1כבר ביארנו במשנתנו במה שאמר באומר לאשתו קונם שאני משמשיך שהוא בבל יחל דוקא באומר הנאת תשמישך עלי יש מפרשים שלא סוף דבר שיאמר כן אלא בשאמר קנם שאני משמשיך נעשה כאומר הנאת תשמישך עלי דשאני משמשיך שתי לשונות משמע אחד לאסור הנאתו עליה ואחד לאסור הנאתה עליו וסתם נדרים להחמיר ודנין בו לאסור הנאתה עליו כדי שיחול הנדר מצד שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולמדנו שהבעל שאמר לאשתו הנאת תשמישי עליך אינו כלום שהרי משועבד הוא לה אבל אמר הנאת תשמישך עלי הוי נדר וכן האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי עליך אינו כלום ואין צריך להפר הנאת תשמישך עלי אסורה שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וצריך להפר לה:2המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר שבועה לא אוכל לך השבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים משבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני נותן בנדרים אסור ובשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות אמר הר"ם דע כי שאוכל יורה אצלם על שהוא יאכל ויורה גם כן על שלא יאכל וראיה על זה מחבור הענינים הנה אם יכריחהו חברו שיאכל וחזר ונשבע ואמר שבועה שאוכל לך אז אסור עליו לאכול ממנו דבר ומבואר הוא שאמרו גם כן לא אוכל לך קרבן שאוכל לך לא יורה זה כמי שהוא שם כל מה שיאכל אצלו כקרבן אמנם ענין זה הדבור שהוא נשבע בקרבן הנה כאלו אמר בשבועה הקרבן ואמרו בנדרים אסור לפי שהוא אסר עצם הדבר אשר לא תתקיים מצוה אלא בהיותו מותר כמו שיאסור סכה זו עליו הנה שם ישיבתה עבירה ויהיה דומה לו בו כמו שלא ימצא ערב הפסח בלתי מצה שהיא אסורה באכילה כמו שיהיה טבל או הקדש אשר יאסר עליו אכילתו לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה וזהו ההיקש ויהיו הנדרים יחולו על כל ענין יתחייב אסור זה הענין בטול מצות עשה אמנם כאשר לא חייב עצמו קרבן כאשר עשה מצוה הנה יהיה אפשר שיקיים הנדר ויעשה המצוה כמו שיאמר עלי כאשר לא הניח תפילין ולזה הוא מחוייב וכאשר לא יניחם יחוייב קרבן:3אמר המאירי קרבן לא אוכל לך מותר כלומר שאם לשבועה הוא מתכוין כלומר בקרבן אני אומר שלא אוכל לך אין שבועה בקרבן ואם הוא מתכוין לנדר כלומר קרבן עלי מה שלא אוכל לך הרי הוא אומר שיהא קרבן מה שלא יאכל הא מה שיאכל לא קרבן אלא חלין וכן הלכה הקרבן שאוכל לך מותר וזו אם בלשון שבועה כיון כן הדין אלא שמכל מקום יש לחוש שמא ללשון נדר כיון והיאך מותר שהרי יש התפסה אף בלא כף השמוש שאין הלכה כר' יהודה דשני ליה בין קרבן לכקרבן כבר פירשנוה בסוף פרק ראשון באומר הא קרבן וזהו לשון שבועה ר"ל בחיי הקרבן ואין שבועה בקרבן וכן הלכה הא קרבן שאוכל לך אסור אע"פ שאין בו כף הדמיון לקרבן לא אוכל לך מותר זו ודאי אינה הלכה אלא לדעת רבי מאיר היא שנויה ולא לקרבן קאמר שזו אף לרבי מאיר אסורה שהרי פירושה לקרבן יהא מה שאתה אומר לפיכך לא אוכל לך אלא שאמר בהדיא לא קרבן לא אוכל לך ולענין פסק אסור שהרי מכללו אתה שומע הא מה שאוכל יהא קרבן אלא שאין רבי מאיר סובר מכלל לאו וכו' ומכל מקום בין לקרבן בין לא קרבן שניהם אסורים אם לא קרבן מכלל לאו ולדעת חכמים ואם לקרבן לדברי הכל לחכמים מפני שמפרשים בו לא קרבן ולר' מאיר מפני שנעשה כאומר לקרבן יהא:
