רש"י על פסחים ה׳ ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים ה׳ ע״ב:ט״ו רש"י על פסחים ו׳ ע״א:א׳ »

1 פסחים פתח ↗

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן — כְּמָמוֹן דָּמֵי. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

ב מקור שני - עיין במס' פסחים דף ה: בנוגע לשומר חמץ של נכרי שמחויב השומר בב"י וב"י וז"ל הגמרא: הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי עיין ברש"י ד"ה למ"ד ז"ל רבי שמעון קאמר ליה בב"ק קדשים שחייב באחריותן חייב עכ"ל, אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר. שאני הכא דאמר לא ימצא, עכ"ל. יוצא דלכ"ע אפי' למ"ד "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי" - שומר חייב בב"י וב"י. ברם הירושלמי למס' פסחים פרק שני הל"ב מקשה וז"ל אית תניי תני לא יראה לך, לך אין את רואה, אבל רואה את לגבוה. אית תניי תני אפי' לגבוה וכו' א"ר בון בר חייה קומי רב זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש עכ"ל. ועולה השאלה לפי הירושלמי מ"ש קדשים שחייב באחריותן שעובר עליהן בב"י וב"י דוקא לר"ש הסובר "דבר הגורם לממון כממון דמי" ואילו בשומר חמץ של נכרי לכ"ע עובר בב"י וב"י - אפילו אליבא דרבנן הסוברים "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי".

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

מסתבר שבחקירה זו תלויה מחלוקת הראשונים המובאים ברא"ש במס' פסחים פ"ק אות ד' אם דוקא ש"ש שקיבל אחריות מן הנכרי על עצמו עובר בב"י וב"י או"ד אפילו ש"ח עובר. לשם הבהרת מחלוקתם נעיין מקודם בסוגיא דפסחים דף ה: אשר בנוגע לשומר חמץ של נכרי שהוא חייב בב"י וב"י דנה הגמרא וז"ל הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי עיין ברש"י ד"ה למ"ד ז"ל רבי שמעון קאמר ליה בב"ק קדשים שחייב באחריותן חייב עכ"ל, אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר. שאני הכא דאמר לא ימצא עכ"ל. ועולה דלכ"ע אפי' למ"ד "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי" - שומר חייב בב"י וב"י. ברם הירושלמי למס' פסחים פרק שני הל"ב מקשה וז"ל אית לתניי תני לא יראה לך, לך אין את רואה, אבל רואה את לגבוה. אית תניי תני אפי' לגבוה וכו' א"ר בון בר חייה קומי רב זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש עכ"ל. ועולה השאלה מ"ש קדשים שחייב באחריותן שעובר עליהן בב"י וב"י דוקא לר"ש הסובר "דבר הגורם לממון כממון דמי" ואילו בשומר חמץ של נכרי לכ"ע עובר בב"י וב"י - אפילו אליבא דרבנן הסוברים "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי".

1 הניחא - הא דאמרינן דמשום אחריות אסור:

2 למאן דאמר כו' - רבי שמעון קאמר ליה בבבא קמא דף עא: קדשים שחייב באחריותן חייב:

2 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

ברם נראה שיש אף דרך אחרת להבחין בין שיטת שמואל שאינה מחייבת בב"י וב"י לבין שיטת ר' יצחק המחייבת. דעיין במס' פסחים דף ה: בנוגע לשומר חמץ של נכרי שמחויב השומר בב"י וב"י וז"ל הגמרא: הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי עיין ברש"י ד"ה למ"ד וז"ל רבי שמעון קאמר ליה בב"ק קדשים שחייב באחריותן חייב עכ"ל, אלא למ"ד לאו כממון דמי מאי איכא למימר. שאני הכא דאמר לא ימצא, עכ"ל. ויוצא דלכ"ע אפי' למ"ד "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי" - שומר חייב בב"י וב"י. ברם הירושלמי למס' פסחים פרק שני הל"ב מקשה וז"ל אית תניי תני לא יראה לך, לך אין את רואה, אבל רואה את לגבוה. אית תניי תני אפי' לגבוה וכו' א"ר בון בר חייה קומי רב זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר"ש עכ"ל. וקשה לפי הירושלמי מ"ש קדשים שחייב באחריותן שעובר עליהן בב"י וב"י דוקא לר"ש הסובר "דבר הגורם לממון כממון דמי" ואילו בשומר חמץ של נכרי לכ"ע עובר בב"י וב"י - אפילו אליבא דרבנן הסוברים "דבר הגורם לממון לאו כממון דמי".

« רש"י על פסחים ה׳ ע״ב:ט״ו רש"י על פסחים ו׳ ע״א:א׳ »