רש"י על פסחים נ״ד ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים נ״ד ע״ב:א׳ רש"י על פסחים נ״ד ע״ב:ג׳ »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1585 דוגמה לדבר; בנצח ישראל פי"ח תד. הביא את דברי הגמרא פסחים נד: שיום הנחמה "מתי יתנחם מדאגתו" רש"י שם הוא מכוסה מבני אדם. וכתב לבאר זאת בזה"ל: "דבר זה גם כן אין בו ידיעה, כי הנחמה חוץ מן האדם. שכאשר הגיע לו צרה, אין ידוע לו זמן שיהיה מתנחם אחר הצרה שהגיע לו. כי הנחמה לאדם הוא כאילו היה מגיע לו העדר, ויחזור ויקבל הויה אחר כך, ואין דבר זה ידוע לו מה שחוזר ונותן לו הויה, כי הוייתו חוץ ממנו". ואם תאמר, הרי מצינו שאדם יכול כביכול להוליד את עצמו, וכפי שביאר להלן בסוף המשנה ראה שם הערה 1827, ונמצא שאדם מקבל הויה מעצמו. אמנם סתירה זו בנין היא, וכמו שביאר בגו"א שמות פי"ג אות יח, שנאמר שם שמות יג, כב "לא ימיש עמוד הענן יומם וגו'", ופירש רש"י שם "לא ימיש - הקב"ה". וביאר שם הגו"א בזה"ל: "כי 'ימיש' הוא מבנין הפעיל, שהוא יוצא תמיד. ואם רצה לומר 'לא ימיש' הענן, היה ראוי להיות 'ימוש' בוי"ו, ולפיכך פירושו 'לא ימיש הקב"ה', והשתא הוי פועל יוצא. ואף על גב דכתיב שמות לג, יא 'ומשרתו יהושע לא ימיש מתוך האהל'. חלוק גדול יש כאן ליודעי לשון הקודש, כי אצל בני אדם שייך לשון יוצא, כי הוא המזרז את עצמו, והרי הוא יוצא בצד זה, כי האדם הוא המזרז את גופו. וכן פירושו; לא ימיש יהושע את עצמו, ומדבר על האדם כאילו היה כאן שני דברים, האחד דעתו, והשני גוף האדם. וכך כתב לקמן שמות יד, י 'ופרעה הקריב', ופירש רש"י שם הקריב את עצמו ומיהר לפני חיילותיו. וזה לא יתכן בענן, ולפיכך צריך לפרש 'לא ימיש' - הקב"ה". הרי לעולם פועל ההויה הוא פועל יוצא, ורק האדם גופא כולל בתוכו שני דברים; פועל ההויה דעתו, ומקבל ההויה גופו. וראה גו"א שמות פי"ד סוף אות כא. ואם כן לא רק שלא קשה ממה שהאדם מוליד את עצמו, אלא אף יש ראיה משם ש"אין הויה מעצמו, רק שמקבל הויה מן הפועלים". וראה למעלה ציון 1549, ולהלן פ"ב הערה 11.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

250 פסחים נד: "תנו רבנן, שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן; יום המיתה, ויום הנחמה "של כל אדם, מתי יתנחם מדאגתו" רש"י שם, ועומק הדין "הרוב טועים בו" רש"י שם, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת "רומי, שכתוב בה מלאכי א, ד 'גבול רשעה', ו'רשעה' היינו חייבת" רש"י שם מתי תכלה". ובנצח ישראל פי"ח תד. הביא מאמר זה, וכתב: "עומק הדין הוא ג"כ מכוסה ממנו. כי הדין מושכל מחויב... ומפני שהוא מחויב ומוכרח הוא מכוסה מן בני אדם, במה שהאדם גשמי, ושכלו אינו שכל גמור, לא יוכל לעמוד על השכל המחוייב, שהוא הדין. ואילו היה יודע עומק הדין, היה האדם שכלי לגמרי, כי זהו אמיתות השכל, ולפיכך השכל המחויב הוא נבדל ממנו, שאי אפשר לדעת עומקו". ובנתיב הדין פ"א א, קפז. כתב: "בפרק קמא דסנהדרין ז:, דרש בר קפרא, מנא הא מלתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב שמות כ, כו 'ולא תעלה במעלות', וסמיך ליה שמות כא, א 'ואלה המשפטים אשר תשים'... כי הדין בפרט צריך המתנה, שהדין הוא לאלקים, כמו שהתבאר מענין הדין כי הוא אל הש"י ולא לאדם, ולפיכך ראוי אל האדם להמתין בדין, כי אין הדין עם האדם, והדין שייך אל האלקים בפרט, כמו שידוע, לכך יש לו להמתין בדין. וזה אמרם במסכת פסחים נד: כי נעלם מן האדם עומק המשפט והדין... ולכך המשפט צריך המתנה, כדי שיוכל להבין ולהגיע אל עומק המשפט. ומי שהוא ממהר וקופץ ומוציא המשפט, הוא מקלקל המשפט, כי המשפט אינו מצד האדם, ולכך אי אפשר שיגיע האדם אל המשפט, רק בשביל המתנה... וצריך שיהיה מתון בדין כמו שראוי אל האדם במה שהוא אדם גשמי, אשר ראוי אליו המתנה לענין הדין, שאין השכל נמצא אתו בפעל לגמרי, ואין אתו המשפט, ולפיכך צריך המתנה" הובא למעלה פ"א הערה 250, ופ"ד הערה 694.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

2 ויום הנחמה - של כל אדם מתי יתנחם מדאגתו:

3 ועומק הדין - הרוב טועים בו אי נמי עומק הדין העתיד:

4 מלכות חייבת - רומי שכתוב בה גבול רשעה ורשעה היינו חייבת:

« רש"י על פסחים נ״ד ע״ב:א׳ רש"י על פסחים נ״ד ע״ב:ג׳ »