רש"י על פסחים מ״ו ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים מ״ו ע״ב:ו׳ רש"י על פסחים מ״ו ע״ב:ח׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

נאמר בתורה תשבות כו'. עי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן פ' כ"ד הל' י"ב והטעם דגבי שבת הוה העשה מנוחה ולא ביטל מלאכה עי' מגילה ד' ט' ע"א ברש"י ד"ה ויכל ועי' תוס' סנהדרין ד"ה חצבה ד' ל"ח ע"א ע"ש ונ"מ לענין חינוך עי' תוס' נזיר ד' כ"ח ע"ב ותוס' יומא ד' פ"ב דחינוך לא שייך רק בקיום מצוה ע"ש ועי' רש"י יבמות ד' מ"ח ע"ב וכבר כתבתי בזה לעיל וגם האיסור מלאכה דעבד ובהמה הוא ג"כ רק משום ניחא ונ"מ לפי מה שכתבתי לעיל בפ"א דלגבי יוכ"פ אין בו מצות שביתה מה"ת י"ל על עבד ובהמה ביוכ"פ אין בהם מצות שביתה מה"ת אבל ביו"ט יש בעבד כדמוכח מהך דגיטין ד' מ"ד ע"א הנ"ל ע"ש דאמר שם חוץ משבתות ויו"ט, ועי' ברמב"ן בס' תולדות האדם מש"כ בשם בה"ג ומה שהקשה מהך דפסחים ד' ה' ע"ב ד"ה לחלק דהיכא ללאו הוה רק בשבת ר"ל כך דכיון דלא הוה בכלל מלאכה רק מלא תבערו ושם כתיב ביום השבת הוה רק דוקא בשבת וכמבואר בירוש' פ"ה דביצה ה"ב ותוס' שם ד' כ"ג ע"א ד"ה על גבו ועי' שם ד' י"ב ע"א גבי הוצאה ועי' רש"י פסחים ד' מ"ו ע"ב ד"ה מדאורייתא ורש"י סנהדרין ד' ל"ו ע"א ד"ה אין רציחה ושם בתוס' ד' ס"ג ע"א ד"ה על ועי' ברש"י שבועות ד' ט"ו ע"ב ד"ה אין בנין ע"ש ועי' רש"י מכות ד' כ"א ע"ב ד"ה ואין ע"ש:

1 פני יהושע פתח ↗

בפירש"י בד"ה מדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט כו' ושבת וי"ט חדא קדושה היא כו' עכ"ל. ולכאורה יש קצת ראיה לסברא זו מהא דקי"ל ס"פ אלו קשרים דחלבי שבת קריבין בי"ט אע"ג דחלבי חול אין קריבין בי"ט אלמא דאשכחן לענין גבוה דצרכי שבת נעשין בי"ט א"כ אפשר דה"ה לענין צורך הדיוט כן נ"ל ועיין בסמוך:

2 פסחים פתח ↗

וּמִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַּבְשִׁילִין שָׁרֵינַן אִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא?! אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאוֹרָיְיתָא צוֹרְכֵי שַׁבָּת נַעֲשִׂין בְּיוֹם טוֹב, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ בֵּיהּ, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב אַף לְחוֹל. וְכֵיוָן דְּאַצְרְכוּהּ רַבָּנַן עֵירוּבֵי תַּבְשִׁילִין — אִית לֵיהּ הֶיכֵּירָא.

7 מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביו"ט - דכתיב שמות יב אך אשר יאכל לכל נפש ושבת ויו"ט חדא קדושה היא דתרוייהו שבת איקרו וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר:

8 ורבנן הוא דגזור - כי לא אותיב עירוב תבשילין כדי שלא יאמרו אופין אף לחול:

1 תוספתא כפשוטה על ביצה פתח ↗

6-7. נולדה בשבת תיאכל ביום טוב. ביום טוב תיאכל בשבת. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר עדיין היא מחלוקת במקומה. בבלי ד' א', ומסיים שם: שבית שמאי אומרים תיאכל ובית הלל אומרים לא תיאכל. ורצו מתחילה לעיל שם לפרשה שהמחלוקת היא אם שבת ויו"ט היא קדושה אחת, או שתי קדושות, ודחו שם שאין לומר כן שהרי ר' אליעזר סובר ששבת ויו"ט הן שתי קדושות, ומכל מקום אוסר מזה לזה, והעמידוה שהמחלוקת היא בהכנה דרבה. ברם כבר הראינו לעיל שבירושלמי אין זכר להכנה דרבה, ובפ"א ה"א, ס' ע"א, הביאו את הברייתא שלפנינו ומסיים שם כמו בבבלי הנ"ל, ומוכח מתוך הסוגייא ועיין גם שביעית פ"ט ה"א, ל"ח ע"ד, ועירובין פ"ג, ה"ח, כ"א ע"ב שלת"ק מותרת משום ששבת ויו"ט שתי קדושות הן, ואשר לר' אליעזר מוחלפת שיטתו. ועיין בראשונים שהביא באהצו"י כאן, עמ' 3 ואילך, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 274 ואילך. וכבר ראה ר' ישעיה מטראני שאין לפרש את הירושלמי ע"פ הבבלי, עיין בתשובתו שבאו"ז ח"א סי' תשנ"ו ס"ק ו', קי"א ע"ב ואילך,20והיא בשו"ת הרי"ד כת"י קנטבריא סי' ע', 130 ע"ב ואילך. ועיי"ש ח"ב סוף סי' ל"ח, ט' ע"ב, שם סי' קל"ט, ל"ו ע"ג ואילך. ועיין בבית הבחירה למאירי כאן, עמ' 25 ואילך שהאריך בזה, והסיק: נראה שטעם תלמוד המערב משום קדושה אחת, ולא משום הכנה, וכנגד שיטת התלמוד שלנו. ועיין בראבי"ה כאן ח"ב סוף סי' תשט"ו, עמ' 418, וברא"ש פ"א סי' א'.ברם מהמשך הסוגייא בירושלמי משמע שאף למ"ד שבת ויו"ט שתי קדושות הן יש מקום לומר, שנולדה בשבת אסורה ביו"ט, וכן להפך, משום שאם הדבר בעינו אין הוא עדיין בהיכנו אלא אם מותר לאוכלו אף בערב שבת. וכן אמרו להלן שם, ס' סע"א: ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעורה, מה בין נשרין מה בין בצים? אילו אפשר שצ"ל: א' לו נשרים באימותיהן שמא אינן אסורין, אילו בצים באימותיהן שמא אינן מותרות? מעתה נולדה ביום טוב לא21בכי"ל חסרה המלה "לא", והושלמה לנכון בין השיטין ע"י הסופר עצמו. וכ"ה בשרי"ר, עמ' 158, ועמ' 159, וכן מוכח מהמשך הסוגיא. תיאכל בשבת, בשבת לא תיאכל ביום טוב. ונראה שעיקר הקושיא היא מנולדה בשבת שלא תיאכל ביו"ט, שהרי בביצה שנולדה בשבת כ"ע מודים לשיטת הירושלמי שלא תיאכל עיין מ"ש לעיל, שו' 1–2, סד"ה ובירושלמי שבת, וכן הדין בביצה שנולדה ביו"ט מתרנגולת שייחדה בפירוש לגדל ביצים עיין מ"ש במקום הנ"ל, מפני שדינן כנשרים. והקושיא היא אפילו למ"ד ששבת ויו"ט הן שתי קדושות, מפני שלמ"ד שהן קדושה אחת הרי היא באמת אסורה גם בשבת שלאחר יו"ט ולהפך. וממשיך הירושלמי: א"ל וכיני כלומר, וכן הוא כדבריך, כך צריך היה להיות, לא דייך שהחמרתה עליה שאם נולדה ביום טוב לא תיאכל ביום טוב, בשבת לא תיאכל בשבת, אלא שאת מבקש להחמיר עליה שאם נולדה ביום טוב לא תיאכל בשבת וכו'. והוא כדברי ר' מנא לעיל שם ס' ע"א ומקבילות: מה אפכן לה פתילה גבי ביצה? כלומר, דין ביצה לחוד, ודין פתילה שכבתה בשבת לחוד, ודינה של פתילה כנשרין שנשרו בשבת שאסורין גם ביום טוב, מפני שמעולם לא היו בהיתירן מערב יו"ט שחל להיות בשבת, וכן בפתילה שהדליקה מערב שבת ונאסרה בכניסת השבת מיד.22ופשיטא שכל הפירושים הם רק לשיטת הירושלמי גרידא. וממשיך הירושלמי: ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה מה הן? חזר ר' ירמיה ואמר כל שבעה הן בטילין על גב סוכה, מכאן ואילך בהיכנן הן. וכן הסיקו בשבת פ"ג ה"ו, ו' ע"ב. והטעם הוא שמתחילה לא הקצה אותם בידים אלא לשבעה ימים, ומכאן ואילך בהיכנן הן, שהיו בהיכנן מערב סוכות לשמיני עצרת. ושוב ממשיך הירושלמי: אמר ר' יוסה כל שבעה קדושת סוכה23כ"ה בשרי"ר, עמ' 158, ועמ' 160. ובכי"ל: קדושת שבעה עליהן. ובהוצ' שלפנינו: קדושת סוכה חל. עליהן, מיכן והילך קדושת יום טוב עליהן. והכוונה שהרי אף בשביעי בין השמשות צריך לאכול בסוכה, וממילא הקצה אותם גם לבין השמשות עיין לעיל סוכה פ"א, שו' 18, ולהלן פ"ג, שו' 33, ובבלי סוכה מ"ו ב', וחלה הקדושה לכל היום. וממשיך הירושלמי: מה אתא מישאול24וכן בשרי"ר, עמ' 158: משאול. ולהלן שם, עמ' 160: משאולו =משאול לו. ואין להגיה. יום טוב שחל להיות ערב שבת, כמאן דאמר שתי קדושות הן? ומכאן, שלמ"ד שהיא קדושה אחת בוודאי אסורות, אלא למ"ד שהן שתי קדושות יש לשאול אם נויי סוכה אסורות בשבת שלאחר עצרת כדין נשרים ופתילה שכבתה שאסורין, אפילו למ"ד ששבת ויו"ט שתי קדושות הן, או ששאני כאן שהיו בהיכנן בערב סוכות, ולא נאסרו בשמיני עצרת אלא משום שהקצה אותם בפירוש גם לבין השמשות שבו, אבל לשבת שלאחריו מותרין,25ועיין מה שהאריך הריטב"א בסוכה מ"ו ב' ד"ה א"ר יוחנן ובתוספות שם י' ב' סד"ה עד. משום שכבר היו בהיכנן מערב סוכות, וכדברי ר' ירמיה. הרי לך שבדבר שמעולם לא היה בהיכנו בחול, יש מקום לומר שהוא אסור אפילו בשבת שלאחר יום טוב, ולהפך. ובזה היא מחלוקת הת"ק ור' אליעזר כאן בתוספתא, ושניהם מודין ששבת ויו"ט שתי קדושות הן.26אלא שלדעת הירדושלמי סובר ר' אליעזר שסוף כל סוף אין הפסק ביניהן, ושניהן קדושים, ולמעשה יש כאן קדושה אחת עיין רש"י פסחים מ"ו ב' ד"ה מדאורייתא, אעפ"י שבמהותן הקדושות אינן שוות, ועיין באו"ז ח"ב ה' עירובין סי' ק"מ, ל"ז ע"ב. ור' יהודה חולק על ר"מ, לעיל שו' 1, וסובר שר' אליעזר כבית הלל, עיין מש"ש. ועיין היטב באו"ש פ"א מה' יו"ט הי"ט.

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

טז ואמנם בהא דצרכי שבת נעשים בי״ט יש ב׳ פירושים הפירוש הא׳ פירש״י פסחים מ״ו ב׳ ד״ה מדאורייתא די״ט ושבת חדא קדושה הוה יע״ש וזה א״א לדידן כבר איפסקא הלכתא בעירובין ל״ח ול״ט דב׳ קדושות הן כמבואר שם וכן בביצה ונאמר כפירוש התוס׳ מ״ז א׳ פסחים שם ד״ה ואי אמרת דלאו משום חדא קדושה הוא דצרכי שבת נעשים בי״ט אלא א״נ ב׳ קדושות יע״ש. וע׳ ר״ן פסחים בשם הרמב״ן ראיה דביצה דנולדה בזה אסורה בזה משום הכנה. אלמא אין י״ט מכין לשבת יע״ש. ואני העני לא הבינותי מאן לימא לן דמ״ה הוא רק מדרבנן והרי הר״ן ז״ל גופא בביצה גבי נולדה בזה אסורה בזה כתב דודאי לית כאן הכנה ד״ת יע״ש א״כ נימא דר״ש הכנה מדרבנן הוא דאין שבת מכין לי״ט ולא י״ט לשבת. ובזה סבור אני לומר מ״ש הר״מ ז״ל בפירוש המשניות ריש ביצה הכנה דמאתמול גמרה לה הוא רק מדרבנן אע״ג בביצה ג׳ ב׳ אמר לרבה הוה ספיקא דאורייתא הוא דלית ליה צורכי שבת נעשין בי״ט מ״ה אבל לדידן דצורכי שבת נעשין בי״ט מרב אשי ר״פ י״ט מה טעמא היינו למה אסרוה הואיל וצורכי שבת נעשין בי״ט כו׳ א״כ לית להר״מ ז״ל כלל הכנה דאורייתא אפי׳ הכנה טבעיית וכ״ש מלאכתיית ומ״ה שבת מכינה לי״ט רק מדרבנן אין שבת מכין לי״ט וי״ט לשבת. אמנם לדידן בפסק המחבר בה׳ י״ט משמע דיש הכנה דאורייתא ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואפשר אפי׳ נולדה בזה אסורה בזה י״ל ד״ת עמ״ש בחידושינו שם והא דאופין ומבשלין מי״ט לשבת אפי׳ סמוך לחשיכה הוא מטעם שכתבו התוס׳ ריש ביצה ב׳ ב׳ ד״ה והיה דיש חילוק בין ביצה שאין ראוי לכלום כו׳ ובין תקוני תבשיל דתיקון בעלמא הוא מש״ה צורכי שבת בתיקוני מאכל מ״ה שרי ומדרבנן אסור וע״י עירובי תבשילין שרי ואפי׳ סמוך לחשיכה שרי כה״ג ואדרבה הכנה טבעיית חמור יותר מהכנה מלאכתיית והר״ן ז״ל בפסחים שם כתב שאין מחוור דעת התוס׳ בזה והנך רואה שפסק המחבר בה׳ י״ט ודבריו בב״י בתקכ״ז נוטין לדברי התוס׳ וכדכתיבנא:

« רש"י על פסחים מ״ו ע״ב:ו׳ רש"י על פסחים מ״ו ע״ב:ח׳ »