רש"י על פסחים ס״א ב:ב׳

2 מנא אמינא לה כו' - רישא דברייתא וכל ערל לא יאכל בו:

3 יכול יפסול - ערל:

4 בני חבורה הבאין עמו - שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה ושחט לשם כולם יכול יפסל:

5 הואיל וטומאה פוסלת - אם שחטו לטמאין דבעינן הראוי לאוכלו כדכתיב איש לפי אכלו תכוסו תשחטו ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי בתריה כתיב ושחטו אותו:

6 וערלה פוסלת - מהאי טעמא נמי דראוי לאכילה בעינן:

7 מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה - כגון לטמאים ולטהורים:

8 ככל טומאה - כאילו נשחט כולו לטמאים ולקמן פריך מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה: