רש"י על פסחים ע״ד א:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ע״ד ע״א:ו׳ רש"י על פסחים ע״ד ע״א:ח׳ »

1 גליון הש"ס פתח ↗

רש"י ד"ה מקולס דס"ל תולין. עי' רש"י לעיל נג. ד"ה מקולסין ובביצה כב ע"ב ברש"י ד"ה מקולס:

1 הפלאה שבערכין על ספר הערוך פתח ↗

קלס זי"ן ברכות י"ט. פסחים דף נ"ג. תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכיל גדיים מקולסין. ביצה דף כ"ג. ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. פסחים דף ע"ד. רבי טרפון קוריהו גדי מקולס. פירוש גדי חקולס שתולין בני מיעיו חוצה כדרך שתולין המגן לאדם שם. תנו רבנן איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך או בשל ממנו אבר אין זה גדי מקולוס עד כאן לשונו. ז"ל רש"י בברכות דף י"ט. מקולסים. צליים כשהן שלמים ותולין כרעיהן וקרסוליהם וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קוריהן מקולס שהיא לשון מזוין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו שמואל א י״ז:ה׳ וקולסא דנחשא. בפסחים דף נ"ג. ז"ל רש"י מקולסין. צלויין על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו כצליית הפסח דתניא בכיצד צולין דף ע"ב. ר' עקיבא צ"ל רבי טרפון קורהו מקולס לפי שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו בצדו וכובע נחושת דגליות תרגום קולסא דנחשת עכ"ל. וכן פירש רש"י בביצה דף כ"ב: מקולס לשון גבור מזוין שכלי זיינו תלויין לו בצדו כדתרגמינן וכובע נחושת וקולסא נחשא עכ"ל. אמנם בפסחים דף ע"ד פ' רש"י בענין יותר מכוון אהא דרבי טרפון קוריהו מקולס מקולס. לשון כובע נחושת דמתרגמינן קולסא דנחשת דסבירא לי' תולין למעלה מראשו ונראין ככובע נחושת על ראש גבור עכ"ל. וצ"ע קצת שלא פירוש כך בכל המקומות שזכרתי דהא וודאי על שם הכובע נקרא מקולס והכובע בראש הוא מקומו עיין קונטרוה כ"ה:

2 תוספתא כפשוטה על פסחים פתח ↗

43-44. הפסח צולין אותו שלם ואין צולין אותו חתכות. רצה מנתחו ומטילו אבר אבר על גבי גחלים. במכילתא דרשב"י י"ב, ח', עמ' 13: צלי אש, מכלל שנ' שמות י"ב, ט': כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו, מצוה לצלותו כולו כאחד, מנין רצה מנתחו ומטילו אבר אבר על גבי גחלים ת"ל צלי אש מכל מקום. ונראה בפירושו שהכוונה היא כשהוא צולהו בתנור מצוה לצלותו כולו כאחד, אבל אם אינו רוצה לצלותו בתנור אלא על גבי גחלים באויר העולם, ובכגון דא הרי לא ייצלה כולו כאחד, רשאי להניחו כלומר, לתלותו איברים איברים ע"ג הגחלים. והיא היא גם הברייתא של רבי בבבלי ע"ה א'. אבל כשהוא צולהו בתנור, אינו עושהו אלא מקולס, כלומר כולו שלם.ובזמן הזה לא אסרו בלילי פסחים אלא גדיים מקולסים "מפני שקוראין אותן פסחים",20להלן ביצה פ"ב, שו' 62, עיין מש"ש. אבל שאינו מקולס, כגון שחתך ממנו אבר, מותר, במקום שנהגו עיין במשנתנו פ"ד מ"ד, כמפורש בר"מ פ"ח מה' חו"מ הי"א.21וברא"ש פ"ד סוף סי' ו' ובשאר פוסקים. אבל עיין ברש"י ע"ד א' ד"ה איזה גדי מקולס. וכ"ה באו"ז ח"ב ה' פסחים סי' ד"ל, נ"ה ע"א, ועיין שאילתות פרש' צו סי' פ' ד"ה דרשה. ועיין מ"ש בצל"ח במקומו על דברי רש"י הנ"ל, ועיין ירושלמי פ"ד ה"ד, ל"א ע"א, ומ"ש בפרי חדש או"ח סי' תע"ו ס"ק ב'. ועיין בתוספות ע"ד א' ד"ה נחתך. ובתוספות הר"ש שם סיים: ובירושלמי משמע כן כלומר, כפירש"י ע"ה א' ד"ה חתכו, דקמיבעי לי' התם אליבא דר' יוסי הגלילי, דאמר נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, חתך ממנו בשר וצלאו בו מהו פ"ז ה"א, ל"ד ע"א, משמע דאם לאו צלאו בתוכו אינו כשר. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו בזה, שהרי שאלת הירושלמי היא אם בכגון דא נקראת צלייה כמצותו,22עיין בתוספות רי"ד רפ"ז. ואעפ"י שהגדי מפסיק אינו כמין בישול כדברי ר"ע במשנתנו, אבל אם צלאו על האש לבדו אפשר שהוא כשר. ולא עוד אלא שמן הירושלמי נראה לכאורה שבדיעבד כשר אפילו אם חתך וצלאו לחוד כשיטת הריב"א שם, שאם לא כן למה כשר אם צלאו בו, אפילו אם דינו כירך עבה, הרי סוף כל סוף צריך לצלותו שלם. ואם כוונת הירושלמי היא בצד השני של השאלה, שאם קרייא דרש פסול, מפני שאינו שלם, הרי החיתוך לבד פוסל אותו. ועיין מה שהאריך בזהב שבא על הר"ש שם, שט"ז ע"ב ואילך, בעיקר הדין, ובדברים של טעם, אבל לא יצא מידי דוחק, ועיין ר"מ פ"ח מה' קרבן פסח ה"י ופ"י הי"א, ולהלן פ"ז, שו' 6–7, ומש"ש בסוף ד"ה ולפיכך.

2 עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פסחים פתח ↗

אפי' בשר עגל כו'. הקשה בש"ק בפ' כיצד צולין ה"א דאיתא שם מכניסים עגל מקולס כו' וזה היפוך ממה דמבואר כאן ובגליון הש"ס כתב דהכא מיירי במקום שנהגו לאכול צלי ובפ' כיצד צולין מיירי במקום שלא נהגו לאכול צלי. ובאמת שכבר כ"כ הפר"ח סי' תע"ו והוא מוכרח ומזה קשיא לי על רש"י פסחים ע"ד א' שעל מה דאיתא שם איזהו גדי מקולס דתנן פ' מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בע"פ בזה"ז במקום שלא נהגו והיינו דהוא סובר דגדי מקולס אינו אסור רק במקום שנהגו ואף במקום הזה אינו אסור רק בגדי מקולס ובמקום שלא נהגו גם גדי מקולס מותר וכן פ' הא"ז ה' פסחים סי' ר"ל דבריו. והוא מהתימה דהא מהירושלמי כאן מוכח דגדי מקולס אסור אף במקום שלא נהגו. ותו קשיא עליו ממשנה דביצה כ"ב ב' ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרים מבואר דחכמים דהלכתא כוותייהו אוסרין ולא תליא במנהגא. וראיתי במחוקק יהודא סי' תע"ו סק"א שכ' שכל הפוסקים כתבו שלא כדברי רש"י ע"ש. והנה זה אמת שהפוסקים כ' היפוך דברי' כמבואר בר"מ פ"ח מהחו"מ ובטוש"ע סי' תע"ו וכן ראיתי בחי' הר"ח לפסחים וכ"ה בשאר פוסקים. אולם יותר הו"ל להעיר דמבואר במשנה ובירושלמי דלא כותיה. ועי' בא"ז שהביא פרש"י והביא לשון הירושלמי דביצה מותר לפי שאינו ממין השחיטה והקשה דאיך אפשר בביצה מקולס וכ' דאפשר לפרש דבמקולס אסור אף במקום שלא נהגו וגם עליו תקשה שלא הקשה על רש"י מהמשנה והירושלמ הנ"ל. וראיתי להצל"ח פסחים שם שכ' שדברי רש"י תמוהין מאד דמה ענין מקולס למקום שנהגו. מקולס בכל המקומות אסור ובמקום שלא נהגו אפי' אינו מקולס אין אוכלין צלי עכ"ל. וזה לא קשיא על רש"י דרש"י ז"ל מקולס במקום שנהגו ואינו מקולס מותר אף במקום שנהגו וכמ"ש הא"ז. עוד כ' הצל"ח וז"ל ועוד שרש"י כ' דתנן בפ' מקום שנהגו אסור לאכול צלי. ואומר אני לרש"י תנא תני מנהגא ורש"י קאמר איסורא והרי לא נזכר במשנה שם כלל לשון איסור וגם זה לא קשיא לרש"י דהוא אזיל לשיטתו בפסחים ד"ב ע"ב שכ' מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה דמיירי במקום שנהגו והתוס' הקשו שם תנא תני איסורא ואת אמרת מנהגא. ועי' במגיני שלמה שם באורך דשייך מנהג גם במקום איסור כו' ע"ש וא"ש גם דבריו בכאן. ועי' במהרש"א פסחים דנ"ה ע"א ובפנ"י שם שכ' דאוסרין שייך במנהגא. ובזה י"ל ג"כ דברי רש"י מהמשה דביצה שהבאתי דאיתא וחכמים אוסרין דלרש"י י"ל דאוסרין במקום שנהגו ולר"ג אף במקום שנהגו מותר דלית ליה כלל המנהג הזה אך מדברי הירושלמי הללו מוכח שלא כפירש"י:

2 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב פתח ↗

מקולס. מכילתא ועיין פסחים ע״ד ע״א וברש״י שם.

3 פסחים פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ גְּדִי מְקוּלָּס דְּאָסוּר לֶאֱכוֹל בְּלֵילֵי פֶסַח בַּזְּמַן הַזֶּה — כׇּל שֶׁצְּלָאוֹ כּוּלּוֹ כְּאֶחָד! נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר, נִשְׁלַק מִמֶּנּוּ אֵבֶר — אֵין זֶה גְּדִי מְקוּלָּס.

7 מקולס - לשון כובע נחשת דמתרגמינן קולסא דנחשא שם יז דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור:

8 איזה גדי מקולס - דתנן בפרק מקום שנהגו פסחים ד' נג. שאסור לאכול צלי בערבי פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו:

9 כאחד - דדמי לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ:

1 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב פתח ↗

מקולס. מכילתא ועיין פסחים ע״ד ע״א וברש״י שם.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה איזה גדי מקולס. דתנן כו'. עי' ברא"ש שם בפ' מש"נ סס"י ו' שפי' דאפי' במקום שנהגו לאכול צלי גדי מקולס אסור:

2 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

מותר עט״ז רש״י פסחים נ״ג א׳ ועמ״א ב׳ אף שהמחבר כתב שהקדישו מחיים יע״ש. ומ״ש כמו לקמן בתע״ו עב״ח כאן ומ״א שם ג׳ דבצלי יטעו ויסברו שהוא בשר בהמה יע״ש. ועפר״ח כאן בשם הרוקח רס״ד ופני יהושע פסחים שם הביא ראיה דבשר כל מין בהמה אסור מדאמר חטה לפסחא שרי הא בשר אסור. ולמ״ד בשר דיעבד אסור אין ראיה די״ל חטה אף לכתחלה שרי לומר לפסחא דמינטרהו לפסחא קאמר שלא יחמיצו ובשר הראוי לפסח י״ל דיעבד אסור כי הרואה יאמר מחיים הקדישו ושאר בשר דיעבד שרי ולכתחלה אסור דאתי למיחלף בשר בבשר וחטה אף לכתחלה שרי כאמור ואי״ה במ״א א׳ וב׳ יבואר עוד. ערש״י פסחים ע״ד א׳ גדי מקולס במקום שלא נהגו צ״ע קצת ועמ״א ואי״ה בתע״ו יבואר בזה:

« רש"י על פסחים ע״ד ע״א:ו׳ רש"י על פסחים ע״ד ע״א:ח׳ »