רש"י על פסחים ז׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ז׳ ע״א:א׳ רש"י על פסחים ז׳ ע״א:ד׳ »

1 פסחים פתח ↗

דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, אֲפִילּוּ בְּחִיטֵּי קוּרְדִּנְיָתָא — אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשִׁין.

2 פסחים פתח ↗

3 רשימות שיעורים על סנהדרין פתח ↗

והנה תוס' הקשו על שיטת ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים א"כ למה קיי"ל דמשנגמר דינו ליסקל מכרו אינו מכור אפילו לרדיא, ותירצו דהיינו משום דאסור לענות דינו ומצוה לסוקלו. ועוד תירצו דאין לו מכר דאין לו בעלים והלוקח אין יכול לזכות בו יותר משאר אדם. ונראה לבאר דשני התירוצים שבתוס' נחלקו האם הא דנגמר דינו דהשור ליסקל וחל דין דאסור לענות את דינו מפקיע את הבעלות לגמרי או דהגמר דין ליסקל רק מפקיע דין הקנאה. דהנה יש להסתפק מהו הטעם דאי אפשר להקנות איסה"נ, האם זה משום דעפ"י דין אסה"נ לא חשיבי "חפצא דממון" - דאסה"נ מפקיע שם ממון מהחפץ536ר"ל דאסה"נ אינו ממון כלל, משא"כ פחות משו"פ דהוי חצי שיעור וחפצא של ממון, ומשו"ה א"א להקנות אסה"נ דמקנים רק חפצא של ממון. אך עיין בקצה"ח סימן ת"ו ס"ק ב' דנקט דאיסה"נ הויין שלו אך אינן ברשותו ומשו"ה אינו יכול להקדישן או למכרן ולהפקירם, ומשמע דס"ל דאסה"נ אינו מפקיע דין ממון מהחפצא ואסה"נ הם ממונו ושלו אך אינם ברשותו. ועיין בבית הלוי ח"א סימן מ"ח, וברשימות שיעורים למס' בב"ק דף עא: ד"ה שחט לע"ז., או דהטעם הוא דמכיון שאין שום השתמשות מותרת באיסורי הנאה לכן אין מה להקנות ולקנות, דיש לקונה דעת ורצון לקנות רק דבר שיש לו בו תועלת והשתמשות537עיין בקובץ שעורים קונטרס דברי סופרים סימן א אות ה', שהגאון ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל דן בחקירה הנ"ל האם אסה"נ מפקיע חלות שם ממון ודין בעלים לגמרי מהחפצא או רק שא"א להקנות אסה"נ משום דאין בהם השתמשות, וז"ל נראה דהא דאיסה"נ אין בו חשיבות ממון יש לפרש בשני פנים, א דבפועל אינו שוה כלום שאינו ראוי להשתמש בו, ולא ימצא מי שרוצה ליקחו, ואף שעכו"ם יתן דמים עבורו אבל הרי אסור למוכרו לנכרי מדאורייתא, ב י"ל שדין תורה הוא דאיסה"נ אין בו חשיבות ממון, דדין האיסור שבו משוי ליה כעפרא בעלמא, והנ"מ בין שני הטעמים האלו, דאם נאמר משום שבפועל אינו יכול להשיג דמים עבורו, אין נ"מ בין איסור הנאה דאורייתא לדרבנן, אבל אי נימא שדין האיסור שעליו מפקיע ממנו דין ממון, א"כ באיסה"נ דרבנן גם ההפקעה מדין ממון אינה אלא מדרבנן, ומדאורייתא אכתי דין ממון עליו עכ"ל. ועפי"ז ביאר הגרא"ו דברי רש"י בפסחים דף ז. דהמקדש אשה בחמץ משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין, וכתב רש"י בד"ה אפילו בחיטי קורדנייתא וז"ל ואף על גב דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש, ומפקע קידושי תורה, ושרי אשת איש לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, והפקר בית דין הפקר, והם הפקירו ממונו עכ"ל. וצ"ע דכיון שאסרו חכמים בהנאה ממילא אינו שוה כסף, ול"ל טעמא דהפקר ב"ד בזה. ותירץ דרש"י סובר דהטעם שא"א להקנות איסה"נ הוא משום שדין האיסור שעליו מפקיע ממנו דין ממון, וא"כ באיסה"נ דרבנן גם ההפקעה מדין ממון אינה אלא מדרבנן, ומדאורייתא אכתי דין ממון עליו. וע"כ הוצרך רש"י לפרש הטעם דהפקר ב"ד הפקר.. והנה לפי ר"ת שור שנגמר דינו לסקילה אינו אסור בהנאה מחיים והוי חפצא של ממון, ולפי התירוץ הראשון שבתוס' הטעם שאינו יכול למוכרו הוא משום עינוי הדין, ועכצ"ל דהטעם שאם מכרו אינו מכור היינו משום שאין בו השתמשות בפועל ואין מה לקנות דב"ד עומדין לסוקלו. ולכאורה מוכח מכאן דס"ל לר"ת דהטעם שא"א למכור אסה"נ בעלמא הוא משום דמכיון דאין שום השתמשות באסה"נ לכן ליכא דין הקנאה, ור"ת מחדש דה"ה בשור שנגמר דינו ליסקל דאסור לענות דינו ליסקל אין בו שום השתמשות בפועל ומשו"ה א"א להקנותו. אמנם עוד תירצו התוס' דאין לו מכר משום דאין לו בעלים, ולפי פירוש זה צ"ל דעינוי הדין פועל להפקיע את הבעלות, וצ"ע דבשלמא אסה"נ יכול להפקיע חלות שם בעלות דחלות אסה"נ בחפצא מפקיע גם חלות שם ממון מהחפצא וממילא דלא הוי נמי בעלים, אך מנלן לר"ת דעינוי הדין מפקיע דין בעלים, וצ"ע.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

543 פירוש - אחד מבני המן נקרא "פרשנדתא" להלן ט, ז, והוא היה הגמון שליט במקום הנקרא "קרדוניא", ותיבת נח נחתה על הרי אררט בראשית ח, ד, והוא נקרא "קרדניא" תרגום יונתן שם. וכן יביא זאת בסמוך. ורש"י פסחים ז. כתב "אפילו בחיטי קורדנייתא - הצומחים בהרי אררט". וכן הוא בב"ר לג, ד. וראה להלן ציון 556.

2 המקדש - אשה:

3 משש שעות ולמעלה - מתחלת שש דאיסורא דרבנן הוא:

4 אפילו בחיטי קורדנייתא - הצומחים בהרי אררט קשין הם מאד ואפילו הכי אין חוששין לקדושין אם באו עליהם מים ואף על גב דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קידושי תורה ושרי אשת איש לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקר ב"ד הפקר והם הפקירו ממונו:

2 ערוך השולחן פתח ↗

יש מרבותינו שסוברים שאין שום חילוק בין איסורי הנאה דאורייתא ובין איסורי הנאה דרבנן דבכולהו אין הקדושין תופסין, דנהי דרק מדרבנן אסורים בהנאה, מ"מ סוף סוף אין זה ממון שהרי אינו שוה כלום רש"י פסחים ז'. ור"ן ספ"ב דקדושין, וכן משמע בירושלמי פ"ק ה"א, ולכן המקדש אשה בערב פסח בשעה ששית בחמץ דאז אסור בהנאה מדרבנן, ואפילו חמץ נוקשה דאין איסורו בהנאה אף בפסח עצמו רק מדרבנן והוי תרי דרבנן – מ"מ אינה מקודשת, וכן משמע דעת הרמב"ם רפ"ה הה"מ. אמנם יש מרבותינו דס"ל דכל איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה אם קידש בהם אשה מקודשת, ולכן בחמץ דרבנן ושעות דרבנן כמ"ש – ה"ז מקודשת, דזהו כמו שאין לו עיקר מן התורה, אבל בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן או שעות דרבנן וחמץ דאורייתא – זה מקרי יש לו עיקר מן התורה ואינה מקודשת תוס' פסחים שם ורא"ש קדושין שם. ויש מרבותינו דס"ל דבחמץ דאורייתא ושעות דרבנן יש לחוש להקדושין, דשמא טעו בהשעה וסברו שהיא שעה ששית ולא היה באמת רק חמישית שעדיין מותר בהנאה גם מדרבנן רמב"ן, אבל בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן אין לחוש להקדושין ואין לחוש שיטעו, דאפילו יטעו – לא יטעו בין איסור דאורייתא להיתר גמור, ועוד דבין קודם חצות לאחר חצות הטעות אינו מצוי כל כך. מ"ש הב"ש סקנ"ב בחולין בעזרה, הוא לר"ש ולא קיי"ל כן.

3 יהל אור על ספר הזהר פתח ↗

בוצינא דקרדינותא נפיק גו סתים דסתימו מרזא דא"ס. בוצינא הוא נר המאיר כידוע. קרדינותא הוא לשון חיזוק וחשך ע' רש"י בפסחים חיטי קורדנייתא וכן הרי אררט מתרגמינן טורי קרדו על שם שהם קשים ועוד שהם גבוהים מאד ולא נכנס שם אור החמה ולכן שם החשך. והוא בהיפך אתוון מלשון קדרות. ונמצא פי' בוצינא דקרדינותא פי' נר של חשך, והיינו כי חו"ג הם אור וחשך כידוע, וכל זה למטה בזו"נ שהם שם ימין ושמאל דו"נ אבל כאן למעלה בחו"ג דרדל"א שניהם אור גדול אלא ששרשן כאן. ונמצא אור גבורה דרדל"א הוא שרש הדינים למטה, שרש החשך, וזהו בוצינא דקרדינותא נר של חשך כנ"ל. והיינו אור של מו"ס כי בתוכו מתלבש אור הגבורה דרדל"א:

« רש"י על פסחים ז׳ ע״א:א׳ רש"י על פסחים ז׳ ע״א:ד׳ »