רש"י על פסחים ס״ז ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ס״ז ע״ב:ח׳ רש"י על פסחים ס״ז ע״ב:י״א »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה מחילות. הני תרתי מילי שמעינהו כו'. עי' לקמן פו בפירושו ד"ה כי אמרה ובמהרש"א שם:

1 משנה למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

ומשלחין זבין וזבות כו'. גרסינן בפ"ו דפסחים דף ס"ז וכל זב לרבות בעל קרי ואמרינן התם מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר בעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ובדף ס"ח אמרינן ויצא אל מחוץ למחנה זו מחנה לויה לא יבוא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה ע"כ. למדנו מכל זה שהבעל קרי דינו כזב לענין שילוח שמשתלח חוץ לב' מחנות ומאי דתנן בסוף זבים בעל קרי כמגע שרץ הא אמרינן התם בפסחים דלאו למחנותם קאמר אלא לומר דמה מגע שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס וכן פי' שם הר"ש אלא שראיתי לרבינו שם שפירש שכוונת התנא הוא ללמדנו שבעל קרי הוא ראשון לטומאה כנוגע בשרץ ואינו אב הטומאה* ולא ידעתי איך יתיישב לו סוגיא דפסחים ומה שלא תירצו בגמרא לומר דמתניתין דזבין אתא לאשמועינן שבעל קרי הוא ראשון לטומאה אפשר שהוא משום דכבר למדנו דין זה מדתנן בריש כלים אבות הטומאה השרץ כו' ומדלא תני בעל קרי שמעת מינה דאינו אב הטומאה וכן כתב שם הר"ש וז"ל ומדלא חשיב כאן בעל קרי בהדי אבות הטומאה היה נראה דאינו אלא ראשון בעלמא ומש"ה הוצרכו לומר דמתניתין דזבים אתא לאשמועינן דמטמא באונס ומ"מ למדנו מסוגיא דפסחים דבעל קרי משתלח חוץ ממחנה לויה. והא דתנן בריש תמיד אירע קרי לאחד מהם היה יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה כו' הא אמרינן התם בגמרא מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לב' מחנות. וראיתי לרש"י בפסחים שכתב הני תרתי מילי שמעינהו כי הדדי מרביה וכי הדדי אמרינהו ע"כ. נראה שהוקשה לו שאין שייכות זה לזה ולי נראה שהם תלוים זה בזה דכיון דאמרינן דבעל קרי משתלח חוץ לב' מחנות ע"כ מחילות לא נתקדשו דאי לא תיקשי מתניתין דתמיד ואפשר דשני דינים אלו דרבי יוחנן כולם הם נלמדים ממשנה זו ומשום הכי סמכם רבי יוחנן זה לזה והוא דמדתנן הולך במסיבה ההולכת תחת הבירה ש"מ דיש חילוק בין הר הבית למה שהוא תחת הר הבית וא"כ ע"כ משתלח חוץ לשני מחנות דאם לא נאסר כי אם במחנה שכינה למה לו לילך במסיבה ההולכת תחת הבירה ועוד דהיה יכול להמתין מלטבול עד היום שהרי לאחר שטבל נמי טבול יום הוא ואסור מדרבנן לישב שם אלא דכיון שנטמא בפנים לא גזרו עליו חכמים וכמו שכתבו התוס' בריש פ"ג דזבחים ע"ש אלא ודאי דבעל קרי אסור מן התורה במחנה לויה ומש"ה הצריכוהו לילך במסיבה ההולכת תחת הקרקע כדי לטבול. וראיתי לרבינו עובדיה בריש תמיד שכתב בא וישב לו בבית המוקד עד שהשערים נפתחים היה יוצא והולך לו לחוץ לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי ע"כ. ודברים אלו הם שלא בדקדוק דטבול יום אינו אסור כי אם מעזרת נשים ולפנים ואין איסורו כי אם מדרבנן אבל מן התורה אינו אסור כי אם מעזרת ישראל ולפנים אבל בעל קרי אסור מן התורה מפתח הר הבית ולפנים וזה פשוט. ודע שלא ראיתי לרבינו בפירקין שהביא דין זה דבעל קרי וכן בפ"ח מהלכות בית הבחירה לא הזכיר כלל דין דבעל קרי ולא ידעתי למה גם במתני' פ"ק דכלים מ"ח קתני הר הבית מקודש ממנו שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם ורבינו העתיק משנה זו בפירקין ולא ידעתי למה לא אמרו גם כן בעל קרי והדבר אצלי צריך תלמוד. *א"ה עיין לעיל בפ"ז מהלכות בית הבחירה דין ט"ו. וכי תימא א"כ דבעל קרי אסור במחנה לויה היכי קתני מתניתין בסוף זבים דבועל נדה כטמא מת ואמרינן בפסחים דלמחנותם קאמר ובועל נדה תיפוק לי משום רואה קרי הא לא קשיא כלל משום דקי"ל דבועל נדה הוי אפי' בשלא הוציא ש"ז דקי"ל אחד המערה ואחד הגומר וא"כ לא חשיב בעל קרי א"נ משכחת לה בטבל לקריו ואפילו הכי עדיין טמא הוא שבעה ימים משום בועל נדה וע"כ צריכים אנו לתירוצים אלו דהא אמרינן דבעל קרי אסור בד"ת שנאמר והודעתם לבניך כו' ואפ"ה קי"ל דבועלי נדות מותרים בדברי תורה אלמא משכחת לה בועל נדה שלא יהיה בעל קרי. וראיתי לרש"י בפ"ג דברכות דף כ"ב שכתב ובועלי נדות אם טבלו לקריין לדברי תורה הטבילה אינו עולה להם לטהרם מטומאת בועל נדה שהיא שבעה ימים אבל לתקנת עזרא עולה להם כו' הרי לך התירוץ האחד שכתבנו ונראה שגם התירוץ האחר ניתן להאמר. ודע דבפ"ב דנדה דף ט"ו אמרינן רבי יהודה בנו של ריב"ז אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת והקשו ותיפוק לי דהוי בעל קרי ותירצו בשלא גמר ביאתו אע"פ שלא הוציא ש"ז טמא משום בעל קרי ויש לנו בזה אריכות דברים *א"ה עיין בפ"ג מהלכות מטמאי משכב ומושב ומ"מ למדנו דאיכא בועל נדה דאינו בעל קרי והתוס' ג"כ בפ"ג דמועד קטן דף ט"ו ד"ה ובועלי נדה מדבריהם דלא משכחת בועל נדה שלא יהיה בעל קרי ודבריהם תמוהים כמו שכתבנו גם מה שכתבו בסוף הדבור ובתוס' פירשו דכיון דטומאת נדה מכח קרי ר"י מודה דבעי טבילה ע"כ גם בזה דבריהם תמוהים דטומאת בועל נדה לאו משום קרי היא וצ"ע:

2 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה ובעל קרי משתלח כו' והיינו כברייתא דהא איתקש לזב כצ"ל:

9 מחילות לא נתקדשו - הני תרתי מילי שמעינהו כי הדדי מרביה וכי הדדי אמרינהו מחילות ומערות שלתחת העזרה לא נתקדשו בקדושת עזרה:

10 ובעל קרי משתלח כו' - והיינו כברייתא דהא איתקש לזב:

1 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

מחילות הפתוחות לעזרה קודש והפתוחות לה"ב חול וכו'. וכ"כ סתם משמע דלא איכפת לן היכא קיימא תחת עזרה או בנויות בהר הבית אלא העיקר הוא להיכן פתוחות ודינן כדין הלשכות כך נראה מפירש"י פסחים דף ס"ז על הא דאמר רי"ו מחילות לא נתקדשו בקדושת עזרה כן העלה בספר ח"נ דלא כב"ש וכמו שבארנו לעיל: א' החלונות ועובי החומה כלפנים לאכילת קדק"ד וכו'. וראב"ד השיג שלא הביא דדוקא בששוים לקרקע העזרה בבר שורה ובכ"מ כתב דסמך אמש"כ לעיל בגגין וראיתי בספר יעדב"ש ח"ר שהקשה א"כ למה כתב רק לאכילת קדק"ד אף בקדק"ל בירושלים כן ולכן העלה שם דרבינו אייריא מחלונות בחומת ההיכל דגם שם נאכלין קדק"ד ובהיכל נתקדשו גם החומות כמו עליות ההיכל יען שהכל בכתב עלי השכיל ולדעתי דבריו תמוהים שהרי רבינו בפי' ממעה"ק כתב גם לענין קדק"ל בחומה כלפנים ועוד עיקר יסודו שבנה אמה דהקשה אמשנה דעדיות דהי' עושין קלעים להיכל מבפנים ואיך הי' מקריבין הא מידתו מעכב קשה לי מאוד שהלא אף במזבח אין מידת ארכו ורחבו מעכב לפסול הקרבן ולכך נהי דבעינן שיהא מידתו כאשר בכתב השכיל אבל לא דנפסלו הקרבנות ואולם גם על הכ"מ קשה לי שרבינו בפ"ט מק"פ כתב החלונות והחומה כלפנים וגג הבית כחול והלא בשוה לקרקע גם בגג כלפנים וע"כ באין שוה לקרקע עזרה ואפ"ה סובר לענין חלונות הוה כלפנים אף שאין שוה לקרקע עזרה והנה הי' אפשר לומר דרבינו סובר כפירש"י בשבועות דף ט"ו דכשהי' סובבין לקדש החומות הי' סובבין מבחוץ ומסתברא דאמרינן דנתקדשו החומות ולפי"ז י"ל סוג' דפסחים קאי למ"ד בשבועות באחת מכל אלו תנן וא"כ שפיר י"ל דנתקדשו מבחוץ דהנה תוס' הקשה דנפסל ביוצא וא"כ י"ל אי בכל אלו תנן לא נפסל ביוצא דלא נתקדש ירושלים וקודם שנתקדש נאכל בכל עיר ישראל אבל אי באחת מכל אלו תנן ע"כ נתקדש בשיר וכיון דאפשר בלא תודה איך מקדש בתודה הא נפסל כשהוא בחוץ וא"ל כדמסיק ע"י נביא דזה שייך אהא דקאמר בגמ' אי מקדש כלפנים וכיון דא"א ע"כ אמרינן ע"י נביא אבל באפשר בפנים והוא עושה בחוץ יקשה הא נפסל ביוצא שכבר נתקדש החומה וע"כ מקדשו מבפנים וכיון שרבינו בפירקין פסק בכל אלו תנן שפיר י"ל מקדשו בחוץ וקידש גם החומה ודו"ק: אמנם נראה דרבינו ע"כ סובר כפי' התוס' דהרי כ' ואוכלין שירי מנחה והודה במקום שנגמר הקידוש ואכילה הוא בפנים א"כ ע"כ מקדשין מבפנים וא"כ לכאורה הדרה קו' לדוכתי' אך נראה דא"ש דהתוס' הקשו אי מקדש מבפנים איך ס"ד דחומה כל פנים ותי' דדעתו לקדש אף מה שבחוץ ונראה דזה ניחא דוקא למ"ד בכל אלו תנן אבל אי באחת מאלו תנן ל"ש אם קידש בתודה מבפנים דגם החומה קדוש משום דדעתו לקדש מבחוץ דא"כ יקדוש אותו מבחוץ דא"ל דבתודה א"א בחוץ דהא אפשר לקדש בשיר לצד שבמחוץ אבל אי בכל אלו תנן וא"א לקדש בלי תודה שפיר י"ל דקדוש דדעתו לקדש מבחוץ והא דאין מקדש מבחוץ משום דצריך גם תודה וא"א בתודה לקדש מבחוץ וא"כ לפי"ז אף שרבינו כתב דמקדשין ואוכלין שם משמע דמקדש מבפנים אפ"ה קדוש החומה משום דדעתו לקדש החומה משא"כ הא דפסחים קאי למ"ד באחת מכל אלו ל"ש סברא דעתו לקדש מבחוץ גם חומה ודו"ק: ב' ואולם נראה דרך אחרת בזה דהנה בצל"ח הקשה שרבינו לא הביא הדין דעליות היכל נתקדשו וכתב כיון דמסקינן לישכה ומחילה פתוחה לקודש קדוש א"כ ה"ה עליות נתקדש יען דפתוחה לפנים וסובר רבינו כמו בקדק"ד הי' לול פתוח לפנים כן בהיכל וראי' לדבריו ממש"כ רבינו בפ"ז דגם בהיכל נכנסין האומנין בתיבות דרך לולין וע"כ כן הוא גם בעליות העזרה אם פתוחין לעזרה קדוש ואין חילוק בין היכל לעזרה בזה אך הקשה א"כ מ"פ מחלונות הא הוה הפתוח לקודש ותי' דאין דרך כניסה ויציאה וא"כ י"ל דרבינו סובר דבאמת לפי מה דמסיק פתוח לקודש שאני גם חלונות וחומה קדוש דל"ג מפתוח לקודש ורק גגין לא נתקדשו וגמ' דפריך קאי לפי מה דתי' מתחילה שאני היכל דבכתב השכיל ולא מטעם דפתוח להיכל צריך לתרץ בחלונות וחומה בשוה לקרקע העזרה אבל למאי דמסיק דפתוח לקודש כקודש ל"צ לתרץ שאני היכל כמש"כ הצל"ח וגם א"צ לתירוץ דחומה בשוה לקרקע עזרה אייריא אלא כיון דחלונות וחומה פתוח לקודש הוה כלפנים: והנה במשל"מ הקשה אמאי לא הביא רבינו דשערי עזרה נתקדשו חוץ משער ניקנור מפני המצורעים ונראה דהנה הב"י סי' נ"ה כתב כיון דשער עזרה נתקדש מוכח דבעלמא לענין תפלה כלפנים דלכך נתקדשו שערי עזרה רק שערי ירושלים לא נתקדשו מפני המצורעים והביא דרי"ו סובר דלתפלה כלחוץ ולכן הצריכו לקדש שערי עזרה דבלאו קידוש ל"ה כלפנים וכ' שדעת רבינו בפ"ט מק"פ דאגף עצמו כלחוץ א"כ סובר מסתמא גם לתפלה כלחוץ א"כ לפי"ז א"ש דרבינו א"צ להשמיענו שערי ניקנור לא נתקדשו וטמא הנכנס לשם פטור כיון דמסברא אגף עצמו כלחוץ:

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה וב"ק משתלח. דהא איתקש לזב. לכאורה תמוה דהא לא מהיקשא ילפינן אלא ממלת וכל דכתיב גבי זב וגם לא הוקש אלא לראיה ראשונה של זב והוא גופיה מנ"ל ונ"ל דדעתו ז"ל דמוכל לא מרבינן אלא זב בעל ראיה אחת דדמי ליה יותר עיין לקמן בדף הסמוך והדר יליף מיניה בהיקש ב"ק והא דקאמר לעיל לרבות ב"ק קאי אסוף דינא:

« רש"י על פסחים ס״ז ע״ב:ח׳ רש"י על פסחים ס״ז ע״ב:י״א »