1ונשוב לענין הסוגיא אבל אם שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום שלאחריו שנמצאת שתיקתו הקמה אין האב יכול עוד להפר הואיל וקיים הבעל כמו שכתבנו במשנה וכן הלכה:2שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל ר"ל ואין הבעל מיפר שאין הבעל מיפר אלא כשהאב קיים בשעת הפרתו שהרי הפרת האב כמי שלא היתה הואיל ולא נגמרה בחייו וכמו שכתבנו שצריך שיפרו שניהם בבת אחת ר"ל שתהא הפרת שניהם בשעה ראויה לשניהם להפר והוא הדין אף בשמע בחיי האב הואיל ולא הפר בחייו כל שכן בשלא נראו לאב או ששמע האב ולא הפר וכן הלכה:3שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות לאב אע"פ שלא נראו לו בחיי הבעל וכן הלכה אלא שיש חולקים לענין פסק שאין האב מיפר אלא בנדרים שנראו לו בחיי הבעל ומפני שלדעתם בית הלל חלקו בה והלכה כדבריהם ועיקר הדברים שלא נחלקו בית הלל בזו כלל:4שמע בעלה והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת ר"ל האב אין הבעל יכול להפר שאין בעל יכול להפר אלא בשתוף כך היא הגרסא בספרים מדוייקים שלנו ואף בתוספות גורסין בה כן ומכל מקום זו משנה יתירא היא דמרישא נמי שמעינן לה ומשום דבעי למיתנא רבותא באב דמפר תנא בבעל דלא מפר ומכל מקום יש גורסין שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אינו יכול להפר כלומר אע"פ שעדין לא הפר הבעל ולא נראו לאב אינו מפר שאינו מפר לעולם אלא בשתוף אפילו נדרים שנעשו בפניו לבד ואף לאחר מיתת האב אלא שלא הועילו בגרסתם כלום שאף זו פשוטה היא:
