רש"י על פסחים פ׳ ב:ד׳

4 מתני' הפסח שנזרק את דמו ואח"כ נודע שהוא טמא - הפסח או הדם:

5 הציץ מרצה - ופטור מפסח שני:

6 נטמאו - בעליו טומאת הגוף במת:

7 אין הציץ מרצה - וחייב לעשות פסח שני דהא בשעת זריקה לאו בר מיעבד פסח הוא דרחמנא דחייה:

8 הנזיר - דכתיב ביה במדבר ו וכי ימות מת וגו' והימים הראשונים יפלו אם נטמא במת קודם הבאת קרבנותיו סותר:

9 הציץ מרצה על טומאת הדם - ותגלחתו כשירה ומותר לשתות יין ולטמא למתים:

10 ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף - ואם נטמא בעת הבאת קרבנותיו סותר את הכל: