רש"י על פסחים פ״ה ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים פ״ה ע״א:י״ח רש"י על פסחים פ״ה ע״ב:ב׳ »

1 פסחים פתח ↗

מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן? דְּתַנְיָא: ״לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה״, אֵין לִי אֶלָּא מִבַּיִת לְבַיִת, מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חוּצָה״ — חוּץ לַאֲכִילָתוֹ.

2 רש"ש על פסחים פתח ↗

רש"י בד"ה חוצה. חוץ לחבורת אכילתו. כצ"ל:

3 תוספתא כפשוטה על פסחים פתח ↗

62-64. כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו ולועס עד שמגיע אצל חבורתו ובולע, כדי שלא יראה אוכל משני פסחים. במשנתנו הנ"ל: והמיחם באמצע, כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל. ובכי"ע ובכי"ל כאן חסרות המלים "ומחזיר את פניו", וכן הן חסרות במשנתנו הנ"ל במשנה שבירושלמי כי"ל ונוספו בגליון ובבבלי בכי"מ, עיין דק"ס, עמ' 261, הערה ב'. ופירש"י במשנתנו שם פ"ו א': והמיחם שמחממין בו המין שמוזגין בו היין רשאין לתת באמצע,48בהר המריה פ"ט מה' קרבן פסח ה"ד אות ט"ו כתב: אולם תוספות שם קי"ט ב' בד"ה אמר רב פירשו דבעינן דוקא שיהא המיחם באמצע משום הכירא יעו"ש היטב. ברם אין כל הכרח לפרש כן בתוספות, וכנראה שכוונתם היא להפיכת פנים, כלומר, הופכים את פניהם משום הכירא, כדי שלא יראו כחבורה אחת. כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן וכו', ואעפ"י שמפסיק בין החבורות לא איכפת לן, וכשהשמש משמש לשתיהן וכו' קופץ את פיו ומחזיר את פניו לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה אחרת וכו'. ולפי פירוש רבינו השמש קופץ את פיו להראות שאין בשר בפיו שלא יחשדוהו שהוא הולך לאכול עם החבורה האחרת, ולא עוד אלא שהוא מפרש את משנתנו במשמש שתי חבורות. אבל במאירי מפורש: שכשהשמש עומד להזמין מים לאותם שבחבורה האחרת והמאכל לתוך פיו, קופץ את פיו שלא יראה כאוכל כלל, שאלו כן הרי נמצא אוכל בשני מקומות וכו'. ועיין מ"ש להלן.ובתוספתא כאן מפורש "ולועס וכו' ובולע", כלומר כשיש בשר בפיו. וכן בר"מ פ"ט מה' קרבן פסח ה"ד: היו המים שמוזגים בו יינם באמצע הבית בין שתי החבורות, כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו, ואח"כ אוכל מה שבפיו, שאסור לאכול בשתי חבורות. ולפ"ז צריך לעשות כן דווקא כשיש בשר בפיו, אבל אם אין בשר בפיו אין צריך להחזיר פניו כלפי חבורתו, ואנו מדברים כאן בשמש ושמש שמשמשים חבורתן גרידא, והשמש של כל חבורה וחבורה לא ילך כלפי המיחם שבאמצע החבורות ובשר בפיו אלא אם כן הופך את פניו אל חבורתו, שיראוהו שאינו אוכל מחוץ לחבורתו, כפי שפירש לנכון במנחת חינוך מצוה ט"ו. וכן העיר שם שמכאן מוכח שאין איסור הוצאה אלא כשמוציא מחוץ לחבורתו לרשות אחרת,49עיין בבלי פ"ה ב' וברש"י שם ד"ה תן, בדק"ס, עמ' 259, הע' ד', ובכ"מ להר"מ שהזכרנו לעיל בפנים. ועיין מ"ש הרמ"מ כשר בתו"ש חי"ב, עמ' ע"ב, הע' תרס"ג. אבל כל זמן ששתי החבורות בבית אחד, אינו חייב אלא אם כן מכניס לרשות החבורה השניה, או שמוציא מן הבית, אבל מ"מ אסור לו לאכול אלא ברשות חבורתו ממש. ולפיכך מן הדין אסור לו לבלוע כשיצא מחוץ למחיצת החבורה, אעפ"י שאין כאן איסור הוצאה עד שיכנס לרשות החבורה האחרת.ברם פירוש המאירי שהבאנו לעיל שמדברים כאן בשמש של שתי חבורות והוא יוצא לחבורה אחרת, והמאכל בפיו, לכאורה קשה מאד קושיית בעל מנחת חינוך הנ"ל, והרי הפסח נפסל ביוצא, והיא הוצאה אף לעניין שבת, כמפורש במשנת כריתות פ"ג מ"ד. אבל אין ראייתו משם מוכרחת כלל, ואפשר לומר שלא חייבו אותו בשבת אלא כשדעתו לאכול ברשות שהוציא, וכלשון רש"י בשבת ק"ב סע"א: שצריך לאוכלה בהליכתו, ואחשבה להוצאה זו בפיו,50ועיין גם בתוספות כריתות י"ד א' ד"ה אם ובמקבילות. אבל כאן הרי אסור לו לאכול בחבורה אחרת, ודעתו במפורש לבלוע כשיגיע בחזרה לחבורתו, הוי ליה כמוציא אוכלים בפיו ע"מ שלא לאוכלן, ודינו ככל מוציא בפיו שפטור, כמשנת שבת פ"י מ"ג ועיין בתוספות שם ק"ב א' ד"ה המוציא, כמו שהעיר לנכון במנחת סולת להגרד"צ זעהמאן, הוצאה שניה, נ"ט ע"ד. אלא שנראה שעיקר הטעם הוא שכל זמן שהוא אגוד בפיו אין כאן הוצאה, ואין כאן עניין למשנת שבת הנ"ל, שהרי אם הוציא את הפסח שלא כדרך הוצאה, אעפ"י שאינו מתחייב, מ"מ נפסל ביוצא,51אפילו לפי דברינו לעיל, שו' 48–49, ד"ה ולא עוד. ואפילו יפלט מאליו יפסל ביוצא, ולא אמרנו לעיל שאינו נפסל ביוצא אלא במקום שאין כאן הוצאה גמורה לעניין שבת, כגון שעדיין לא הניחו, או אגוד בו. ועיין ירושלמי ספ"ז, ל"ה ע"ג, ומ"ש במיכל המים שם, והבאתיו בירושלמי כפשוטו, עמ' 477.

1 מחבורה לחבורה מנא לן - חבורה של שני פסחים בבית אחד:

2 חוצה - קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו:

3 תן חוצה - לא גרסינן תן:

« רש"י על פסחים פ״ה ע״א:י״ח רש"י על פסחים פ״ה ע״ב:ב׳ »