רש"י על פסחים כ״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על פסחים כ״ב ע״ב:א׳ רש"י על פסחים כ״ב ע״ב:ג׳ »

1 פסחים פתח ↗

וַהֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, דִּכְתִיב ״לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר״, וְתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יוֹשִׁיט אָדָם כּוֹס יַיִן לְנָזִיר וְאֵבֶר מִן הַחַי לִבְנֵי נֹחַ — תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל״, הָא לִכְלָבִים — שְׁרֵי!

2 פסחים פתח ↗

3 פרדס יוסף פתח ↗

ולפני עור ל"ת מכשול, על שיתן מכשל לחבירו ולא בידיעתו ישמש בפעל שימה, ועל שיכוון מכשול ע"י עצה רעה בידיעתו ישמש בפעל נתינה, עי' בתוה"מ – וברש"י פסחים כ"ב: שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ ובע"ז ו':דוקא בתרי עברי דנהרא, וברא"ש שם דמדרבנן אסור אפי' כשיכול להשיגו ע"ש - ובמו"ק ה'. רמז לציון קברות מה"ת לפ"ע כו' - ושם י"ז. מכה בנו הגדול עובר בלפ"ע, ועי' מס' שמחות פ"ג ה"ו אל ילחש לתינוק שילקהו אח"כ דשמא יאבד עצמו לדעת ויעבור אלפ"ע, ובקידושין ל"ב. ודלמא רתח וקעבר בלפ"ע, ונדרים ס"ב: וב"מ ע"ה: מלוה ברבית והלוה עוברין בלפ"ע, וגם מלוה שלא בעדים שם, וחולין ז': וע"ז י"ד. אלפני דלפני לא מפקדינן, וכתבתי בזה הרבה בפרד"י ח"א דף ס"ז: וקי"ד:, ובח"ב דף כ"ו: צ"ב: ות"כ: - ובר"מ ה' רוצח פי"ב הי"ד הרודף אחר חבירו להרגו ונמלט ממנו, ושואל הרודף באיזה דרך הלך, אם משיבו האמת עובר באיסור לפ"ע, אלא מצוה להטעותו או לעשות לו מכשל שלא יוכל לרדפו מהר, ובש"ב י"ז י"ד וה' צוה להפר עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה, ונתן לו חושי עצה לאבשלום שעי"ז נהרג לבסוף, ובפסוק כ' עברו מיכל המים במה שכזבה ונתנה מכשול לאבישלום, דע"י שניצלו אחימעץ ויונתן והגידו לדוד נהרג אבישלום בזה קיימו לפ"ע, אך ביש סכנה להנותן העצה אינו מחויב להטעות הרשע, וכנדרים כ"ב. נפשך הצלת: ובחינוך מ' רל"ב לפ"ע שלא להכשיל בנ"י לתת עצה רעה, והק' מנ"ח הלא הלאו לפ"ע גם לב"נ שלא יושיט לו אבמה"ח, ולחלק בין איסור לעצה רעה מנלי' וסיים בצ"ע, ולרש"י בהר כ"ה י"ז והוא מב"מ נ"ט. עם שאתך בתורה ומצות, ובל"ס גם עכו"ם אינו בכלל עמיתו, א"כ מפורש שרק לישראל שהוא עמיתו אסור להשיא עצה רעה ולא לעכו"ם, וע"ע ס' חסידים תרע"ג והבאתי לעיל בפ' תזריע י"ב ד', וי"ג א', דצרעת מחלה המתדבקת ואסור לילך במקום בנ"א, ובתוספת ברכה הביא מב"מ ע"ה: מלוה שלא בעדים פרש"י שעולה על דעתו לכפור, ועפרד"י בא דקט"ו: בזה - וביומא ט': מאן דמשתעי ר"ל בהדי' בשוקא יהבי לי' עסקא בלא סהדי, ולמה נקט רק ר"ל, ולא שאר תנאים ואמוראים, וכסנהדרין כ"ג. נקיי הדעת שבירושלים לא הי' יושבים בסעודה אא"כ יודעים מי יושב עמהם, וי"ל דאע"ג שמכיר חבירו אעפ"כ אינו יכול להיות בטוח בו שתוכו כברו, ועז"א אין אדם יודע מה שבלב חבירו, סנהד' ל"ח. אבל ר"ל הי' חבר ללסטים וע"י ר' יוחנן שב לתורה, עי' ב"מ פ"ד: וגיטין מ"ז. והי' בקי בבנ"א ברעתם ובצביעתם החיצוניות, ואותו לא יכלו להונות באונאה מבחוץ, ולכן אם הי' משתעי בהדי' בטח הוא איש ישר, וזה י"ל ביתרו י"ט ט' בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם, שישמע העם בדבר ה' אתי ומזה יוכיחו שראוי הוא להאמין בו, ובשבועות מ"ז: קרב לגבי דהינא ואידהן, ופרש"י כשנגעת במשיח בשמן נחשבת גם אתה כמשיח וע' בזה בתוס' ברכה:

1 לא תאכל הנפש עם הבשר - בעוד שהנפש בו:

2 בני נח נאסר להם אבר מן החי דכתיב בראשית ט׳:ד׳ אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו:

3 לפני עור - אלמא לא מיתסר אלא משום לפני עור לא תתן מכשול אבל בהנאה אחריתי כגון לכלב שרי:

« רש"י על פסחים כ״ב ע״ב:א׳ רש"י על פסחים כ״ב ע״ב:ג׳ »