רש"י על פסחים נ״ח ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים נ״ח ע״ב:ו׳ רש"י על פסחים נ״ח ע״ב:ח׳ »

1 פסחים פתח ↗

מֵיתִיבִי: תָּמִיד, כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ קָרֵב כְּהִלְכָתוֹ: נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה. וּבָעֶרֶב הַפֶּסַח, נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה. חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כְּחָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח.

2 שורשי הים על משנה תורה, הלכות תעניות פתח ↗

שורש דין תענית י"ג באדר ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן כו'. ע"כ. נ"ב הרא"ש ז"ל בריש מגילה כתב בשם ר"ת ז"ל דיש סמך לתענית זה מדאמרי' בגמרא י"ג זמן קהלה לכל היא פי' שהכל מתקבצים לתענית אסתר ובאים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים ומה שאנו מקדימים התענית ליום ה' כשחל במ"ש ולא עבדינן ליה בע"ש נמצא בתשו' הגאונים לפי שרגילין בתענית זה להרבות בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בע"ש לפי שלא יוכל לטרוח לכבוד השבת עכ"ל וכ"כ הטור בסי' תרפ"ו ס"ד יע"ש. וראיתי להרב"ח שכתב וז"ל משמע דוקא הכא אין להתענות מפני שמרבין בסליחות הא לא"ה שרי וכ"כ לעיל סימן רמ"ט אבל לפי מ"ש ה"ה ז"ל כאן משמע דטעמו הכא כיון דתענית זה נדחה מזמנו כו' והא דקי"ל הלכתא מתענה ומשלים היינו כשבא זמנו הקבוע לו כו' עכ"ל. והנה זה שדקדק מדברי ה"ה ז"ל כן דקדק ג"כ מרן החבי"ב בסימן זה ותמה על מוהרי"ל ז"ל בתשו' שנסתפק בזה אם היו דוחים התענית מע"ש אף בזמן שהיה חל זמנו הקבוע בע"ש יע"ש וכ"כ ג"כ בפשיטות מרן מלכא מוהרח"א בס' מ"ק בדין זה יע"ש וע' ג"כ בס' אור יקרות בליקוטיו דס"ג ע"א יע"ש. ואני אומר דזה גרם להם להרבנים הנז' לדקדק כן מדברי ה"ה ז"ל מפני שלא ראו דברי הגאונים עצמם דמתשו' אחת לבני מתיבתא שהובאה במדרש תנחומא פרשת בראשית וגם מדברי השאלתות דרב אחאי גאון בס"פ ויקהל מבואר בהדייא דס"ל דאף בזמן שהיה חל התענית די"ג בע"ש היו דוחים אותו ליום החמישי שהם ז"ל פירשו יום הכניס' דמתני' יום התענית וכתבו די"א וי"ב וי"ג היינו כשחל י"ד בע"ש ובשב' ובמ"ש וכשחל בשבת לזמן הראשוני' אע"פי שע"ש הוא זמן התענית הקבוע היו דוחים אותו ליום החמישי שהוא י"ב משום דכיון דמרבינן בסליחות אתו לאמנועי מכבוד שבת יע"ש והן הן דברי הטור ז"ל ואין ספק לע"ד שזה ג"כ דעת ה"ה ז"ל מאחר שסיים וכתב שכן כתבו הגאונים ז"ל ומה שביאר הטעם משום דכיון דאידחי אידחי דמשמע שאם היה זמנו הקבוע בע"ש לא היו דוחים אותו לא כת' כן אלא מפני שהוק' לו משאר תעניות חוב שאין דוחי' אותם מערב שבת לזה כתב דשאני הכא שאינו זמנו הקבוע דאפי' בשאר תענית חובה דינא הכי וכיון דאידחי אדחי ומפני שבזמן הזה לא יחול תענית אסתר בערב שבת בזמנו הקבוע לא הוצרך לבאר יותר ולומר דתענית אסתר שאני שמרבים בו בסליחות ודוחין אותו אפי' מזמנו הקבוע כיון דלא נפקא לן מידי השתא בזמן הזה כו' ונתן הטעם הפשוט דשייך אפילו בשאר תענית חובה דכיון דאידחי אידחי תדע לך שכן הוא שהרי באותה תשובה דבני מתיבתא כשבאו לפרש הטעם כשחל י"ד באחד בשבת שדוחים התענית לי"א כתבו סתמא שלא היו מתענין בע"ש מפני כבו' שבת וכשבאו לפרש הטעם כשחל י"ד בשבת שדוחין התענית מע"ש כת' משום דעיקר התענית סליחות ותחנונים ואתי לאמנועי מכבוד שבת יע"ש. ואין ספק שמה שלא כתבו כן כשחל י"ד באחד בשבת הוא מפני דהתם בטעמא כל דהו דחינן ליה מע"ש וכיון דאידחי אידחי ואפילו אינם מרבים בסליחות אמנם כשחל י"ד בשבת דע"ש הוא זמן התענית הקבוע הוצרכו לפרש הטעם דמה שדוחים התענית הזה מע"ש טפי משאר תענית חוב' הוא משו' דמרבים בו בסליחות ורחמים וזה ברור ושוב ראיתי להרב עדות ביהוסף ח"ב סימן מ"א שכתב כן יע"ש. הרי דאפילו דס"ל לבני מתיבתא שדוחי' התענית מע"ש אפילו כשהיה חל בזמנו הקבוע אפילו הכי פירשו הטעם כשדוחין אותו מע"ש שלא בזמנו הקבוע משום דכיון דאידחי אדחי והן הן דברי ה"ה ז"ל בשם הגאונים ושלא כמו שדקדקו מדבריו הרבנים הנז' כן נר' לע"ד. וראיתי להרב עדות ביהוסף ז"ל בתשוב' הנז' נתקשה הרבה בפי' דברי תשובת בני מתיבתא הלזו עד שפירשה בפי' זר ודחוק מאד כיע"ש ולע"ד נראה דה"פ כי השואלים היו סוברים דפי' יום הכניסה דמתני' היינו כמו שפרש"י דכל שני וחמישי שמתכנסים בני הכפרים והעיירות לקריאת התורה ולבא לב"ד ומפני שבני הכפרים אין בקיאין בקריאת המגילה הקלו עליהם שיקראנה להם אחד מבני העיר בשני ובחמישי שהוא יום הכניסה שלהם בין יושבים בתענית אסתר ובין שאינן יושבים בתענית וגם השואלים היו מפרשים הא דקאמר ר"י בברייתא אימתי כו' אבל עכשיו שהכל מסתכלין בה אין קורין אות' אלא בזמנה שהכונה שעכשיו מסתמא הכל בקיאי' בקריאת' ואין צורך להם שיקראנ' להם א' מבני העיר ופי' מסתכלין בה היינו שמסתכלין במגילה ובקיאין בקריאתה קאמר ועל זה שאלו אי הלכה כת"ק או כר"י והשיבו להם בני המתיבתא דבין לרבנן ובין לר"י אין קורין אותה אלא בזמנה כו' כלומר לא כמו שאתם סוברים דלת"ק הכפרים קורין את המגילה שלא בזמנה אפילו לא היו מתקבצים בשני ובחמישי להתענות תענית אסתר אלא אף לת"ק לא התירו להם אלא כשמתקבצים לתענית אסתר בין אם נתקבצו בכפרים שלהם או בעיירות וזהו פי' דיום הכניסה דמתני' ואזלי ומפרשים כולה מתני' שיבא התענית בי"א ובי"ב ובי"ג והיינו כשחל י"ד בע"ש יבא התענית בי"ג וכשחל י"ד בשבת אז יבא התענית בי"ב וכשחל י"ד באחד בשבת יבא התענית בי"א מפני שתענית זה לא היו מתענין בערב שבת לא כשחל בזמנו ולא כשחל שלא בזמנו וכ"כ ג"כ בשאלתות ס"פ ויקהל דפי' יום הכניסה דמתני' היינו יום התענית וי"א וי"ב וי"ג היינו כשנדחה התענית ליום חמישי וכמ"ש בתשובה זו שבמדרש תנחומא. וראיתי בחי' הרב המאירי ז"ל למגילה די"ב ע"ב שכתב וז"ל ובשאלתות פירש יום הכניסה יום התענית שהיו מתכנסים בעריהם ושמא תאמר תינח בי"ג אבל י"ב וי"א היאך היו מקדימים בהם פרשוה כשחל י"ד באחד בשבת שיש מתעני' בע"ש דהרי י"ב ויש מקדימין לחמישי בשבת והרי י"א כו' ואין הדברים נראין לפרש כן שלא היתה משנתינו פוסקת בתענית ע"ש אם אסור ואם מותר עד שתייעד זמן לאחד המנהגות עכ"ל: ותמהני היכן מצא הרב ז"ל בדברי השאלתות שפי' למשנתינו לפי המנהגו' שאחד הרואה דברי השאלתות שם יראה בהדייא שפי' משנתינו כולה בחדא מחתא ומשום דאין מתעני' תענית זה שמרבים בו בסליחות ורחמים כשחל בע"ש בין בזמנו הקבוע ובין שלא בזמנו הקבוע בהכי אשכח י"א וי"ב וי"ג ביום התענית לא מפני שתלוי במחלוקת המנהגות כמ"ש הרב המאירי ולא מצאתי רמז מזה כלל בדברי השאלתות וצ"ע. איברא דאיכא למידק לשיטת הגאונים הלזו שכתבו דמאי יום הכניסה יום התענית א"כ כשחל י"ד בב' ובה' היכי קתני מתני' דכפרים קורין בו ביום ולמה לא היו קורין אותה בי"ג שהוא אחד בשבת או ד' בשבת וכמו כן קשה מדתנן אמר ר' יאודה אימתי בזמן שנכנסין בשני ובה' כו' דלפי שיטה זו דיום הכניסה היינו יום התענית מאן דכר שמיה דב' וה' והכי הול"ל אימתי בזמן שנכנסים לתענית. וכמו כן קשה מהא דפריך הש"ס בדף ד' ע"ב למימרא דתקנתא דכרכין הוא כו' והא תנן חל להיות בב' כו' ואם איתא לקדמו ליום הכניסה כו' ומשנינן הו"ל עשרה ועשרה לא תקינו רבנן והדר פריך ת"ש חל להיות בה' כו' ואם איתא לקדמו ליום הכניסה די"א הוא ומשנינן מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן יע"ש ולפי שי' הגאונים הנז' דיום הכניסה היינו יום התענית והוא יום י"ג מאי קאמר הו"ל עשרה דעשרה מאן דכר שמיה והא עיקר הקושייא היא דלקדמו ליום א' בשבת שהוא יום הכניסה של התעני' וכמו כן ק' מהא דקאמר עוד הש"ס ואם איתא לקדמו ליום הכניסה די"א הוא ולפי שיטתם י"ג הוא ולא י"א ועוד מאי האי דקאמר מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן והלא לפי שיטתם אין כאן אלא יום כניסה אחד לבד שהוא יום התענית ומאי יום הכניסה ליום הכניסה דקאמר ואולי אפשר דאף הגאונים אזלי ומודו דיום שני וה' סתם דעלמא מיקרי יום הכניסה מפני שמתכנסי' בהם ג"כ בני הכפרים בכפרים שלהם או בעיירות בקרי' התורה ולהרבות בתחנונים מפני שהם ימי רחמים אלא דמשמע להו להגאונים דיום הכניסה דמתניתין היינו כניסה של תענית ואפילו כשחל בג' ובד' ולשיטתם ז"ל נמי לא התירו חכמים להקדים לכפרים בכניסה של תענית אלא דוקא כשחל י"ד בא' מהימים שאינן כניסה של תורה דשני וחמישי אלא דוקא כשחל י"ד בשלישי או בד' או בע"ש אז הוא דהתירו להם להקדים ולקרות ביום כניסת התענית שהוא יום י"ג דמכניסה לכניסה לא דחינן ומשו"ה קתני מתני' כשחל י"ד בשני ובה' אף הכפרים קורין אותה בו ביום דאין דוחין אותה ליום הכניסה של תענית אמנם כשחל בג' או ברביעי קתני שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דהיינו יום התענית שהוא בב' או בשלישי כיון דבי"ד ליכ' כניסה לכפרים לקריאת התורה: והשתא ההיא דאמר ר' יאודה אימתי בזמן שנכנסים בב' ובה' יום כניסתם לתענית קאמר ונקט שני וחמישי דוקא מפני שי"א וי"ב וי"ג שהם ימי הקדימה לכפרים על הרוב יבא בשני ובחמישי אע"ג דכשחל בד' הכניסה הוא בג' מ"מ לא שכיח כולי האי ודוק והשתא אפשר ליישב נמי ההיא דפריך הש"ס למימרא דתקנתא דכרכין כו' והא תנן חל להיות בב' כו' ואם איתא לקדמו ליום הכניסה כו' ומשנינן הו"ל עשרה כו' כלומר דבשלמא אם תקנת הקדימה היה שלא להטריח לבני הכפרים ליכנס לקריאת המגילה ביום שאינן רגילין ליכנס בלא"ה ניחא שלא תקינו להקדים אלא ביום כניסתן לתענית ודוקא כשחל י"ד ביום שאינן רגילים ליכנס בלא"ה לקריאת התורה כגון בא' בשבת ובע"ש ובשלישי אבל כשחל י"ד ביום שרגילים ליכנס לקריאת התורה בלא"ה לא התירו להם להקדים כיון דס"ס ביום פורים נכנסי' לקריאת התורה ורגילים הם ליכנס בו אמנם אם תקנתא דכרכין הוא הו"ל לחכמים לתקן שביום הכניסה שקודם פורים שהוא כשחל פורים בב' שהוא יום כניסה לקריאת התורה יקדימו הכפרים לקרות אפי' בה' שלפניו כ"ש ביום התענית משום דתקנתא דכרכין וע"ז שני הש"ס דביום ה' שלפניו הו"ל עשרה ועשרה לא תקינו רבנן ושפיר הוה מצי להקשות עדיין דלקדמו ליום כניסה התעני' אלא משום דבעי לאלומי פירכיה דפריך מעיקרא דלקדמו אפי' ביום כניסה של קריאת התורה ואפילו קודם י"ג הדר פרי' לי' מדתנן חל להיות בה' דלקדמו ליום ב' שהוא י"א ושני ליה דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן. כלומר דלא חזו רבנן תקנתא דכרכין אלא היכא דחל י"ד ביום שאינן רגילין להתקבץ בני הכפרים לקרי' התורה וכיון דבלא"ה לא אתו בי"ד הניחום במלאכתם והקלו עליהם משום תקנתא דכרכין כיון דהן בלא"ה ממנעי ולא אתו אבל כשחל י"ד ביום שרגילין לבא ולא ממנעי בלא"ה לא חשו רבנן לתקנתא דכרכין אפילו ביום כניסתן לתענית שהוא י"ג וחייבין לקרותה בי"ד שהוא זמן קריאתה לכל העולם כנלע"ד ביאור סוגייא זו לדעת הגאונים אע"פ שלא ימלט קצת מן הדוחק ועיין להר"ב פר"ח שהביא דברי ר"ח במה שפי' י"ג זמן קהלה לכל שהוא יום התענית כו' והק' עליו מדתנן חל להיות בשלישי או בד' כפרים מקדימין ליום הכניסה דהיינו יום שני כו' ועיין להר"ב בני חיי ז"ל שהק' כן בשם מוהרד"י ותרצה והוא ז"ל דחה תירוצו יע"ש ומה שיש לעמוד בדבריהם עיין בספר אור יקרות בליקוטיו דס"ג ע"ב יע"ש. ועפ"י האמור בכוונת דברי הגאונים ממילא נתיישבו דברי ר"ת ז"ל שדבריו הם דברי הגאונים הנז' ודו"ק. והנה ראיתי בשאלתות דרב אחאי ז"ל בס"פ ויקהל שכתב וז"ל בזמן חכמי' הראשונים שהיו בקיאין בחשבון מולד הלבנה ובדקדוקי סוד העיבור היה יום ערבה בא בשבת ופורים בשבת ומקרא מגילה בשבת ומוציאין לולב בשבת ותוקעין שופר בשבת שחל ר"ה להיות בו. אבל היום שאין חכמים בקיאין בחשבון תולדות הלבנה ובדקדוקי סוד העיבור גזרו חכמים שלא להוציא לולב בשבת לברך בו ואפילו בבית וכן בשופר וכן במגילה אמר רבה גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד"א בר"ה עכ"ל וק"ל טובא דממ"ש בתחילת דבריו דבזמן חכמי' הראשו' היה בא יום ערבה בשבת כו' משמע דעכשיו מפני שאין אנו בקיאין בחש' ובדקדוקי סוד העיבור הוא דאינו בא יום ערב' בשבת ולא יום פורים דהיינו יום י"ד בשבת כדקי"ל לא זב"ד פורים ולא אד"ו ר"ה כו' וא"כ בזמן המשנה ששנינו חל להיות בשבת עכ"ל שהיה בזמן שהיו בקיאין בח' כו' וא"כ בזמנם ודאי שהיה מקרא מגילה בזמנה כמו שסיים וכתב ומ"מ בזמנה כו' ואם הדבר כן ק' שהרי שנינו חל להיות בשבת כפרים ועיירות קורי' ליום הכניסה ולפי דבריו ז"ל למה להו להקדים ליום הכניסה הו"ל למיקרי אותה בזמנה בשבת כיון שהיו בקיאין בחשבון ובדקדוקי סוד העיבור והרי הוא ז"ל סיים וכתב דעכשיו מפני שאין אנו בקיאין בחש' גזרו בשופר ולולב ומגילה שמא יטלנה בידו. ותו ק"ט דמבואר מדבריו דשופר נמי השתא הוא דמשום דלא בקיאינן בחשבון לא דחי שבת אבל בזמן חכמים הראשונים הוה דחי שבת וקש' שהרי שנינו י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה כו' הרי שאפי' בזמן המקדש שהיו סנהדרין בקיאין בחש' לא היה שופר דוחה שבת אלא במקדש שאין שבות במקדש אבל במדינה אסור משום גזירה דרבה כדאיתא התם ושוב ראיתי להר"ן ז"ל בר"פ לולב וערבה שהביא מ"ש הרי"ף בפ"ג דמגי' דמשום דלא ידעינן בקיבועא דירחא לא דחינן אנן שופר ומגילה ולולב בשבת כו' וכתב שהרז"ה תמה עליו שלא נאמר האי טעמא אלא לענין גזירה דרבה אבל בענין ספיקא דקיבועא דירחא אין בזה טעם לשופר ומגילה שהרי אפילו במקום שלא היה להם ספק בקיבועא דירחא לא דחו שבת כו' ומגילה לא דחתה את השבת בשו' מקום ותירץ בשם הרמב"ן דמ"ש הרי"ף וה"ט דשופר הכוונה שכיון שברוב השנים לא היו יודעים בקיבועא של חדש כו' בשאר שנים אפילו יודעין כו' ומ"ש וה"ט דמגילה יישב באופן אחר והר"ן דחה דבריו וישבן באופן אחר יע"ש. ודבריהם ז"ל אינן מעלין ארוכה לדברי השאלתות שכתב בהדייא שבזמן החכמים הראשונים היו שופר ומ"מ דוחה שבת וכנראה דאשתמיט מינייהו דברי השאלתות כמדובר וצ"ע. וראיתי בירוש' עלה דתנן במתני' חל להיות בב' חל להיות בשבת שאמרו וז"ל אמר רבי יוסי לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשבת צומא רבא בערב שבת חל להיות בשני צומא רבא בחד בשבת עכ"ל וכתב הר"ב שדה יאושע ז"ל וז"ל שהכוונה שאם תאמר שאפשר שיבא י"ד ביום ב' יפול יוה"כ בערב שבת והא ליתא דהא כללא כיילי לן לענין זה לא אד"ו ר"ה ולא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת כו' ודברי הרא"ש והרי"ף נוטים לזה שעמ"ש בגמרא פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום כתבו הם ז"ל פי' יום ט"ו לבני כרכין כו' וכ"כ הטור בסימן תרפ"ח בפי' די"ד לא יבא בשבת לעולם עכ"ל ולא ידעתי למה לא זכר שר דברי הר"ן ז"ל עלה דמתני' דאיזו היא עיר גדולה שהביא דברי הירושלמי וכתב בהדייא שהכוונה דלדידן לא מקלע י"ד לא בשבת ולא בשני בשבת כמ"ש הוא ז"ל גם ה"ה ז"ל בפ"א מהל' מגילה די"ג עמ"ש רבינו לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת הביא דברי הרי"ף שכתב ט"ו לבני כרכין כו' וכתב וז"ל דתפס ל' זה לפי שבזמנינו אין י"ד חל בשבת כו' וכ"כ עוד בהל' י"ד ע"ש. ומ"מ מבואר יוצא מדברי הר"ן והר"ב שדה יאושע דהאי כללא דידן דלא אד"ו ר"ה וכן בד"ו פסח ולא זב"ד פורים וכיוצא היו נוהגין בזמן הירושלמי ומשו"ה קאמר ר' יוסי לית כאן חל בשני ולא חל בשבת וק"ל טובא שאם כדבריהם למה לא אמר רבי יוסי ג"כ לית כאן חל להיות בד' שאם יבא בד' יבא פסח בששי וזה אי אפשר דהא לא בד"ו פסח שאם יבא פסח בששי יבא ר"ה ביום ראשון ויום ערבה בשבת ואנן קי"ל דלא אד"ו ר"ה כדי שלא יבא יום ערבה בשבת ותו ק"ל שמדברי רבינו בפ"ח מהלכות עירובין הל' יו"ד מבואר שבזמן שמקדשי' ע"פ ראיה לא היו נזהרין שלא יחול יוה"כ סמוך לשבת וכן כתב ה"ה ז"ל שם בשם הרשב"א לענין שהם קדושה אחת לעירוב יע"ש וכ"כ עוד ה"ה ז"ל בספ"ה מהלכות שבת עמ"ש רבינו יוה"כ שחל להיות בערב שבת לא היו תוקעין כו' וז"ל ויתבאר בהלכות קידוש החדש שבזמנינו שאין מקדשין ע"פ הראיה אין יוה"כ חל לעולם לא בע"ש ולא במ"ש יע"ש וכבר כתב רבינו בפ"ה מהלכות קידוש החדש ה"ג שעד זמן אביי ורבא היו ב"ד קבועין בא"י והיו מקדשין את החדש ע"פ הראיה וכבר הביא ראיה לדבריו הר"ב ידי אליהו בתקון ל"ד כיע"ש ועוד יש להביא ראיה לדבריו מדאמרינן בפ"ק דר"ה דכ"א ע"א רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי דכפורי זמנא חדא אשכח כוותיה יע"ש: וכיון שעד זמן אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראיה כ"ש בזמן האמוראים שבירושלמי שהיו מקודם ור' יוסי הנז' בירושלמי נראה שהיה בזמן ר' יוחנן כאשר יראה הרואה בדברי הירושלמי יע"ש וכיון שכן איך אפשר לפרש דמשום כללא דידן קאמר דלית כאן חל להיות בשני ולא חל להיות בשבת דכיון דבזמן שמקדשין ע"פ הראיה לא היה נוהג כלל זה ועיין להתוספות בפ"ק דערכין ד"ט ע"א שכתבו דבימי האמוראים לא היו דוחי' ר"ה מיום ראשון משום יום ערב' כאשר אנו דוחים יעו"ש והכי אמרי' בסוכה דמ"ג ע"ב רבין וכל אלו נחותי אמרי אקלע יום ערבה בשבת אלא דלא דחי יע"ש. וראיתי להתוספות בפרק תמיד נשחט דנ"ח ע"ב ד"ה כאלו חל בשני כו' שכתבו וז"ל ורש"י שהקשה דעפ"י הראיה היו מקדשין אין נראה דאע"ג דהיו מקדשין ע"פ הראיה היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי דאמרינן בהדייא פ"ק דר"ה ד"ך מאיימין על העדי' על החדש שנראה בזמנו לומר שלא ראו יע"ש ובפרק אלו קשרין דקי"ד ע"א ד"ה חלבי שבת כו' כתבו וז"ל אומר ר"י דכל היכא דקתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי אתייא כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים והכי מפרש הש"ס בסוכה דנ"ד ע"א עכ"ל ועיין עוד בדבריהם בפ"ק דסנהדרין די"ג ע"א ד"ה ור"י כו' ובמנחות ד"ק ע"ב ד"ה שני ימים כו' יע"ש ומה שיש לעמוד על דברי התוס' דפרק תמיד נשחט עיין להר"ב יד אהרן ז"ל בא"ח סימן של"ד ועיין להר"ב אור יקרות בחי' לפסחים יע"ש ועיין במ"ש אנן יד עניי בפ"א מה' עיוה"ך יע"ש גם המפרש להלכות קידוש החדש כתב בספ"ז בשם ר"ח ז"ל דאף בזמן הראיה היו מדקדקים שלא יחול אד"ו בר"ה מפני דמסורת בידם מהלכה למ"מ יע"ש ומלבד שמדברי רבינו דפ"ח מה' עירובין ופ"ה מהלכות שבת ופ"ז מהלכות תמידין ומוספין מבואר דבזמן הראיה היה חל ר"ה באד"ו כמדובר. לא ידעתי מה יענה לההיא דסוכה דמ"ג דאמרינן כי אתא רבין וכל נחותי אמרי דאיקלע יום ערבה בשבת וצ"ע. ומ"מ ע"פ דברי התוס' שכתבו דכל היכא דקתני תרי שבי אהדדי אחרים היא ולא רבנן איכא למימר דההיא דאמר ר' יוסי בירושלמי לית כאן חל להיות בשבת לא משום כללא דידן קאמר דהאי כללא דלא אד"ו ודאי לא היה נוהג בזמן הראי' שהרי יום ערבה היה חל בשבת אלא משום דס"ל דהך מתני' אתייא כאחרים דס"ל דאתו תרי שבי אהדדי אבל לרבנן דפליגי אאחרים ס"ל דאף בזמן הראיה היו מדקדקים שלא יבואו תרי שבי אהדדי להכי קאמר לית כאן חל להיות בב' לית כאן חל להיות בשבת ולהכי לא קאמר חל להיות בד' משום יום ערבה מפני דיום ערבה בזמן הראיה היה חל להיות בשבת כדקאמר רבין וכל נחותי כמדובר כנלע"ד לפר' דברי הירושלמי ע"פ שיטת התוס' שכתבנו. אמנם לפי שיטת רבינו ז"ל דס"ל דבזמן הראיה היה חל תרי שבי אהדדי קשה לפרש דברי הירושלמי הללו דמיירי לזמן הזה כמדובר. ושוב ראיתי בחי' הר"ן למס' סנהדרין די"ג ע"ב עלה דאמרינן ומשום חד יומא נעבריה לשתא כתב וז"ל והרב המאור הקשה לפרש"י ואמר שלא היו בעלי התלמוד משגיחין לא על אד"ו ולא על בד"ו כדמוכח בריש מגילה דתנן התם חל להיות כו' ומונה שם כל ימי השבוע ולפי הקבוע שלנו אי אפשר להיות אלא בד' ימים שבשבוע כו' והענין כן הוא שהראשונים לא היו מדקדקים בדבר והאחרונים תקנו כן כדאיתא במס' ר"ה בפ"ק די"ט ידעין חבריין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו וכן במס' סוכה דמ"ג אמרו הזהרו דלא ליתי יום ערבה בשבת עכ"ל מבואר יוצא מדבריו דאף בימי האמוראים הראשונים שקודם אביי ורבא תקנו תקנה זו דלא ליתי אד"ו בר"ה שהרי הביא ראיה מההיא דעולא דפ"ק דר"ה די"ט דאמ' ידעין חברין בבלאי כו' ועולא בימי רב ושמואל ור"י היה כנודע וכן הראיה שהביא מההיא דסוכה הם דברי רבי סימון בירושלמי והביאו התוס' שם בסוכה דמ"ג ד"ה לא איקלע כו' אלא דבתלמודא דידן קאמר רבין וכל נחותי דיום ערבה איקלע בשבת גם מבואר יוצא מדבריו דס"ל כדעת רבינו דבזמן התנאים היה חל תרי שבי אהדדי ושלא כדברי ר"י ז"ל שכתבו התוס' דזו סברת אחרים היא ולית הלכתא כוותיה כמ"ש הרב לח"מ ז"ל בפ"א מה' תו"מ יע"ש. ואין ספק דהר"ן ורבינו קיימי בשיטת ר"ת שכתבו התוס' בפ"ק דסנהדרין די"ג ע"א ד"ה ור"י כו' דר"י ור"ע ור"י ור"ש ס"ל דאתו תרי שבי אהדדי ומה שהקשו התוס' ע"ז דבפרק החליל דנ"ד לא אשכח תנא דס"ל הכי אלא אחרים דאמר אין בין עצרת כו' אפשר דס"ל לרבינו ולהר"ן ז"ל דמאי דקאמר תלמודא התם דמתני' דחלבי שבת קריבין ביה"ך אתייא כאחרי' לאו דאתייא כאחרים ממש קאמר דס"ל דאין בין עצרת לעצרת כו' אלא ד' ימים כו' אלא דס"ל כוותיה דאחרי' בענין דתרי שבי אתו בהדי אהדדי קאמר דלא דחינן להו משום אד"ו אבל בענין אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בהא לא ס"ל כוותיה דאחרים והיינו ההיא מתני' דערכין ד"ח ע"ב דקתני אין פוחתין מד' חדשי' המעוברים בשנה כו' דאתייא דלא כאחרים כדאמרינן התם ואפילו הכי ס"ל דאתו תרי שבי אהדדי כמו שהכריחו התוס' במנחות ד"ק ע"ב ד"ה ב' ימים טובים כו' והם ז"ל לפי שיטתם דס"ל דליכא מאן דס"ל דאתו תרי שבי אהדדי אלא ר"מ לבד הוק' להם ההיא מתני' דערכין והניחו בקשיא יע"ש. אמנם לשיטת ר"ת ורבינו והר"ן אפשר ליישב דלאו דוקא ר"מ ס"ל דאתו תרי שבי אהדדי משום דס"ל דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים אלא אפילו מאן דפליג אההיא דאין בין עצרת אזיל ומודה דאתו תרי שבי אהדדי וכדמוכח ההיא מתני' דערכין. ובהכי ניחא דאשכחן כמה סתמי דס"ל דאתו תרי שבי אהדדי ההיא דספ"א דמנחות שכתבו התוס' ושם משנה ז' ששנינו חל יוה"כ להיות ע"ש ועיין במ"ש התי"ט שם וההיא דערכין ד"ח ע"ב והך סתמא דמגילה דקתני חל להיות בב' חל להיות בשבת וכן ההיא דספ"ב דתענית ששנינו וכן ט"ב שחל להיות בע"ש ושם בפ"ד מ"ז ששנינו וב"ה מתירים מפני כבוד שבת ועיין שם בפי' הרע"ב ודחיקא להו לרבי' ולהר"ן למימר דכולהו הנך סתמי אתו כאחרים דלית הלכתא כוותיה. ובכן לשיטת רבינו והר"ן נמי יש ליישב הך דקאמר ר' יוסה בירושלמי לית כאן חל להיות בב' ולית כאן חל להיות בשבת דאפשר דבזמנו כבר תקנו תקנה זו שלא יבואו תרי שבי אהדדי אע"פ שהיו מקדשים את החדש ע"פ הראיה ואפשר שהיה בימי עולא שנתקנה תקנה זו כמ"ש הר"ן ואפשר שבזמנו עדיין לא תקנו שלא יבא ר"ה ביום א' בשבת משום יום ערבה וכדקאמר רבין בש"ס דידן מש"ה לא קאמר לית כאן חל להיות בד' משום יום ערבה ודוק. איברא דאכתי קשה מהא דקאמר רב בגמרא בדף ה' ע"א פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם כו' ואמרי' עלה מאי ע"ש זמנם לאפוקי מדרבי דאמר הואיל ונדחו עיירות ממקומם ידחו ליום הכניסה הא קמ"ל דע"ש זמנם יע"ש. מבואר יוצא דבזמן רב היה חל י"ד בשבת ועולא ור"י היו בזמנו ואולי כי אמרה רב למילתיה עדיין לא נתקנה תקנה זו ועיין למרן החבי"ב בשיירי כנה"ג א"ח סימן תר"צ הגב"י אות ט"ו במה שתמה על המט"מ ז"ל והדין עמו שהרי מוכח מהך מימרא דרב דלא היו חוששי' בזמנו עדיין אם היה חל תרי שבי אהדדי כדאמרן. ודע דכלל זה שבידינו דלא אד"ו ר"ה ולא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת ולא זב"ד פורים וכיוצא הכל תלוי בכלל דלא אד"ו ר"ה כמ"ש הרפ"ח בה' ר"ח וכן כתב רש"י בפ"ק דסנהדרין די"ג ע"ב ד"ה ולעברי' לאדר כו' וז"ל והא דלא עבדי פסח בבד"ו טעמא משום תשרי הוא יע"ש. ובכן אני תמיה למה שראיתי להלח"מ בפ"א מה' תמ"ו ד"ה אבל אין קרבים בלילי הכפורים כו' שכתב וז"ל דאע"ג דרש"י בפרק תמיד נשחט כתב דמשמע דכשהיה על פי הראיה לא היו שם כללי דלא בד"ו פסח כו' ועוד דע"כ לא קאמר רש"י אלא בכלל דלא בד"ו פסח אבל בלא אד"ו ר"ה שהוא כדי שלא יבואו שבת וכפור יחד מודה רש"י שאפילו בזמן שמקדשין על פי הראיה היה כך דאיך יוכל רש"י להכחיש סוגייא דפרק החליל עכ"ל. ואתמהא דהרי הא בהא תלייא דאי לא הא לא קיימא הא ועוד שהרי מדברי רש"י בפ"ק דסנהדרין די"ג מבואר דאף בזמן התנאים הראשונים היה נוהג אף כלל דלא בד"ו זולת היכא דלא הוה אפשר משום התקופה כיע"ש וצ"ע. ודרך אגב בעומדי באותה סוגייא דפרק קמא דר"ה ד"ך ע"א עלה דאמר עולא ידעין חברין בבלאי מאי טיבות' עבדינן בהדייהו ואמרי' מאי טיבותא עולא אמר משום ירקייא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתייא ואמרו על זה מאי בינייהו איכא בינייהו יוה"כ שחל להיות בשבת מאן דאמר משום מתייא מעברינן ומאן דאמר משום ירקייא לאימת קבעי להו לאורתא לאורתא טרח ומייתי עכ"ל ושמעתי מקשים דכשחל יוה"כ באחד בשבת חל ר"ה בע"ש וכן י"ט ראשון של חג בע"ש ואכתי איכא ריעותא דירקייא כמ"ש רש"י בד"ה משום ירקייא ואם כן אכתי ליכא בינייהו מידי דאע"ג דמשום יה"כ לא איכפת לן לאעבורי משום דלאורתא טרח ומייתי אכתי משום י"ט של ר"ה ושל חג היו צריכין לאעבורי לאלול למ"ד נמי משום ירקייא ומאי בינייהו והיותר תימא שהתוספו' לקמן בד"ה בין מלפניה כו' הוקשה להם כעין זה ומתוך כך מחקו גירסא בין מלפניה כו' ויותר היה להם לתמוה הכא שאין מקום לתקן זה בשינוי הגרסאות. וכה הראוני ספר נדפס מחדש לרבני אשכנז זה שמו בית הלוי תירץ לזה די"ט הסמוך לשבת לפניו ליכא ריעותא דירקייא משום דבי"ט מצי ליתן הירקות במים כדי שלא יכמושו כמו ששנינו בסוף פ' לולב הגזול מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעל' ומחזירתו למים בשבת ופרש"י כדי שלא יכמושו ואמר ר"י עלה דבשבת מחזירין ובי"ט מוסיפין את המים דקיימ' לן כר"י וא"כ ה"נ יכול ליתן הירקו' במים כדי שלא יכמושו אבל בשבת וביה"כ לא מצי ליתנן במים דלא התירו גבי לולב בשבת אלא להחזיר דוקא ולא ליתנן לכתחי' יע"ש ולא נחה דעתי בזה לפי מ"ש רש"י בד"ה משום ירקייא ועוד שהרי עינינו הרואות דכשנותני' הירקות במים צוננים הם נכמשין טפי מפני רכותן ולא אמרו ומחזירתו למים כדי שלא יכמוש אלא גבי לולב דוקא שהוא קשה כעץ ולא בשאר ירקות של אכילה. והנלע"ד דתלמודא השתא כי קאמר יוה"כ שחל להיות אחר השבת ה"ק דמ"ד משום מתייא מעברינן לדידיה בהאי טעמא דמתייא לחוד מעברינן אבל למאן דאמר משום ירקייא לא מעברינן לאלול אלא היכא דאיכא ריעותא דירקייא בהדי ריעותא דמתייא כגון יוה"כ שחל בערב שבת אבל משום ריעותא דירקייא לבד או משום ריעותא דמיתייא לא מעברינן עד דאיכא תרוייהו בהדי אהדדי ומשום דלא ניחא ליה למקשן האי תירוצא דלמאן דאמר משום ירקייא בעי תרוייהו הדר פריך דלמאן דאמר משום ירקייא אמאי לא יספיקו להעבירו משום טעמא דמתייא ולהכי הדר קאמר איכא בינייהו י"ט הסמוך לשבת דלמאן דאמר משום ירקייא מעברינן ולמאן דאמר משום מתייא לא מעברינן ודוק. ושוב ראיתי להרב המאור בפרק קמא דר"ה עמד לבאר סוגייא זו ובתוך דבריו יישב קושייא זו ועיין בדברי הרשב"א בחי' שם באותה סוגייא שכתב דברים תמוהים במה שתירצו בגמרא איכא בינייהו י"ט הסמוך לשבת כו' וז"ל הוא הדין דהוה מצי למימר יום הכפורים הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה איכא בינייהו אלא שלא היה מתברר טעם מחלקותם ביום טו' יפה בלשון קצרה כדרך שמתברר טעם יום הכפורים מכלל יום טוב עכ"ל ודברי' אלו אין להם מובן לפי מה שפרש"י באותה סוגייא ואולם לפי מה שכ' הרב המאור בשם חכמי צרפת בביאור הסוגייא יובנו דברי הרשב"א היטב ודוק.

3 פסחים פתח ↗

7 כחל להיות בשני בשבת - ערב הפסח שהתמיד נשחט בשבע ומחצה:

8 בשני בשבת - חד מימות החול נקט ואית דאמרי יומא קמא דשבתא דחזי לארביסר נקט וחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד"ו פסח ולאו מילתא היא שהרי על פי הראייה היו מקדשין:

9 ור"ע אומר כסידרו ערב הפסח - גרסינן ותו לא:

« רש"י על פסחים נ״ח ע״ב:ו׳ רש"י על פסחים נ״ח ע״ב:ח׳ »