1ומעתה יש להבין בפרטות עשר ספירות דמלכות דאצילות2שהוא בחינת התענוג והרצון הפשוט שיצא לידי גלוי באור מדה זו, הוא בחינת הכתר שבה בכלל כנזכר לעיל3ואחר כך מתצמצם אור התענוג והרצון שלמעלה מן השכל וטעם, בבחינת חכמה ובינה לרצון זה, והוא בחינת החכמה שבמדת המלכות, שנקרא חכמה תתאה חכמת שלמה4חכמה בסוף, ששרשה בחכמה בראש, בבחינת חכמה העצמית שמשם נמשך חכמה לרצון זה שבמדת המלכות5וזהו בראשית נמי מאמר הוא, שהוא בחינת חכמה שבדבור די' מאמרות דאלהי״ם כידוע, והוא הנקרא בחינת מוחין דנוקבא דזעיר אנפין כידוע6ואחר כך נמשכו בחינת המדות דמלכות חג"ת נה"י, כמו מלך במשפט יעמיד כו'7וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה י"ב שעות הוי היום, ג' שעות יושב ועוסק בתורה בבחינת המוחין דמדות, וג׳ שעות יושב ודן על פי המוחין כו', וג׳ שעות יושב וזן בחינת נה"י כו', וכמו שכתוב במקום אחר באורך8וזה שכתוב כולם בחכמה עשית, שהוא הכולל לכל המאמרות דמדות פרטיות שבדבר מלך כו', וכת"י בראשית בחוכמתא כידוע9ומחדש בכל יום מעשה בראשית על פי המוחין שבמדות דמלכות דאצילות, שיורדים בבי"ע בכל יום בחדושי אופנים שונים, כמו שמקבלת המלכות מנה"י דזעיר אנפין כו'10שמאבא ואמא דאצילות נמשכו מוחין חדשים לזעיר אנפין ונוקבא בכל יום כו', עד שבכל עת ושעה מתחדש אור ושפע ממקור הראשון, שהוא התענוג ורצון הפשוט שבמלכות דאין סוף כמו שכתוב מלכותך כו' כידוע11ובחינת עשר ספירות דמלכות, לפעמים הם בבחינת הקטנות ולפעמים הם בבחינת הגדלות12על דרך הנזכר לעיל בעשר ספירות דזעיר אנפין, שיש מוחין דגדלות וקטנות במדות מאבא ואמא כו', עד תכלית הקטנות בנה"י בחיצוניות הכלים כו'13כך בבחינת התגלות דמלכות שנבנה בפרצוף בפני עצמו, לפעמים יש בחינת גדלות המוחין במדות מבחינת חכמה ובינה שבמלכות, על דרך משל השכל המתפשט בהרחבה במדות המתגלים בדבור14ולפעמים מאיר בבחינת קטנות, עד שלפעמים המדות דמלכות בתכלית הקטנות15כמו שכתוב בזהר על פסוק שחורה אני וכו', דאזעירת גרמה ואתעבידת כנקודה כו', שזהו נקודה תחת יסוד, וכמו שכתוב ותפול לפני רגליו כנזכר לעיל16וכמו ההפרש בין ימות החול לשבת, דבשבת מקבלת מחג"ת דזעיר אנפין, כמו ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כו', ולפעמים מקבלת בבחינת פנים בפנים, עד שביום הכפורים עולה המלכות עד בחינת פנימיות עתיק יומין כו'17והנה בחינת הכלים דעשר ספירות דמלכות דאצילות, הוא בחינת אותיות הדבור די' מאמרות, ויש בזה ג' מדריגות על דרך הנזכר לעיל במחשבה18והוא מחשבה שבדבור, בחינת כלי חב"ד דנוקבא, ודבור שבדבור בחינת כלי הבל הדבור למדות דדבור, ומעשה שבדבור בחינת כלי נה"י דמלכות, עד בחינת מלכות דמלכות דאצילות שבוקע המסך כו'.19וביאור הדברים ידוע, דמחשבה שבדבור היינו על דרך משל מחשבה שמלובשת בדבור כשאדם מדבר איזה דבר מה, שבודאי בכל דבור פרטי מלובש מחשבה פרטית שבפרטיות דבור זה20כי כאופני הצרופי אותיות דמחשבה, כך ממש מתנהגים אופני צרופים דדבור21וכנזכר לעיל דעקבי לאה נכנסים תוך ראש רחל, דמבחינת דבור שבמחשבה נעשה מחשבה לדבור, ונכלל בזה גם המחשבה איך לדבר בכלל ובפרט כו'22וכמו בפרט דמאמר יהי אור מלובש מחשבה דמאמר זה23ונקרא מאמר סתום גם כן, כי לא בא בגלוי רק הדבור דיהי אור24ומחשבה זו בחינת כלי חב"ד דמאמר זה יהי אור, שהוא בחינת החסד דמלכות כו' לאלף שנה הראשונים כמו שיתבאר25ומחשבה הב' דמאמר יהי רקיע במדת הדין דמלכות, הוא בחינת כלי מוחין למדה זו כו'26וכך בכל ו' המדות דמלכות, בחינת המחשבה שבהם הוא בחינת כלי המוחין שלהם27ובחינת כלים דחג"ת נה"י כו', הוא בחינת דבור שבדבור, שזהו על דרך משל אותיות דבר החסד או הדין שבדבור עצמו28שבדבר וגזירת מלך יש בו מג' אלה, חסד דין ורחמים, בחינת חג"ת, והוא דבר מלך בדבור באותיות ממש29והחכמה והמדות שמתגלה בו, הוא בחינת הצורה שבדבור, שנקרא רוח ממללא, נפש המדברת כו' כידוע30ובחינת המעשה שבדבור שהוא כלי נה"י כו', היינו מה שבא בדבור ציווי אל המעשה בפועל ממש, כמו ויאמר אלהי״ם יהי כן בפועל ממש31כמו שהמלך מצוה לעשות דבר בפועל ממש, שתחלה גוזר אומר בדבר המשפט, שנקרא דבר וגזרת המלך שכלול מחג"ת, ואחר כך בא הפסק דין אל הציווי במעשה, שנקרא בחינת נה"י, ובחינת כלי דנה"י זה הוא אותיות הדבור שמצוה רק לעשות32וכן עקימת שפתיו דהוי מעשה, שנקרא עשיה שבדבור גם כן, הענין הוא מה שנחתך הדבור לבוא לידי פועל ממש שהפה גומר, לפי שיש דבור שאינו למעשה עדיין כו'33וזה שכתוב ויאמר אלהי״ם יהי אור ורקיע, במעשה דוקא34ובחינת המעשה שנפעל מזה הדבור, כמו שכתוב ויהי אור וכהאי גוונא, כדבר מלך שנעשה מזה הפועל ממש, הוא ענין מלכות דמלכות דאצילות35שאין זה רק בבוא שפע אור בבחינת מקור התהוות יש מאין ממש כו', והיינו בחינת מלכות דמלכות דאצילות שבוקע המסך להיות מקור לבריאה כמו שיתבאר ודי למבין36וגם הוא עדיין בבחינת אצילות, ונקרא בחינת עשיה שבמלכות דאצילות37על דרך משל כח הפעולה הנבדלת מכח הפועל, דגם שכח הפועל בחינת כח המעשה הוא, אבל מה שיוצא מכחו בנפעל בחינת מלכות דמלכות הוא, כמו שכתוב במקום אחר