1ספק בכורות כגון שהוא ספק אם בכרה עכשו או בכרה כבר או שילדה זכר ונקבה ואין ידוע אם זכר יצא ראשון אם לאו וכיוצא באלו מן הספקות המוציא מחבירו עליו הראיה ואינו צריך ליתנם לכהן אם הם של הבהמה טהורה וכן אם תפשם הכהן אין מוציאין מידו ואסורין בגיזה ועבודה מספק קדושה ואם בכור אדם הם ופטרי חמורים אף אלו המוציא מחבירו עליו הראיה:2ספק משקין כגון טמא שפשט רגלו לבין המשקין ספק נגע ספק לא נגע ספיקן טמא ולא סוף דבר לטומאת עצמן ר"ל שאין שותין מהן אלא אף לטמא אחרים ספיקן טמא ובמסכת טהרות פירשו בספק לטמא אחרים האמור כאן שאם מקל ביד אחד ובראשו משקין טמאין וזרקה לבין ככרות טהורות ספק נגעו ספק לא נגעו ספיקן טמא ואע"פ שבמשנה זו אמרו טהור לדעת רבי מאיר היא שנויה שסובר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וספיקו טהור ומכל מקום הלכה כרבי יוסי שטומאת משקין אף לטמא אחרים דאוריתא וספיקו טמא ואין צריך לומר שאין הלכה כדברי האומר אין למשקה טומאה כל עיקר אף לטומאת עצמו ר"ל מן התורה אלא מדרבנן וקרא דוכל משקה אשר ישתה לענין הכשר לבד נאמר אינו כן אלא אף לענין טומאה נאמר ואף לטמא אחרים דאוריתא ומכל מקום משקה בית המטבחים שבעזרה והוא הדם היוצא משחיטת קדשים והמים שמשתמשים בהם בעזרה טהורים לגמרי אף מטומאת עצמן ר"ל שאין מקבלין טומאה אפי' ודאית שכך למדוה מפי הקבלה וכן אין מכשירין שום אוכל לקבל טומאה:3לענין ביאור זה שהקשו דר' אליעזר אדרבי אליעזר מספק משקין נראה לי לגרוס ותניא רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר ולא לגרוס והתניא וכך פירושה ספק משקין לטמא טמא ומשום דטומאת עצמן בודאן טמא מן התורה ומתוך כך גזרו על ספיקן לטמא אחרים טהור מפני שטומאת אחרים דרבנן ולא גזרו על ספיקא וכן היה ר' אליעזר אומר כדבריו דספק משקין לטומאת עצמן טמא ותניא רבי אליעזר אומר אין טומאה למשקה כל עיקר כלומר מן התורה אפילו לטומאת עצמן ואפילו לודאן ואע"פ כן הוא אומר שספיקו ליטמא טמא ואם כן אף לנזירות אע"פ שאין בו היתר לכתחלה יש להחמיר בספיקן בשלמא למ"ד דכן מלטמא אחרים וכו' אבל טומאת עצמן יש בהן ומטעם שכתבנו דטומאת עצמן דאוריתא ואף כאן הא דאמר אין טומאה למשקה כל עיקר פירושו לטמא אחרים אבל כל שהוא ובאו מן התורה כגון טומאת עצמו דנין בו להחמיר בנזירות מיהא שאף התורה לא התירתו לכתחלה דנין ספיקו להקל אלא אי אמרת דכן לגמרי והא דאמר אין טומאה למשקה כל עיקר אפילו לטומאת עצמן קאמר ואפילו הכי החמירו רבנן בספיקו אם כן בנזירות החמירו אלא הא רבי יהודה וכו':4כבר ביארנו במקומו שהרבה מיני חגבים נמצאים בשדות וכרמים והם מין עוף שיש בכללו הרבה מינים והרבה שמות חלוקים מהם בלשון תורה כגון ארבה חגב סלעם חרגול ומהם בלשון תלמוד כגון איל קמצא סוסביל זחל ושושיבא מהם טמאים ומהם טהורים והעידו על איל קמצא שהוא כשר לאכילה ומכל מקום אנו אין סומכין על השם אלא על סמנים ידועים כבר ביארנום במסכת חולין ובמסכת עבודה זרה:
