רש"י על פסחים מ״ט א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ב׳ רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ד׳ »

1 סדר משנה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פתח ↗

לשון קושית המג"א בסי' רמ"ט ס"ק ג'. מי שיצא מביתו וכו' לעשות מצוה וכו' כגון סעודת אירוסין וכו'. עכ"ל, הא לך לשון המג"א בסי' רמ"ט סעיף ב' ס"ק ג', סעודת אירוסין וכו' וצ"ע דהא כתב בסי' תמ"ד סעיף ז' דסעודת אירוסין היא סעודת מצוה אפי' בערב פסח, דבחול המועד אסור לעשות סעודת אירוסין כל שכן בערב שבת דקיל טפי וכו' עכ"ל המג"א יע"ש באריכות. ביאור קושית המג"א הנ"ל. וכתבתי שם על הגליון זה רבות בשנים עודני בימי חורפי, דכוונתו של המג"א בקושיתו היא מן המשנה דפסחים דף מ"ט ע"א דקתני התם וז"ל ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' יע"ש במשנה, הרי שלך לפניך מבואר דעושין סעודת אירוסין בערב פסח, אך דלכאורה היה אפשר לומר דלאו בחדא מחתא קתני להו הך משנה, אלא דהמשנה לצדדין קתני, והוא דהולך לשחוט את פסחו בער"פ ולאכול סעודת אירוסין הוא הולך בחול המועד של פסח לא בערב פסח, רק שנזכר שיש לו חמץ בביתו, ולא שהוא עתה כשהוא נזכר כבר חמץ, אלא שנזכר שיש לו עתה בביתו דבר מה שיכול לבוא לידי חמץ, דהיינו שנזכר שיש לו עיסה מגולגלת בביתו וכדאמרינן התם דף ז' וז"ל היה יושב בבית המדרש ונזכר וכו' שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתיירא שמא תחמיץ וכו' יע"ש בגמרא. ולזה קאמר המג"א דאי אפשר לפרש כן דהא אסור לעשות סעודת אירוסין בחול המועד ואם כן היאך לפרש המשנה שהוא הולך בחול המועד כדי לאכול סעודת אירוסין באותו היום, ודבר זה בודאי אי אפשר לאמרו דהפירוש של המשנה הנ"ל הוא שהולך בער"פ או בחוה"מ לאכול סעודת אירוסין אחר עבור ימי החג כולן, דהיינו שהסעודת אירוסין תהיה במוצאי י"ט האחרון של חג והוא רחוק מביתו יותר מתחום וצריך לילך עוד היום בחוה"מ כדי להגיע לשם ולאכול בסעודת אירוסין, דזה אינו, דכיון שכן הוא שאינו עושה המצוה של אכילת סעודת אירוסין באותו היום שהוא הולך, ובאותו היום ההוא הנה הוא מחויב ומוטל עליו המצוה ההיא מה שצוה ה' אלקינו לבער את החמץ בודאי הוא מחויב לחזור לביתו ולבער את החמץ, אף שלא יהיה יוכל לחזור למצות אכילת סעודת אירוסין דמצוה של אותו היום שהוא עומד בו אף אם הוא מצוה קלה, מכל מקום היא קודמת למצוה גדולה הימנה של יום מחר וכמו דאמרינן במנחות מ"ט וז"ל בעי מיניה רב חייא בר אבין מרב חסדא וכו' תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא וכו' יע"ש הסוגיא כולה כמות שהיא ועיין עוד בתוספות דזבחים צ"א בד"ה ת"ש מוספי שבת וכו' ובגמרא שם וז"ל דאמר ר' יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה וכו' ועיין בש"ע א"ח סימן רפ"ו סעיף ד', אלא ודאי דהפירוש הוא כמו שפירש"י שם והש"ע לקמן סימן תמ"ד דהוא הולך בערב פסח לאכול באותו יום סעודת אירוסין, ולזה שפיר הקשה המג"א קושיתו הנ"ל דאם מותר לעשות סעודת אירוסין בערב פסח דחמיר טפי טובא כ"ש דמותר לעשותו בערב שבת דקיל טפי. ביאור ברש"י בפסחים דף מ"ט ד"ה ההולך בארבעה וכו'. ומאור עינינו רש"י כוון בזה בצחות לשונו הזהב, שהוא כתב במשנה שם וז"ל ההולך בי"ד עכ"ל רש"י, ולכאורה הנה הוא תמוה דמאי בעי רש"י בזה ופשיטא דהולך לשחוט את פסחו שהוא הולך ביום י"ד, אבל לפי האמור בס"ד ניחא והוא דכוונתו של רש"י הוא לרמוז לן דתיבת ההולך ופירושו דהוא קאי על כולהו עניני דקתני בהך משנה דהתם דהיינו גם על מה דקתני התם לאכול סעודת אירוסין וכו' הנה תיבת ההולך מיירי בי"ד לא בחולו של מועד, ואם כן כולהו בבי דהך משנה בחדא שייטא שטו, דאף לאכול סעודת אירוסין מיירי ביום ארבעה עשר, ושמותר לעשות סעודת אירוסין בערב פסח, והוכחתו של רש"י היתה כהוכחתו של המג"א הנ"ל דבחול המועד אסור לעשות סעודת אירוסין וכנ"ל, וכעת כי נתגלה אור עולם ספרו כאן של אאמ"ו זצ"ל מחצית השקל מצאתי את שאהבה נפשי בסימן הנ"ל עיקר דבריי הנ"ל בביאור כוונת המג"א והשבח והתהלה לו ית' שזכיתי לכוון לדעתו דעת עליון ודו"ק. ישוב קושית המג"א הנ"ל. אולם בעיקר קושיתו של המג"א הנ"ל על מרן הוא הקדוש בית יוסף נראה לענ"ד בס"ד ליישב דעת מרן הב"י ז"ל, והוא דבשלמא בערב שבת הלא יש לאל ידו להמתין עם האכילת סעודת אירוסין לכל היותר עד שעת פלג המנחה ולהתפלל מיד מנחה ומעריב ולקבל עליו את השבת ולאכול סעודת אירוסין וסעודת שבת כאחת אחר שיקדש על הכוס, ולכל היותר יאכל כזית פת בלילה, עיין במג"א בסי' רס"ז סוף ס"ק א' מש"כ בשם השל"ה, ואעפ"כ תהיה סעודת אירוסין בעוד יום של אותו היום שנתארסו, דלענין הסעודת אירוסין מה בכך שכבר התפלל ערבית וקיבל עליו קדושת שבת, סוף סוף עדיין הוא יום גמור, מה שא"כ סעודת ברית מילה ופדיון הבן הואיל וקביע ליה עידנא זה היום שזמנם דוקא הוא היום ההוא ולא היה כלל לא בידו ולא ביד שום אדם לא להקדימם ליום שלפניו ולא לאחרם ליום שלאחריו, עדיפי טפי שאינו צריך לאחרם אפילו שעה אחת עד פלג המנחה, לא כן בערב פסח שאי אפשר לו לקדש מבעוד יום ולאכול מצה ומרור מבעוד יום וכמבואר בש"ע א"ח סימן תע"ב סעיף א' ועי' במג"א שם סק"א, וגם בי"ט הא אסור לעשות סעודת אירוסין וכמבואר להדיא שם בסימן תקמ"ו, ולפיכך מותר לו לאכול סעודת אירוסין בערב פסח, ומסתלקים בזה כל קושיותיו של המג"א מה שהקשה על מרן הב"י ומרן הרמ"א ודעתם דעת תורה היא, ודו"ק.

2 פסחים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַהוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכוֹל סְעוּדַת אֵירוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזוֹר לְמִצְוָתוֹ — יַחְזוֹר וִיבַעֵר, וְאִם לָאו — מְבַטְּלוֹ בְּלִבּוֹ.

3 מתני' ההולך - בארבעה עשר:

4 אם יכול - שיש שהות ביום:

« רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ב׳ רש"י על פסחים מ״ט ע״א:ד׳ »