רש"י על פסחים ע״ד ב

1 מידב דייבי - לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א ושותת דרך בית שחיטה:

2 לאחר בישולו - קס"ד לאחר בישולו צלי קאמר דצלי נמי קרי בישול כדכתיב בדברי הימים ב' לה ויבשלו הפסח באש כמשפט:

3 דשיע - ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר כך פולטו:

4 טפליה - בעיסה שקורין פשטיד"א פשטידה :

5 אי מעלי טפליה - אם יש טעם יפה בלחם:

6 הב לי דאיכול - וסייעתא לרבה:

7 בסמידא - בעיסה של סלת ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:

8 דמיפריר - לשון פירורין:

9 ואי לאו דחזיא - ללחם:

10 דזיג - לשון זכוכית לבן וצלול מראה מוהל הבשר שזב בלחם:

11 כי זוזא חיורא - צרוף שאין בו אדמימות דם ואי לא לא אכל מיניה:

12 בחיורתא - קמח נקייה כעין שלנו שאינה סולת:

13 דשריר - קשה ואינו פולטו:

14 דסמידא - דאמר לעיל דמיפריר:

15 בין אסמיק - מוהל שבתוך הלחם בין לא אסמיק שרי שהדם ודאי יוצא ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא:

16 והילכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל - כשהיא תלויה בתנור ואע"ג דעכשיו אין נקב לצאת הדם שרי כבולעו בשר החיצון כך פולטו וחום האור שואבו:

17 אומצא ביעי ומיזרקי - אומצא דאסמיק חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז וכן ביצי זכר דאסמיק וכן מיזרקי חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה:

18 פליגי בה - כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי:

19 בכל התורה כולה - כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר דע שרב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא בכולן כדברי המיקל:

20 מידב דייב - ושפיר דמי אף במלח מעט בתורת צלי:

21 צמתו - ודמו נבלע בו:

22 שאיבי ליה - שואבים את הדם:

23 חלייה - מוהל היוצא ממנו כשחותכו לישנא אחרינא שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו ודמו נסחט לתוכו:

24 אסמיק חלייה אסיר - לא גרס הוא וחלייה ורב אחא קאמר לה דמיקל ובחלייה מודי דאסיר:

25 מגמע לה - לההוא חלה:

26 חלא - חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד:

27 מתמהא - חלש מעקרו דחלטינן ביה: