו כזית בשר מה שם יש עליו אם שם משום כזית מן המת או אבר מן המת ונ"מ לגבי מה דמבואר באהלות פי"ג ה"ה גבי למעט את הטפח דממין הטומאה אינו ממעט ונ"מ לענין זה מאיזה מין טומאה הוא. וכה"ג ס"ל בהל' ק"פ פ"י ה"ג דאם יש בו מוח א"צ כזית גבי שבירת עצם וס"ל דזה כונת הגמ' בפסחים דף פ"ה ע"א דשני שם רבינא בקולית ור"ל אף אם אין בו כזית מוח וכהך דחולין דף קכ"ה ע"א ע"ש. עכ"פ רש"י ס"ל דאף פחות מכזית היכא דחשוב יש עליו שם הקטרה ואכילה ועיין במש"כ רבינו בהל' פרה פ"ד הי"ב דגבי פוקעין רק כזית אם פקע צריך שיחזיר ולכתחלה אם חסר אפי' כ"ש פסול ובר"ש פ"ג דפרה מ"ט בשם ספרי מחלק שם דבשר אף כ"ש צריך להחזיר פוקעין ובעצם רק כזית. ועיין מנחות דף נ"ט ע"ב גבי נתן משהו שמן כו' דמדברי רש"י מבואר שם דלא רק שפסלה רק גם עובר על הלאו אך רבינו לא הביא זה בהל' מעה"ק פי"ב לגבי חיוב רק הביא זה בהל' פסוהמו"ק פי"א לגבי פסול ע"ש ומ"ש רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"א וה"ב כתב ואסורים בכ"ש וכן שם בה"ב שם ר"ל לענין שהקטרת נפסלה ושוב אסור להקטירה משום פסול קרבן ונ"מ דרק על המזבח חייב ולא על הכבש כמו שאור ודבש ועיין בדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פי"א ה"י דגבי לבונה שחוקה פסולה רק מספק והטעם דהוה ספק אף דא"א ללוקטה משום דכ"כ דפירורין אין עליהם שם הקטרה כלל וכמבואר במנחות דף ט"ז ע"ב וכ"כ בזה י"ל דלא פסלה ג"כ והא דצריך גבי בשר וחלב דוקא כזית י"ל משום דפחות מזה לא הוה דרך בישול וכ"כ בזה. ועיין בירוש' פסחים פ"ז הי"א דהפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים דלא כמבואר במעילה דף י"ז ע"ב וכן מבואר בירוש' פ"ו דשם ה"ה דמשמע דגם הפירורין צריך לבער וזהו דדייק רבינו בפ"י מהל' ק"פ הי"א וצריך אדם להשתדל ע"ש ולכך מבואר בסוף פ"א דמס' פרה דלקרבן פסח צריך ליקח לכתחילה קטנים. וכ"כ בזה במ"א דף דאף דבעי שיכול לאכול כזית צלי מ"מ לא בעי בכדי א"פ כדמוכח בסוכה דף מ"ב ע"ב וא"כ חזינן דבמקום דהאכילה הוא המצוה לא שהמצוה לאכול גם כ"ש יש עליו שם ועיין מנחות דף כ"א ע"א וכן פסק רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה דמלח לקרבן די בכ"ש משום דהוה רק מכשיר הקרבן ובאמת נ"מ ג"כ במה דמבואר שם במנחות דף כ"א ע"ב דמלח שעל האבר מועלין בו ושעל הכבש ושעל המזבח אין מועלין בו ע"ש ברש"י דמשמע דהטעם משום דהוה כעצמות קדשים שפירשו כמבואר בזבחים דף פ"ו ובאמת הך מלח שעל הכבש י"ל להך דעירובין ק"ד ע"א דמבטל אותם והוה חולין וגם י"ל דכיון דתנאי ב"ד שיהיו נאותין בהם שוב אין מועלין כלל בהמלח וכעין הך דקדושין דף נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה ומעילה דף י"א ונזיר דף כ"ד וכ"מ אך שעל האבר יש עליו שם קרבן כמבואר שם ברש"י וזהו ר"ל ג"כ הך דזבחים דף ק"ח גבי ראש יונה שאין בו כזית כו' א"כ נמצא דאף שהוא מכשיר מ"מ אח"כ נכלל בכלל הקרבן ונ"מ למה דקי"ל דמנחת העומר פסול מחו"ל כמבואר במנחות דף פ"ג ע"ב ומ"מ המלח שעלי' כשר אף מחו"ל כמבואר במנחות שם דף כ"א והנה זה ודאי נראה דאף דבזבחים דף ק"ח נשאר הדבר בספק אם חייב משום מוקטרי חוץ אם מלח משלים גבי מנחה חייב כיון דקי"ל דמלח מעכב כמש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ה הי"ב והטעם הוא משום דהקטרת אימורים לא מעכב משא"כ בקומץ וכן מבואר בתוספתא פ"ו דקרבנות ובמשנה זבחים דף ס"ד ע"ב לא ספגו במלח כו' כה"ג אם המלח הוא מחו"ל אם משלים לכזית קומץ של עומר לחייב עליו משום דבאמת כך דהנה לכאורה קשה דבתו"כ פרשת ויקרא פ"ט פ' י"א מרבה מן והנותרת אף שלא הומלחה ובגמרא דילן במנחות דף כ' לא מייתי זה וע"ש דף ט' ע"ב ובמעילה דף ח' ע"ב דדריש לה לדרשה אחריתא אך נ"ל כך דודאי בלא מלח כלל פסול כמ"ש רבינו רק הך דמבואר בזבחים דף ק"ח דאי פריש מצוה לאסוקי דאז כבר בטל מעליו שם מכשיר ונעשה כמו עצם הקרבן י"ל דלא מעכב אף דמצוה לאסוקי וכמו בהך דזבחים דף פ"ו וחולין דף צ' ואין עליו שם קומץ חסר אך זה נ"ל דאם מלח קומץ של מנחת העומר עם מלח של חו"ל אז לאחר שפירש דשוב נעשה ההכשר אין עליו מצוה לאסוקי דשם מנחה אין עליו דהוא מחו"ל. וכן נ"ל דנ"מ במעלה עשן דגבי קטרת של כל השנה ובקטרת דיוהכ"פ עיין יומא דף נ"ג ע"א ובתו"י שם ודף ל"ח שם ועיין בירושלמי יומא פ"ג ה"ה דמעלה עשן הוה מכשיר דקטרת ע"ש ולכך די בכ"ש כמבואר בכריתות דף ו' ובדברי רבינו פ"ב מהל' כלי המקדש. והנה זה מבואר בכריתות דף ו' ע"ב ע"ש בתו"י דרק על העשי' בעי פרס אבל ההקטרה לאחר שעשו כשיעור די בכזית כמבואר זבחים דף ק"ט ע"ב ובדברי רבינו בסוף הל' ביאת מקדש ע"ש ובירושלמי פ"ג דיומא ונ"ל דגם במעלה עשן כן דרק בשעת עשיה צריך שיהיה שם מעלה עשן דהוה רק מכשיר אבל ביום הכפורים אז צריך מעלה עשן בגדר עצם לא בגדר מכשיר ואז צריך שיעור וגם י"ל דכיון דקי"ל דאז החפנים מקדשות אותו עיין יומא דף מ"ח ובתוס' שם ולא המכתשת דהוה מחלוקת אם הוה כלי שרת עיין שבועות דף י"א ובירושלמי רפ"ה דיומא לכך מעכב אז ובזה א"ש דברי הגמרא ביומא שם וגם גבי יוהכ"פ כיון דצריך להחזירה עוד הפעם למכתשת כמבואר בכריתות י"ל דהוה כעת שעת העשיה ולכך כתב רבינו בפ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח דאם חסר נעשית קטרת זרה ומ"מ חייב מיתה ואף דלא מצינו חיוב מיתה על קטרת זרה וכן נ"מ אם יכול לעשות המכשיר מדבר אחר כמ"ש התוס' בכריתות דף ה' גבי יין קפריסין ע"ש. וכן נ"מ גבי מרור דבפסח ראשון אף דמיקרי גם מכשירי מצוה של פסח כמבואר בפסחים דף צ' מ"מ יש עליו שם מצוה בפ"ע ע"ש דף צ"א ע"ב ברש"י ד"ה לית לי' דגם נשים חייבות במרור וקדושין דף ל"ז ע"ב וכ"כ בזה בח"א ולכך בעי כזית כמבואר דף ל"ט ע"א ודף קי"ד ע"ב אבל גבי פסח שני שם רק בגדר מכשיר לפסח וא"צ כזית וזהו באמת כונת המכילתא הובא בדברי רבינו בס' המצות מ"ע נ"ו דאמר שם שאם אין להם פסח אין יוצאין במצה ומרור ר"ל שצריכים לעשות פסח שני ולאכול עמו מצה ומרור ולא די להם במה שאכלו מצה ומרור ביו"ט ראשון ומשום דהם בגדר מכשירין וכמש"כ ולקמן בהלכה ק"פ אאריך בזה. עכ"פ חזינן דמכשיר די בכ"ש ולכך ס"ל להתוס' בנדרים שם דגבי קצירת שבולת דדי בכ"ש אף בפחות מפרוטה ועיין במש"כ הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת עדיות פ"ד מ"ג גבי הך דכל עומרי השדה כו' דטעם דב"ש דצריך ליטול חלק ממנו והחלק יהא בשורה מוכח דסבירא ליה דמה שצריך שישאר יהיה ג"כ שיעור ואם לאו הכי אין עליו שם חלק ועיין ערכין דף כ"ח ע"א גבי אם די בשיור מקצת וב"ב דף קמ"ט ע"ב גבי שיור קרקע כ"ש ע"ש. והנה רבינו דייק כאן וכ' בעה"ב שקצר וזה ר"ל כמש"כ לעיל דאם פועלים עכו"ם קצרו אז החיוב רק בקציר וא"כ יכול ליתן כל הקציר:

1 מתני' על היחיד - טעמא יליף בגמרא:

2 ואפילו חבורה של מאה - רבי יוסי קאמר לה כלומר לא תליא מילתא דפסח אלא באכילה יחיד ויכול לאכול כזית שוחטין עליו מאה ואין יכולין לאכול כזית בין כולם אין שוחטין עליהן:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

כזית כו' היה פחות כו'. הנה לכאורה קשה למאי נקט רבינו אסור הא בלא נתפח ג"כ אסור מה"ת לדידן. ודוחק לומר דקמ"ל דאין לוקין. אך נ"ל דהנה עיין בדברי רבינו ז"ל בהל' ק"פ פ"י ה' י"א שכתב שם וצריך אדם שישתדל כו'. ולכאורה הא בכל הקרבנות כן צריך שלא ישתייר ממנו ואמאי דייק רבינו זה בפסח אך נ"ל דכיון שכ' התוס' בשבועות דף כ"ז ע"ב דגבי אכילה א"א שלא ישאר פירורין ע"ש וא"כ י"ל דאם לא נשאר רק פירורין לא חל עליו שם נותר כלל בשאר קרבנות ועיין מש"כ התוס' מנחות ד' כ"ג ע"א ד"ה הוא גבי לוג שמן ע"ש ותוס' זבחים ד' פ"ו ע"א ד"ה ופליגי גבי עצמות קדשים. אך כל זה בשאר קדשים אבל גבי פסח דעיין ברש"י פסחים דף צ"א לפי מה דגרס במשנה ואפילו חבורה של מאה שאינם יכולים משמע בין כולם ע"ש ברש"י. דמשמע דאף להמנות על פסח צריך דוקא שיהא ראוי לאכול כזית אבל שיהיה נטפל לחבורה די אפילו אם יכול לאכול כ"ש וכמו קטנים ועיין בירושלמי פסחים פ"ח ה"ד דהוה מחלוקת דר"ז ור"ה אם כל אחד מיקרי מן המנויים אם רק הם נטפלים לאחד. אך מ"מ ידי מצות עשיית פסח לא יצא כמבואר שם דף ע"ח ע"ב ונ"מ ג"כ לענין נשים למ"ד דרק טפילה. ובזה א"ש מש"כ רש"י פסחים דף ס' ע"א ד"ה שלא לאוכליו ואין במנויין אחרים כו' ע"ש בתוס'. אך באמת ר"ל דבחבורה לית בה עוד מנויין דאם היה אחד מהם יכול לאכול כזית לא איכפת לן באינך רק שיכולין לאכול כ"ש. וע"ש מה שאכתוב בהל' ק"פ. וא"כ שוב גבי ק"פ גם כ"ש בגדר אכילה ולכך דייק שם רבינו שישתדל אבל בשאר נותר י"ל דפירור אין עליו שם נותר כלל ולכך דייק רבינו כאן דאם נתפח אסור:

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה ואפילו. וא"י לאכול כזית בין כולם. ולשון הרמב"ם בחבורו ואינו כ"א מהן יכול לאכול כזית וזה הלשון יותר מכוון וע"ש בכ"מ גם מש"כ רש"י יחיד ויכול לאכול כזית כו' ונמשך אחריו הרע"ב לשון הרמב"ם שם והוא שיהא ראוי לאכול את כולו והטעם הוא כדי שלא יבא לידי נותר וכן לשון רבי יוסי בברייתא יחיד ויכול לאכלו משמע דר"ל כולו וכ"מ שם בתד"ה עשרה ורש"י גם שם פירש כזית ממנו ואינו מכוון לע"ד:

« רש"י על פסחים צ״א ע״א:ו׳ רש"י על פסחים צ״א ע״א:ט׳ »