1כל שביארנו שיכול לחזור בו האוכל מפירותיו חייב לעשרן שאין זה הפקר וכל שאין יכול לחזור הרי הוא הפקר ופטור מן המעשר אפילו קדם הוא וזכה פטור הוא מן המעשר ואם כן כל שבקרקע שיכול לחזור תוך שלשה חייב במעשר מן הדין ומעשרין ממנו אף על החיוב ומה שאמרו בגמרא שלא נתקן אלא מפני הרמאין שעושין הפקרן כדי להפקיע מן המעשר אבל מן הדין פטור הוא מן המעשר ושמתוך כך אין מעשרין ממנו על החיוב אלא מיניה וביה לדעת ר' יוסי נאמרה ולא לדעת חכמים כך פירשוה רבים ומכל מקום עיקר הפירוש שתקנת רמאין הנזכרת כאן אף לרבנן היא שמן הדין חל ההפקר שאם אינו חל עכשו היאך הוא חל לסוף שלשה ימים אלא מדרבנן היא וכן נראה משמועה הסמוכה לזו כמו שיתבאר ואם כן אף תוך שלשה אין מעשרין ממנו על החיוב אלא מיניה וביה ולא שנאמר שיהא מה שאמרו כל תוך שלשה יכול לחזור עיקר התקנה אלא עיקר התקנה שלא יפטר מן המעשר והשוו בה מדותיהם אף לענין חזרה שלא תהא כחוכא וטלולא:
