רש"י על פסחים ו׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ו׳ ע״ב:י׳ רש"י על פסחים ו׳ ע״ב:י״ג »

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פתח ↗

וכן אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר בדיקה צריך לבדוק פעם שניה אע"פ שמצא פרורין באמצע הבית אין אומרין כבר אכל אותה הפת במקום הזה והרי הפרורין אלא חוששין שמא הניחה בחור או בחלון ואלו הפרורין שם היו ולפיכך חוזר ובודק אם לא מצא כלום הרי זה בודק כל הבית ואם מצא אותה הפת שנטלה העכבר ונכנס א"צ בדיקה. ובמל"מ בראשונה לומר דאפי' בביטול צריך בדיקה משום דהוי ודאי חמץ בהבית ואח"ז בשם תוס' בחד תירוץ דבביטול לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי עיי"ש: ונראה דהנה לכאורה יש לעיין בהאי דהבודק צריך שיבטל דלפי מ"ש רבינו ורמב"ן הנ"ל דעיקר ביטול שאינו חשובה בעיניו וכעפרא דארעא נחשבה לו. וא"כ זה שבודק ומחפש בחורים וסדקים לבער את הנמצא אין לך ביטול בלב גדול מזה עיין ברש"י פסחים דף ו' ע"ב בד"ה הבודק צריך שיבטל בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין לבטול וי"ל דביטול הנראה ע"י הבדיקה הוי דברים שבלב ועי' בר"ן ומשו"ה הוסיף רב לומר הבודק צריך שיבטל וכמ"ש ברש"י ואומר וכו' אלא דבכה"ג דהוי הוכחה ואומדנא על הביטול בלב דברים שבלב הוי דברים כדאי' בתוס' בכמה דוכתי: ונראה לומר. ונישב נמי קושית הפנ"י דמאי מקשינן מ"ט אי משום פרורין וכו' תיפו"ל כדאיתא במשנה להלן אין חוששין שמא גיררה חולדה וכו' דא"כ אין לדבר סוף והרי לענין ביטול יש לו סוף לשמא גיררה עיי"ש. ויש לומר דזה באמת תירוץ הגמ' שמא ימצא גלוסקא יפה אלא דיקשה למה צריכין לומר ודעתו עלה תיפו"ל בלא"ה שמא גיררה וכו' י"ל דהנה כמ"ש י"ל דבדיקה בכלל ביטול ועי' בפי"א הל' ט"ו מהל' ברכות שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו עיי"ש אף דביטול לאחר הבדיקה ומ"ש שיתבאר במקומו זה מ"ש בפי' השבתה בה"ב עיי"ש. וכמו כן י"ל על הבדיקה דהוי ביטול בלב ממילא. אלא דיש לומר דהבדיקה אינה מוכחת על ביטול בלב רק על חמץ שאינו חשוב בעיניו דגלוסקא יפה וכיו"ב או אוכל בזמן ההתר או מכרו אז לנכרי ולא הוכחה אלא על חמץ שאינו חשוב. ולכן חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה בפסח דלא שייך מכירה אז וזה לא הוי בכלל ביטול ע"י הבדיקה דע"ז לא הוי הבדיקה מוכיח וא"כ לענין זה הוי דברים שבלב וגם שמא ישהה בשריפתו ועי' בפנ"י בפי' רש"י בזה עיי"ש והחשש שמא ימצא גלוסקא דהוי חשש רחוק אחרי הבדיקה מ"מ כיון דיש לו לדבר סוף גזרו כן, נמצא לפ"ז יהיה לכאורה לאחר כל בדיקה כ"ז שלא נמצא גלוסקא יפה ביטול ממילא וצ"ע. וע"ע במל"מ שכתב לתרץ למ"ש רבינו ומצא אותו הפת וכו' ובהל' י"א כתב דאמרינן זה שנאבד הוא שנמצא בפת סתם וכתב דכאן שנמצא פרורין דאמרינן דהוי מעלמא הוי כמצא שתים כיון דאיתא חדא דעל כרחך מעלמא אתיא צריך בדיקה ולא שייך זה שנאבד וכו' אם לא מצא אותו הפת עיי"ש. ועי' בב"ח בזה. אמנם יש להבין עוד למה במצא אותו הפת א"צ בדיקה עוד כיון דחזינן דמצא עוד אחר דמעלמא שמא יש עוד שם. וצריכין לומר כיון דבדק כראוי ומה שמצא פרורין המוכיח על הבא מעלמא אינו משום שלא בדק כראוי אלא דחולדה גיררה אשר אי אפשר להשמר על ידי הבדיקה וא"צ לחוש ע"ז משום דאין לדבר סוף ומה שמצא מצא וא"צ לבדוק עוד ולחוש על אחרים דא"כ אחרי הבדיקה יחוש עוד והבדיקה ללא יועיל אלא במה שבודאי שם שצריך להוציאו ע"ז אמרינן שצריך שידע שהוא אותו הפת דאל"כ כשם שזה מעלמא גם זה הנמצא מעלמא ואותו הפת דעליה הבדיקה משום ודאי עוד שם. ועי' בשעה"מ הל' מקואות פ"י כלל ז' עיי"ש:

2 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַבּוֹדֵק צָרִיךְ שֶׁיְּבַטֵּל. מַאי טַעְמָא, אִי נֵימָא מִשּׁוּם פֵּירוּרִין — הָא לָא חֲשִׁיבִי.

12 הבודק צריך שיבטל - בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל:

13 מאי טעמא - הרי מבער כל הנמצא:

« רש"י על פסחים ו׳ ע״ב:י׳ רש"י על פסחים ו׳ ע״ב:י״ג »