נר מצוה ותורה אור; שער היחוד י״ח

1 והנה בחינת רצון הקדום לעצמו, כל מה שיהיה בהשתלשלות, שכלול מי' עד בחינת סוף מעשה שעלה ברצון קדום זה, שהוא בחינת אחרונה שבו

2 הרי מבחינת מלכות שבעליון נעשה כתר לתחתון כו'

3 והוא בחינת כתר דאדם קדמון, להיות ידוע דבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה דרך כללות, והוא בחינת המחשבה

4 ועתיק יומין ואריך אנפין דאצילות נקרא אדם דיצירה, וזעיר אנפין ונוקבא אדם דעשיה כו'

5 וכמו שהבריאה היא התהוות יש מאין ממש כידוע, כך גם בחינת כתר דאדם קדמון זה נקרא בריאה יש מאין האמיתי דאור אין סוף עצמו שבקו הנזכר לעיל הנקרא רצון קדום לעצמו כו'.

6 וביאור הדברים ידוע, להיות מבואר למעלה דרצון קדום הנזכר לעיל הוא הנקרא מקור כל הרצונות

7 שהוא בחינת רצון ההיולי להיות ממנו נמצא מקור לכל רצון לרצון

8 ויובן זה על דרך דוגמא מבחינת יחידה שבנפש האדם, כשעצמיות חפץ חסד שבה, שבהתכללות בבחינת היולי כולל כל מה שעתיד לחפוץ ברצון של חסד פרטי כו'

9 כאשר בא ונמשך בדרך פרט לדבר א' ויוצא מבחינת העצמיות להיות לו רצון עצמי הנעלם שהוא בחינת רצון קדום הנזכר לעיל

10 אבל עדיין בלתי מלובש באותו הדבר כלל, רק שהרצון הוא לעצמו עדיין כנזכר לעיל

11 אך כאשר מלובש ופועל רצון לרצון בדבר הפרטי הזה, כמו שמתלבש ופועל רצון לרצון בשכל ומחשבה בדבר פרט הזה, הרי התהוות זה הרצון שבשכל ומחשבה לדבר זה הוא כמו התהוות בריאה חדשה ממקורו

12 והוא מפני שבחינת רצון קדום הנזכר לעיל הוא המקור להתהוות הרצון לרצון הזה שבשכל כו', ונקרא רצון לרצון זה בריאה

13 שהרי אנו רואים שלא בכל העתים יהיה לאדם רצון לרצון פרטי, כמו הרצון במסחור או בלימוד

14 שבהכרח יש מקור המהווה לרצון זה הפרטי

15 ונקרא רצון לרצון זה, וממילא מובן מאחר שלא בכל העתים נמשך הרצון לרצון זה, וגם לפעמים יאיר אור רב ותקיף ולפעמים יאיר במיעוט וחלישות כו', נמצא מוכרח שגם המקור העושה ומהוה לרצון זה, הנקרא רצון לרצון, הוא גם כן בא בבחינת התהוות יש מאין

16 כמו השוחד, שיעשה רצון לרצון ושכל לזכות תמיד

17 מפני שהשוחד מגיע בעצמות נפשו, שמחמתו יומשך תמיד התהוות רצון לרצון של חסד וזכות

18 ולהיפך לשונאו יתהווה תמיד רצון לרצון של דין כו' וכהאי גוונא ודי למבין.

19 וידוע דכל רצון גלוי כלול מי'. אם כן גם הרצון לרצון זה כלול מי'

20 ויש י' כחות, ממילא יש י' מיני רצון לרצון, שמתהווים כולם בבחינת יש מאין כו'

21 וכל זה דוגמא להבין בבחינת עשר ספירות דאדם קדמון, שכללותם ענין רצון לרצון לבד

22 שהרי הן בחינת ההעלם דעשר ספירות דאצילות שבגלוי כידוע

23 וכמו כתר דחכמה דאצילות שהוא הרצון שבשכל כו'

24 שרשו בכתר שבחכמה דאדם קדמון שנקרא רצון לרצון זה

25 וכן כתר שבחסד דאצילות מכתר שבחסד דאדם קדמון כו'

26 ואמנם התהוות עשר ספירות דאדם קדמון עצמו, הכל נמשך מבחינת הקו שנקרא מקור התהוות כל הרצונות לרצונות כו'

27 להיותו עצם הרצון הפשוט שקדם בעצמו שיהיה כך כנזכר לעיל

28 על כן הוא פועל ועושה רצון לרצון בדרך פרט

29 והוא מבחינת כתר דאדם קדמון עד בחינת מלכות שבו, שהוא בחינת רצון לרצון דמלוכה כו'

30 ואמנם רק מבחינת אחרונה שברצון הקדום ההיולי הנזכר לעיל נעשה בחינת כתר דאדם קדמון

31 שהוא רצון לרצון הנעלם שלמעלה מחכמה שברצון לרצון הנעלם כו'

32 ועל דרך זה כל עשר ספירות דאדם קדמון, הכל בבחינת ההעלם

33 ורצון לרצון לכל עשר ספירות דאצילות שבא בבחינת גלוי, כמו שיתבאר ודי למבין:

34 וזהו שבחינת אדם קדמון נקרא אדם דבריאה כו', כמו בחינת התהוות יש מאין

35 כנראה בחוש שהתהוות הרצון לרצון לעתים מיוחדים הוא בא, כשאר התהוות איזה מציאות כו'

36 והוא כמו התהוות המחשבה, שהיא התהוות יש מאין לגבי עצמיות הרצון שבנפשו

37 כנראה בחוש שהרצון לרצון הבא בבחינת התהוות כנזכר לעיל, תחלת התהוותו במחשבה דוקא

38 כי המחשבה בחינת כלי לרצון, שהרצון מתלבש במחשבה, כמו וחשב לעשות כו'

39 וכן תחלת התהוות רצון לרצון במחשבה, הוא שנקרא רצון שבמחשבה כו'

40 וזהו כללות ענין כח''ב דאדם קדמון שהוא בחינת התהוות פעולת אור רצון לרצון דרך פרט שבא במחשבה סתימאה כו'

41 מה שאין כן בבחינת הקו עצמו שלמעלה מבחינת פעולת התהוות רצון לרצון לדבר פרט במחשבה סתימאה גם כן כו'

42 רק לעצמו עדיין חושב כל מה שיהיה כו'

43 שכולל במחשבת עצמו עדיין ולא בהתהוות רצון במחשבה שחוץ ממנו כלל ודי למבין

44 ובלשון הרמב''ם היינו בידיעת עצמו ולא בידיעה שחוץ ממנו וכו' וכמו שכתוב במקום אחר: