רש"י על פסחים צ״א א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים צ״א ע״א:ט׳ רש"י על פסחים צ״א ע״א:י״א »

1 הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

מילה וקרבן פסח וכו'. עירובין צ"ו א' מכות י"ג ב' זבחים ק"ו ב' כריתות ב' א' ועיין תוס' שבועות י"ח ב' ד"ה וכו' וע"ע תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א והנה בכריתות ב' א' איתא והפסח והמילה מ"ע ופי' רש"י שם כמו שפי' רבינו כאן ועיין תוס' זבחים ק"ו א' בד"ה אזהרה וכו' שכתב דיש לפרש שהן מ"ע ר"ל שקום עשה הן והעובר עליהן עובר בשב וא"ת ולכן פטור יעו"ש שזה תלוי אם בעינן אזהרה בקרבן או לא ועיין תוס' מכות י"ג ב' בד"ה מה וכו' דמשמע שגי' היתה במשנה והפסח והמילה קום עשה וכו' יעו"ש היטב שזה תלוי בפלוגתא דרבא ורבינא במכות י"ג ב' וי"ד א' יעו"ש היטב ועי' בתוס' שבועות י"ח ב' ששם משמע שסוגיית הש"ס אזלא אליבא דרבינא וע"ע תוס' יומא פ"ה ב' ד"ה חוץ וכו' ובתוס' יבמות ח' ב' ד"ה אין חייבין וכו' ושם ט' א' ד"ה מה עכו"ם וכו' ובב"ק ק"ה ב' ד"ה מאי לאו וכו' ועיין פסחים צ"א א' וברש"י שם ותראה כי פעם פירשו דבעי אזהרה לקרבן ופעם לא יעו"ש היטב והנה רבינו כאן משמע דס"ל כרבינא דקרבן בעי אזהרה ולכן פי' שלפי שהן מ"ע אבל יש לעיין אמאי לא די לנו בטעם דלית בהו מעשה ואולי טעם משנתנו נקיט שזהו אליבא דכו"ע ואף לר' עקיבא דלא בעי מעשה א"נ דנפק"מ למקום אחר דלא מייתי חטאת רק שיהא בו אזהרה אבל לכאורה זה אינו דזה ליכא רק בפסח ומילה שוב ראיתי שאין בדברי רבינו הכרע וי"ל דה"ק שהן בקום עשה וכמש"כ תוס' בכמה דוכתי. והנה ראיתי בספר באר שבע שהקשה איך מוקי ר' יוחנן בכריתות ג' ב' המשנה כר' עקיבא הא לר"י דס"ל דהשמר דעשה הוא לאו א"כ לר"ע דס"ל דושמרת החוקה הזאת מיירי בפסח א"כ יש בו לאו לר"ע והמשנה לא אתי כר"ע יעו"ש שתירץ ע"פ דעת התוס' בעירובין צ"ו א' דזה מיקרי עשה יעו"ש וסיים וז"ל אך קשה בעיני על דבריהם דא"כ מאי דוחקא דגמרא דעירובין התם לאוקמי משנתנו כר"ע מכח דסבר דהשמר דעשה עשה הלא אפי' תימא דסבר ר"ע השמר דעשה נמי לאו אפ"ה שפיר מיתוקמא משנתנו כר"ע מכח חילוק זה שחילקו התוס' וצ"ע יעו"ש היטב ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהא שפיר קאמר הש"ס התם דהשמר דעשה עשה ר"ל בהא כו"ע מודו דהוי עשה דהכתוב הזהיר לשמור לעשות הפסח ולא דמי לדר' יוחנן דהתם קאי על מה שמזהירו הכתוב שלא להניח תפילין בלילה והך השמר דעשה עשה דעירובין ל"ד להך להשמר דעשה במנחות ל"ו ב' והבן וע"ע שבת ע"ה א' ופשוט לדעתי. ועיין בר"ה ו' א' ד"ה תשמור וכו' שבמסקנא נחתו להך דעירובין יעו"ש היטב אבל מש"כ שם בר"ה דעל כרחך מוכרח לומר דהא דכריתות אתי כר"ע מהך סוגייא דשם ג' ב' לכאורה יש לעיין דהא התם ד' א' אוקמה ר"י דאתי כר' ישמעאל ורק במגדף ס"ל כר"ע יעו"ש א"כ ה"נ כוונתו בהא דשם ג' ב' דהא דמגדף מוכח דס"ל כר"ע דלא בעי מעשה אבל לעולם י"ל דהמשנה אתיא כר' ישמעאל וי"ל דר' ישמעאל ס"ל בזה כריה"ג דושמרת קאי על תפילין בלילה וכ"מ במכילתא סוף בא דס"ל דושמרת קאי על תפילין וס"ל דלילה לאו זמן תפילין יעו"ש והנה סתמא דמכילתא על כרחך או כר"ע או כר' ישמעאל עיין בהקדמת המפרש וא"כ כיון דלא אתי כר"ע על כרחך אתי כר' ישמעאל וא"כ לכאורה יקשה על התוס' דר"ה כנ"ל ודע דבבאור הגר"א באו"ח סי' ש"א ס"ק דכתב שם דר"ע ס"ל דושמרת קאי על תפילין יעו"ש הוא ט"ס וצ"ל והיה לך לאות יעו"ש היטב וכעין זה יקשה ג"כ על המל"מ שכתב בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות שכתב וז"ל והנה דין זה שכתבתי דלאביי אליבא דר"ע שחט וזרק והעלה דחייב שלש כעת לא ראיתי דין זה בפירוש אך נראה שהסברא נותנת כן וכ"ת א"כ תיקשי מתניתין דריש כריתות דתני ל"ו כריתות אמאי לא תני זורק נמי והו"ל ל"ז כריתות שאם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד ובשלמא לר' אבהו ניחא דס"ל דבין לר"י ובין לר"ע שחט וזרק והעלה אינו חייב כי אם שתים אך לאביי קשה ושמא י"ל דמתניתין דכריתות ר' ישמעאל היא אלא דצ"ע אותה סוגייא דריש כריתות דאמרינן מאן תנא כריתות ר"ע היא עכ"ל ובאמת לכאורה לק"מ דהא מפורש שם דמוקי המשנה כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע שוב מצאתי בס' נר תמיד שהרגיש בזה יעו"ש וכן מצאתי בס' יד דוד בעירובין שם שהביא כן בשם ס' לימודי ה' יעו"ש ועיי"ש שהשיג עליו היד דוד יעו"ש היטב ולא הבנתי השגתו יעו"ש היטב וע"ע בס' שער המלך פ"ד מהל' תפילין הי"א אריכת דברים בעניינים אלו יעו"ש היטב ודי בזה.

2 פסחים פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד״, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָחִיד וְיָכוֹל לְאׇכְלוֹ — שׁוֹחֲטִין עָלָיו, עֲשָׂרָה וְאֵין יְכוֹלִין לְאׇכְלוֹ — אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן.

10 גמ' לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך - ודריש באחד באנפיה נפשיה על היחיד:

11 ואין יכולים לאוכלו - כזית ממנו:

« רש"י על פסחים צ״א ע״א:ט׳ רש"י על פסחים צ״א ע״א:י״א »