מאירי על נדרים פ״ב ב

« מאירי על נדרים פ״ב ע״א מאירי על נדרים פ״ג ע״א »

1 וּמַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּרְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. וּמַאי ״אֵין יָכוֹל לְהָפֵר״, מִשּׁוּם עִינּוּי נֶפֶשׁ, אֲבָל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

2 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה, וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה — מֵפֵר לְשֶׁאֵינוֹ מִתְעַנָּה. וְרַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה, וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה.

3 וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה.

4 אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתֶה יַיִן, וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים

פירוש מאירי על נדרים פ״ב ב

1 האשה שנדרה משתי ככרות והדבר מוכיח שתצטער באחת וכגון שהוא פת נקיה ולא תצטער באחרת וכגון שהוא פת קיבר יכול להפר בזו שמצטערת בו ולא לאחרת ואפילו הפר סתם אין הפרתו מועלת אלא לאותה שמצטערת בה שהרי האחרת אינה בכלל נדרי עינוי ואין מקום לומר בה שתהא היתר האחת תלויה בהיתר האחרת שאפילו היה הכל דבור אחד אין אומרין בבעל הופר מקצתו הופר כלו דבעל מיגז גייז ולא מעקר עקר כמו שביארנו ולא נאמר כן אלא בהיתר חכם שמתיר את הנדר מעיקרו כאלו לא נדר כלל אבל בבעל לא והוא שאמרו קונם תאנים וענבים עלי הפר לתאנים אינו מופר לענבים וכן בנדרים הראויין להפרה שקיים מקצתן מה שקיים קיים ויכול להפר את הנשאר כמו שיתבאר:

2 האשה שנדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה הבעל אע"פ שהפר לה הבעל ביומה הרי זו לוקה על מה שעברה קודם הפרתו שהבעל כמו שביארנו מיגז גייז ולאו מעקר עקר הפר לה והיא לא ידעה ועברה על נדרה אינה לוקה הואיל וכבר הופר נדרה אע"פ שלא ידעה בהפרתו אלא שסרך עבירה בידה אחר שנתכונה לעבור מעתה נדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם הפרה אפילו הפר לה בעלה אחר כן ביומה סופגת את הארבעים אף לאחר הפרתו על מה שעברה קודם ההפרה הא משהפר לה אינה לוקה אפילו אכלה חרצנים וזגים שמא תאמר והיאך הפרתו הפרה אצל חרצנים וזגים והלא אמרו בנדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה שאין הפרתו הפרה אצל אותו ככר שאין מתענה בו וחרצן וזג אין בו עינוי נזירות שאני שהכל בכלל נזירות וכל שהפר נזירותה הופר הכל שאין נזירות לחצאין שהרי מי שאמר הריני נזיר מן החרצן לבד או הריני נזיר מן הזג או הריני נזיר מן הטומאה או הריני נזיר מן התגלחת הרי זה נזיר גמור:

« מאירי על נדרים פ״ב ע״א מאירי על נדרים פ״ג ע״א »