נר מצוה ותורה אור; שער היחוד מ״ד

1 ומעתה יובן גם כן שרש ענין ההתחלקות דאותיות המחשבה מבחינת ה׳ גבורות מנצפ"ך כו', ולמעלה מעלה גם במחשבה העצמית ומחשבה הקדומה ומחשבה סתימאה דאדם קדמון ואריך אנפין כו', עד מחשבה דזעיר אנפין, על דרך הנזכר לעיל בפרטיות הענין באדם התחתון, ששרש התחלקות הצירופים באים מלמעלה ממקור ההשגה דבינה עצמה כו'

2 וזהו ענין מאמר סתום ומאמר פתוח

3 כמו ויאמר אלהי״ם, אלהי״ם ק"ך צירופים דמחשבה סתימאה שבעצמות ממש, נקרא מאמר סתום בעצמות סתימא דכל סתימין כו' עד רום המעלות, כמו אלהי״ם הבין דרכה כו'

4 ובחינת אלהי״ם הזה הוא בחינת הצמצום וההסתלקות, וכמאר רבותינו זכרונם לברכה בתחלה עלה במחשבה לברוא במידת הדין שהוא שם אלהי״ם כו'

5 והיינו בחינת התחלקות צירופי אותיות שבמחשבה סתימאה גם כן

6 כמו לפי תרגום אונקלוס בראשית בקדמין, שהוא הרצון הקדום היינו הרצון שבמחשבה הקדומה כו' נקרא בחינת אלהי״ם בבחינת הצמצום וההתחלקות לפי מאמר רבותינו זכרונם לברכה דבראשית נמי מאמר הוא, שהוא בחינת מאמר סתום במחשבה הסתומה, עד גם בבחינת מחשבה הפשוטה והעצמית כנזכר לעיל

7 וכידוע דאלהי״ם אותיות מי אלה, שהוא בחינת התחלקות מי ברא אלה כו'

8 ואלהי״ם עלאה, בינה ומחשבה סתימאה דאריך אנפין ואדם קדמון כו', ואלהי״ם תתאה בחינת מלכות דתבונה ולאה וכו'

9 וכמו שכתוב בזוהר דל"ב ויאמר אלהי״ם הן ל"ב שבילין דמתפתחין בבינה

10 שכולן בחינת מאמר סתום דדיבור שבמחשבה, שמזה נעשה מחשבה שבדיבור דמלכות שנקרא מאמר פתוח, כמו שיתבאר בענין בחינת מ"ם סתומה ומ"ם פתוחה כו'

11 ואמנם הנה שרש כח ההתחלקות הזאת, אף על פי שהוא בא בבחינת הצמצום, הנה הוא מלמעלה מכח ומקור עצם ההשגה כו'

12 וכמו שכתוב בזוהר על פסוק וקול התור נשמע בארצינו כו', שהוא בחינת קול דבינה שנשמע בבחינת התחלקות צירופים על ידי בחינת ה׳ גבורות מנצפ"ך כו', שהוא בבוא האור בבחינת הדבור, עלמא דאתגליא שנקרא ארצנו כו'

13 וכנזכר לעיל באריכות ממשל התנוק שאין לו מחשבה בהתחלקות אותיות כי אם כשידבר כו'

14 דבזמן שיש מצרף לדבור מחכמה מבחינת פנימיות חכמה אז יש מצרף לאותיות דמחשבה מפנימיות ומקור דבינה כו'

15 ודוקא כח העושה הצירוף הוא מבחינת מקור דבינה, אבל גוף הצירופים בפרטי אופניהם, הרי הוא דווקא מכוון על פי הכוונה שבהשגה בפרט, על פי צמצום דמחשבת שכל העיונית שמסדר אופן הצירופים כו' כנזכר לעיל

16 ובאמת זהו בחינת מ"ם פתוחה. כי הנה בבינה עצמה יש מ"ם סתומה ומ"ם פתוחה, שנקרא מאמר סתום ומאמר פתוח

17 כי כל מאמר הוא במחשבה דבינה עצמה

18 והוא ענין ההפרש בין בחינת מקיפים דאימא, שהוא עדיין בבחינת מ"ם סתומה שמקיף מכל צד, והוא בריבוע דוקא, כמו שכתוב בזוהר על מ"ם דלםרבה המשרה כו' ומבואר במקום אחר, ובין בחינת הארת המקיף הזה לעשות התחלקות הצירופים על ידי בחינת ה׳ גבורות מנצפ"ך כו', שהוא ענין מ"ם פתוחה מאמר פתוח

19 שהמחשבה הסתומה נעשית פתוחה בהתחלקות אותיות כו', שזהו ענין ציור המ"ם פתוחה כידוע.

20 וביאור הדברים, הנה ידוע בביאור ענין מקיפים דבינה, בענין והאם רובצת על האפרוחים כו׳

21 שהמדות מקבלים רק מבחינת השגה דאור פנימי דבינה כשנקרא אם הבנים, שאז נקרא אפרוחים כו', ובחינת גדלות המוחין דמדות בהעלם הבא מבחינת מקיפים, היינו כשאם הבנים רובצת כו', דהיינו להמשיך מה שלמעלה מהמוחין דבינה הנמשכים למדות

22 על דרך אהבה התלויה בדבר

23 שדבר זה בא באהבה בבחינת אור פנימי, על כן כשבטל הדבר בטלה האהבה

24 מכל מקום נשאר בבחינת מקיף, שהוא בחינת ההעלם מאותו הדבר, שיוכל על ידי זה לחזור ולהתעורר ולבוא בבחינת אור פנימי כידוע

25 שחופף עליהם, והוא בריבוע, שמתיישב עליהם ממש כמו שכתוב במקום אחר בענין מ"ם דלמרבה כו'

26 וכללות הענין הוא על דרך דוגמא מידיעה במוח שמקפת את הדבר שיודע אותו, דהגם שהדבר נבדל, מכל מקום חופף ידיעה זו ומקפת מכל צד לאותו הדבר

27 כמו ידיעת אלהו״ת, שמשגיח ויודע את כל הנבראים, שבידיעה זו מקיף אותם כמו שכתוב בלקוטי אמרים בידיעה שיודע כל הארץ כו'

28 וזהו כמו מה שכתוב ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח כו', שהוא בחינת מקיף דבינה גם כן שמזה נעשה לבוש החשמ"ל מבחינת חיצוניות בינה כמו שיתבאר

29 וכמו שכתוב במקום אחר בביאור ענין אור מים רקיע, דהשגה דבינה נקרא רקיע

30 לפי שקודם שבא המושכל בבחינת השגה גמורה, עדיין הוא למעלה מבחינת הגבלת אותיות, כמו הסבר מושכל עמוק שאינו עדיין באופן מוגבל במוח הנקרא השגה ותפיסא

31 הוא הנקרא מים דניידי, לבא בכמה אופנים שונים כו'

32 מה שאין כן כשבא המושכל באופן מוגבל הנתפס ומושג בכלי מוחו ממש, נמשל לקרח, דאגלידי מיא וקיימא כו'

33 מלשון השג יד כו', כמו שכתוב במקום אחר שזהו הנקרא רקיע, והוא ענין הקרח שעל גבי המוחין דחיות כו'

34 ואמנם שרש הקרח הזה שבא דוקא בבחינת הגשמה גמורה, הוא מלמעלה מבחינת אור פנימי דבינה

35 אלא הוא נמשך ונעשה מבחינת המקיף דבינה הנקרא מ"ם סתומה, שבלתי מאיר ונמשך בגלוי כלל במדות

36 על כן משם נעשה בחינת רקיע או קרח על גבי המוחין דמדות כו'

37 והיינו והאם רובצת כו', וכן ועל גוזליו ירחף כו', שזהו בחינת לבוש החשמ"ל שמקיף בבחינת שומר למדות

38 כמו שיתבאר בסמוך בענין כתנות עור כו', שמקיף לזעיר אנפין ונוקבא עד מתחת רגלי זעיר אנפין ונוקבא, שממנו נעשה המסך שבין אצילות לבריאה כו'

39 והוא בחינת מקור דבינה, שמזה נמשך הכח העושה לבחינת התחלקות הצירופים דאותיות המחשבה

40 הנקרא מצרף, ולא גוף הצירופים, שהוא דוקא בבחינת מ"ם פתוחה מאמר פתוח כו' ודי למבין