1וכך על דרך זה שבבחינת הכתר יש יחוד כל פרטיהם אל הכלל עד בחינת הרצון הפשוט שבעצמיות אור אין סוף ממש כנזכר לעיל, כך יוכל האדם להתבונן גם בבחינת החכמה שבכל עולם מראש לסוף2והוא מה שכתוב בראשית ברא כו'3ותרגום ירושלמי בחוכמתא ואונקלוס תירגם בקדמין ברא4שהוא בחינת הכתר שנקרא קדמון, להיותו בבחינת העצמיות שמקודם לחכמה5כי החכמה מאין תמצא, לא בחינת אין ממש, מה שאין כן הרצון כו'6אבל כמו שהרצון נתצמצם מן העצמות עד שמתלבש בעשיה להיות כל אשר חפץ עשה כנזכר לעיל כך בחינת החכמה7מתצמצמת מן העצמות8שנקרא שם חכמה הקדומה או חכמה הפשוטה באחדות פשוט כו'9ומשם נמשך מלמעלה למטה בכל עולם ועולם דאבי''ע עד בחינת חכמה שבמלכות דמלכות דעשייה10שעל זה נאמר כולם בחכמה עשית11כי כמו שכתוב בראשית, בחכמתא ברא, כך בחכמה יצר ועשה12כמו ברצון, שברא ויצר ועשה הכל ברצון אחד13רק שנשתלשל וירד מעולם הבריאה לעולם היצירה ומעולם היצירה לעשיה בירידת מדריגות עילה ועלול14כמו ממלכות דכתר דבריאה נעשה כתר ליצירה כו'15כך בחכמה אחד ברא ויצר ועשה16רק שירד ונשתלשל מבריאה ליצירה כו'17דהיינו שנמשך מבחינת מלכות שבחכמה דבריאה לחכמה שבמלכות דיצירה18ועל דרך זה מיצירה לעשיה עד חכמה שבמלכות דעשיה שעל זה אמר כולם בחכמה עשית, וכן יהו״ה בחכמה יסד ארץ וכהאי גוונא19והגם שדרך פרט הרי משתלשל מבחינת מלכות דמלכות דבריאה להיות כתר ליצירה והחכמה דיצירה ממלכות דכתר דיצירה, מכל מקום דרך כלל כל בחינת עילה ועלול מעולם לעולם נמשך מזה לזה שלא על ידי צמצום רבוי הממוצעים שביניהם20כמו ויהו״ה נתן חכמה לשלמה, שהיה בעולם העשיה21הרי נמשך השפעה זו מחכמה שבעצמיות אור אין סוף לחכמה דאדם קדמון22ומחכמה דאדם קדמון לחכמה סתימאה דעתיק יומין ואריך אנפין23ומשם לאור אבא דאצילות עד בחינת חכמה שבמלכות דאצילות24ומשם לחכמה שבמלכות דבריאה25וכן על דרך זה מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה, עד שבא האור ושפע חכמה אלהי״ת הזאת בנשמת שלמה מחכמה שבמלכות דעשיה26וכן בהיכל קדש הקדשים שבבית המקדש האיר מכתר וחכמה שבעצמיות עד בחינת כתר וחכמה שבהיכל קדש קדשים דעשיה בלוחות וארון גשמיים שהיו עומדים בהיכל קדש קדשים הבנוי למטה, היה שורה מכתר וחכמה דהיכל קדש קדשים דעשיה הרוחניות כו'27וכך אנו מבקשים, אתה חונן לאדם דעת כו' וחננו מאתך דוקא כו' ודי למבין28ועל דרך משל הנה יובן באדם התחתון, כמו שחכמתו העצמיות ההיולית כולל כל הסתעפות התפשטות אור חכמתו, עד לחוץ מעצמות שלו לגמרי29והוא עד שכל המלובש בעשיה גשמית, נבדלת לגמרי30ואין הפרש אצלו בין התפשטות חכמתו העצמיות בעצם שכלו להשכיל עיון שכלי, להתפשטות שלה בעשיה נבדלת31שהכל נקרא בשם התחכמות אחד, אלא שזה ברוחניות ובעצמותו יותר, ובעשיה בא בדבר נבדל32עד שלגבי בחינת העצמות ממש הרי הכל רק התחכמות אחד, רק שהולכת ומתפשטת מעיון שכלו למדותיו ולמחשבתו, עד שעושה ממש בחכמתו זו33כמו בהתחכמות בעסק משא ומתן כו'34וכמו ויאמר אלהי״ם יהי אור שבדיבור, ובא לידי מעשה כמו שכתוב ויהי אור35הרי התחלתו מבחינת חכמתו העצמית שבעצמיות המאציל36שהאציל האור ואחר כך ברא ויצר ועשה כו'37וכך הוא בכל פרטי התהוות הנאצלים והנבראים והנוצרים והמעשים מעצמות האין סוף כו'38כולם מיוחדים ומקושרים כל פרטיהם בעצמיות אור אין סוף שבאבי''ע39ואין הפרש לגבי עצמו בין ראשון לאחרון כלל40ואם כן מה שכתוב אני ראשון ואני אחרון קאי גם בבחינת החכמה שבראש האצילות עד חכמה שבסוף העשיה כו'41וכן יובן על דרך זה דרך פרט בחינת יחוד כללי בבחינת המדות ומחשבה דבור ומעשה שבכל עולם מד' עולמות דאבי''ע42שמדות דאצילות מתלבשים במדות דבריאה ומדות דבריאה במדות דיצירה ומדות דיצירה במדות דעשיה, עד שבחינת ו׳ קצוות דעשיה נעוץ בתחלת הכל, במדותיו העצמיים שלפני האצילות43שעל זה אמר המתנשא מימות עולם כידוע44והם בחינת ז׳ תחתונים דעתיק יומין עד ז׳ תחתונים דאדם קדמון עד מדות שבאור אין סוף עצמו הגנוזות בעצמות שלו ממש45כמו בחינת חסד שבאור אין סוף עצמו, שעל זה אמר חסדי יהו״ה כי לא תמנו כו' בבחינת אין סוף ממש46אנו אומרים יהי חסדך זה עלינו ממש47בבחינת חסד מצומצם שבמדות דמלכות דמלכות דעשיה שמאיר בעולם הזה כו'48וכן מבחינת מחשבה שבעצמותו נמשך עד בחינת מחשבה דמלכות דעשיה, אשר חושב לעשות בפועל ממש49וכן בדבור ומעשה כו', כי כמו שכל אשר חפץ ברצון העצמות עושה, כך כל אשר חפץ ברצונו העצמי חושב כו'50רק שיורד ונמשך בהשתלשלות עד חפצו ורצונו ושכלו ומחשבתו בעשיה בפועל ממש כו'51אבל הכל רק רצון ושכל ומדה ומחשבה ומעשה אחד תחשב לגבי בחינת העצמות ממש, כמובן מכל הנזכר לעיל ודי למבין52ואחר כל זה הרי ישכיל האדם בהתבוננותו במי ברא אלה בגשמיות, איך שלא נבדל גם הפרט היותר אחרון מהמקור הכללי היותר ראשון53גם בכל פרט שבכל דבר ודבר כמו בבריאת שמים או ארץ או כל פרטי חלקי דומם צומח חי ומדבר54איך ששרשם ברוחניות דמלכות דעשיה עד רום המעלות אחוז וקשור כשלשלת כו'55וכמו שכתוב בראשית ברא, בקדמין ובחוכמתא כו' הרי בחינת כתר וחכמה שבאבי''ע מיוחדים56כך כל פרטיהם המסתעפים מהם במדות ובמחשבה דבור ומעשה שבכל עולם57שהוא כללות עשר ספירות דכל עולם שהוא עתיק יומין ואריך אנפין ואבא ואימא וזעיר אנפין ונוקבא דאבי״ע58עד בחינת עשיה דמלכות דעשיה, נעוץ סופן בתחלת הכל59דכמו שבקדמון האציל כו' כך בקדמון זה עצמו ברא ויצר ועשה, כמו שכתוב כל אשר חפץ כו'60וכך במדות, כמו הנה מקום אתי, ביטול הו׳ קצוות61לך יהו״ה הגדולה, בכל עולם לפי מה שהוא62עד בחינת מקום העצמי שנקרא מקומו, וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו63וכן מאמר הידוע דאיהו תפיס בכל עלמין ולית מאן דתפיס ביה, אפילו מחשבה ורצון הקדום כו'64ומכל זה הרי יובן בחינת יחוד וחיבור הפרט אל הכלל דרך כללות הכל מעצמיות אור אין סוף באבי''ע65מלבד בחינת היחוד שבכל עולם דרך פרט, בעשר ספירות שבו כו'66אך אף על פי שיודע האדם כל ביאור ההשתלשלות דאבי''ע בפרט, ימשוך נפשו ליחוד הפרט אל היחוד בכלל, עד עצמיות אור אין סוף ממש על דרך הנזכר לעיל וכהאי גוונא67מלבד היחוד וביטול כל עולם בפרט לגבי העצמות כו'68עד שיבוא לו כל ההתבוננות שמרחיב בפרט בענין זה, בקיצור מופלג69כמו מלכותך מלכות כל עולמים70שזהו בחינת מלכות דאין סוף במלכות דמלכות דעשיה על דרך הנזכר לעיל ברצון וחכמה ומדות כו'71כמו שכתוב ראו כי אני אני הוא ממש72וכן אני יהו״ה לא שניתי73בחינת אני הוא בחינת מלכות, שהוא בחינת אין דכתר, דנעוץ תחלתן בסופן74בכל עולם בפרט וכן דרך כללות הכל75ולזה אומר אני יהו״ה לא שניתי, בין מלכות דאין סוף למלכות דעשיה, כלל76וזה שכתוב מלכותך הוא מלכות כל עולמים עד מלכות דמלכות דעשיה, מטעם כל הנזכר לעיל ודי למבין: